אורח לחיים שפב

פרשת נצבים

אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלהיכם ראשיכם וכו' ונראה דהנה האדם בשעת העבודה צריך לקשר עצמו עם כל ישראל דכללות ישראל הם קומה שלימה וכשמקשר עצמו עם כל ישראל אז הוא קומה שלימה אבל כשיש לו ח"י פרידות עם נפש מישראל אז הוא מחוסר אבר וכל איש אשר בו מום לא יקרב ועבודתו פסולה בפרט בראש השנה צריך לקשר עצמו עם כל ישראל כי צריך כל אחד ואחד להשליך מעליו שנאה וקנאה ולקשר עצמו עם כל ישראל ואיתא במדרש אתם נצבים היום בראש השנה ורש"י ז"ל פי' כל מקום שנאמר נצים נצבים אינו אלא דתן ואבירם ז"ש אתם נצבים כלומר אתם בעלי המחלוקת כמו דתן ואבירם היום בראש השנה שהוא יומא דדינא והיו לכם להיות בשלום ובאחדות גמור וראוי לכם להיות כולכם לפני ה' אלהיכם ראשיכם כלומר כל אחד ואחד מכם ראוי להיות מקושר באהבה עם כללות ישראל ואז כל אחד ואחד כולכם לפני ה' אלהיכם כי כל אחד ואחד הוא בחי' קומה שלימה אבל בפרידות הלבבות אז הוא מחוסר אותו האיש שנפרד ממנו בהקומה ועבודתו פסולה ותסורי השנאה והקנאה ותקשרו באהבה ואז תהיו כולכם לפני ה' אלהיכם ויקבל תפלתכם ועבודתכם

ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו ואמרו רז"ל בגמרא דיומא דף פ"ו (בש"ס דילן ליתא וכ"ה הגירסא בעין יעקב עיין במהרש"א ז"ל) אמר ר' לוי גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך ר' יוחנן אמר עד ולא עד בכלל ומי אמר רבי יוחנן הכי והאמר ר' יוחנן גדולה תשובה שדוחה את ל"ת שבתורה שנאמר הן ישלח וכו' ושובו אלי נאום ה' ומשני לא קשיא הא ביחיד והא בצבור וכו' והקשה מהרש"א ז"ל וז"ל ויש לעיין בזה למה לא פליגי בכה"ג אקרא דכתיב בתורה ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו אם עד בכלל או לא כדפליגי הכי אקרא דנביאים עכ"ל ועוד הקשה הרי"ף ז"ל וכי בשביל שדוחה ל"ת שבתור' לית לן למימר שעד ולא עד בכלל ועוד הקשה אמאי נא משני כאן מאהבה כאן מיראה דהא לקמן מוקי קרא דכשלת בעונך בתשובה מיראה דזדונות נעשות כשגגות וא"כ אית לן למימר דעד ולא עד בכלל והא שדוחה ל"ת שבתורה בתשובה מאהבה ונראה דהנה הרב הקדוש בוצינא קדיש' מוהר"ר דוב בער זללה"ה אמר משל אחד ונדפס בספר ליקוטי אמרים משל אחד הלך לדרך ונאבד ממנו הדרך שהוא רוצה לילך והנך בדרך אחר והיה סבור שהוא הדרך הישר ואח"כ נודע לו שהוא תועה מדרך הישר וביקש ומצא אותו והגיע אל מחוז חפצו והנה האב הרואה את בנו הולך בדרך הישר יש לו תענוג מן הדרך עצמה הגם שהבן לא תועה מעולם ואז אין להבן תענוג שהולך לפי תומו ואינו יודע אם יש דרך עקלתון אבל האב הרואה שכמה בני אדם תעו בה ובנו לא היה כאחד מהם אז יש לאב תענוג גדול ואם הבן הולך ג"כ בדרך עקלתון ואח"כ מצא דרך הישר אז יש להבן ג"כ תענוג מהדרך עצמה אז נתוסף גם להאב תענוג גדול יותר מבתחילה ותענוג גדול שיש להבן מהדרך עצמה בעשותו רצון אביו נתוסף לאביו תענוג מזה משא"כ כשהבן הולך לפי תומו שאין נו תענוג מן הדרך והנה בחלוקה השניה תענוג האב ותענוג הבן הכל אחד מהדרך עצמה משא"כ בחלוקה א' וזהו ביוה"כ נמתקו העונות בשורשן כשהבעל תשובה עושה תשובה נכונה אז הגיע לתענוג של הקב"ה מדרך עצמה וזהו עונות נמתקו בשורשן דהיינו שמגיע בהם אל תענוג אחד עם השורש מדרך עצמה וכיון שיש להבן תענוג גדול מהדרך בעשותו רצון אביו נתוסף לאביו ג"כ תענוג יותר מבחלוקה א' כשהבן הולך לפי תומו עכ"ד ודפח"ח והנה זה המשל שייך בעושה תשובה מאהבה שאז נהנה מהדרך עצמה משא"כ בעושה תשובה מיראה לא די שאין לו תענוג מהדרך עצמה אדרבה יש לו צער מהדרך שאין חפץ בדרך רק שהולך בה מחמת יראה הכופה אותו לילך דוקא בזה הדרך והנה בפסוק כי כשלת