אורח לחיים סא

על צער השכינה ולא יחשוב צערו כמ"ש רז"ל בזמן שאדם מצער שכינה מה לשין אומרת קלני וכו' ואם מתפלל כך שיסורו הדינין מהשכינה בודאי נענה מיד ושדה נק' שכינה וזהו ויצא יצחק לשוח להתפלל בשדה בשביל השכינה הנקרא שדה לפנות ערב כי הדינין נקראים ערב וזהו לפנות ערב לפנות הדינין מהשכינה וישא עיניו וירא והנה גמלים באים וגמלים לשון גומל חסד ר"ל כיון שהתפלל כך נענה תיכף וראה חסדים באים

א"י ויצא יצחק וכו' דהנה כתבתי כמה פעמים דהשי"ת ברא כל העולמות כדי שתתגלה מלכותו ולהמליך השי"ת על כל כי מדת מלכות לית לי' מגרמי' כלום רק מה שמאיר בה מדת יסוד הכלול מעולמות עליונים ואין מלך בלא עם ועל כן ברא כל העולמות בהשתלשלות עד העולם הזה בשביל ישראל שהם מקבלין עליהם עול מלכותו ויראתו וע"כ תקנו בשמנה עשרה אחר שלש ראשונות למסדר שבחי' להמליך הש"י על צורכי נשמה וצורכי הגוף אתה חונן לאדם וכו' אעפ"י שארבעים יום קודם יצירה נגזר על הטיפה שיהי' חכם אנו מבקשין שיחון אותנו בחכמה ובינה ודעת כי בידו ליקח טעם זקנים וכמה חכמים נטרדו מעה"ז ומעה"ב שלח הי' להם יראה ולא המליכו השי"ת על זה ע"כ אנו מבקשין חננו מאתך וכו' ובברכות השיבנו אבינו וקרבנו מלכינו לעבודתיך כי אי אפשר לעבוד השי"ת בלעדו והחזירנו בתשובה שלימה לפניך כי א"א לעשות תשובה בלעדו ית' והוא הנותן יד לפושעים ועוזרם לשוב אליו והכלל שאנו ממליכין אותו על כל הדברים הן צורכי נשמה הן צורכי הגוף ואין בידינו כלום ואנו מבקשין שנעבוד אותו כי אי אפשר לעבוד אותו בלעדו ית' כמ"ש יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו ע"כ אנו מבקשין שיציל אותנו מן היצר הרע המסית להתענג בתענוגי עה"ז וע"כ נק' מדת מלכות יראה תתאה שצריך לירא תמיד שלא יפול למטה ככל ברואי עה"ז הממלאים תאותם עם היצר בין אסור ובין מותר ולבקש מהשי"ת שיציל אותנו מיצר הרע וכתוב בתיקונים בהקדמה שהבאתי כמה פעמים מאן דאית בי' יראת ה' אייתי לי' לידי ענוה דאיהו שכינתא עילאה היינו עונם התשובה כי ביראתו שלא יפול למטה אם רואה שכבר נלכד במצודת היצר עושה תשובה מיראה וכשעושה תשובה מיראה בשלימוא בא לו מאת השי"ת מדת אהבה ועושה תשובה מאהבה אז מקיים וחטאתי נגדי תמיד והיא בעולם ענוה ועולם התשובה מאהבה שאז זדונות נעשות כזכיות על כן מאן דאית בי' יראת ה' אייתי לי' לידי ענוה אימא עילאה דהיא תשובה עילאה וידוע כשאדם הוא במדת יראה לפני השי"ת קודם שבא אליו מדת אהבה הוא כפוף לפני השי"ת ועל כן בראש השנה שצריך האדם ביותר להמשיך עליו מדת יראה אמרו חז"ל במס' ר"ה דף כ"ו כמה דכייף אינש דעתי' טפי מעלי וזהו ויצא יצחק כלומר הדינין מסתלקין לשוח בשדה ומדת יראה נק' שדה כלומר מי שהוא שוחה וכייף נפשו במדת יראתו וזהו לשוח שהוא שוחה עצמו בשדה במדת יראתו ועושה תשובה מיראה כשרואה שכבר נלכד במצודת היצר ח"ו אז ויצא יצחק מסתלקין הדינין ממנו אפינו לפנות ערב כלומר אף כשיפנו אליו צללי ערב אם עושה תשובה מיראה מסתלקין הדינין ממנו ויבא אליו תיכף מדת אהבה וזהו וישת עיניו וירא והנה גמלים באים לשון גומל חסד כלומר שבא אליו בחי' אהבה: פרשת תולדות

ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק: עיין פי' רש"י וז"ל יעקב ועשו האמורים בפרשה אפשר לומר דהנה כתוב באור החיים על זה הפסוק וז"נ כי יצחק כשנולד לא הי' בזה המדריגה שיוליד כי בא מסטרא דנוק' וכו' א"כ מניין לו תולדות לזה גמר אומר אברהם הוליד את יצחק פירוש הפעיל כח הלידה ביצחק שהמשיך אליו נפש שהיא במדריגת המוליד וזה הי' באמצעות העקידה עכ"ל וכן איתא בזוהר פ' וירא דף ק"ג שיצחק נולד מסטרא דנוקבא