אורח לחיים שמב

ממנה שלא היה להגוף יראת עונש וע"כ חטא וזהו פירוש המדרש שאמר השי"ת הלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו כלומר שלא היו עובדים את הש"י רק א"ע ואת תורתי שמרו מחמת יראת עונש היו באים אח"כ לעבדות השי"ת מחמת יראת ה' כנ"ל וזהו פירוש דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים על מה אבדה הארץ כלומר למה נגזר על הארץ שיהא נצתו מבני עובר ולא שמעו לקול מקנה מעוף השמים ועד בהמה נ"ב שנה וגם נתקיימה שבע שנים גפרית ומלח בארץ ישראל ולמה נגזר על הארץ כך מחמת חוטאים היושבים עליו ולא היו חכמים ונביאים יודעים הטעם עד שפירשו השי"ת ויאמר ה' על עזבם את תורתי וכמאמר המדרש שפרשתי הלואי אותי עזבו שלא היו עובדים אותי רק א"ע ואת תורתי שמרו מחמת יראת עונש יראת הגוף והם עזבו את תורתי ג"כ ולא הי' להם אף יראת עונש הגוף וזהו מחמת חטא הארץ על כן לקתה ג"כ בעת החורבן ועל שלקתה הארץ נ"ב שנה אפשר לומר כי ידוע שהשם השורה בעולם העשיה הוא שם ב"ן הוי' במילוי ההי"ן גימ' ב"ן וע"כ לקתה הארץ עבור חטאה נ"ב שנה שהיא גרמה לחומר האדם שנא יהיה לו יראת עונש כאשר ראוי להיות לגוף וזהו פירוש הכתו' באיכה טומאתה בשוליה לא זכרה אחריתה ותרד פלאים וכו' טומאתה הי' בשולי ה' אחרונה מדת יראה וסוף מדת יראה ה' אחרונה יראת ה' הוא יראת הגוף שהוא כסא אל יראת ה' שם היה טומאתה בסוף שלא הי' להם יראת עונש היינו נא זכרה אחריתה העונשים שיבואו עליהם מחמת העבירו' ולא הי' להם אף יראת עונש ועזבו את התורה לגמרי לפיכך ותרד פלאים היתה הירידה פלאים נפלא ומכוסה שלא הי' יודע שום נביא טעם לירידה כזו שהוצרך הקב"ה נגלות הטעם בעצמו והנה כתוב בהושע ב' ביום ההוא תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי עיין פי' רש"י ז"ל כי בעלי לשון אדנות היינו שלא יעבוד השי"ת מיראה רק יקראו אותו אישי לשון חיבה והנה מי שעובד השי"ת מיראה ולומד התורה ומקיים מצות מיראת עונש העובר על ד"ת וגם להשיג הטוב הנאמר בקיום התורה הוא העובד עצמו להשיג הטוב ולהרחיק הרע והעונש מנפשו וזה נקרא בחי' בעל על ד"ת שעושה הכל להנאתו וזהו שאמר המדרש מה הדבורה הזו דובשה לבעלה וכו' כך הן ד"ת כלומר מי שהוא בבחי' בעל על ד"ת מניח לו דובשה ומשיג כל הטיב בקיומן ומרחיק הרע ממנו ועוקצה לאחרים ממנה לגמרי ואינם מקיימים אף מיראת עונש והנה הרב הקדוש בוצינא קדישא מוה"ר דוב בער זללה"ה אמר פי' הפסוק קול קורא במדבר פנו דרך ה' ישרו בערבה מסילה לאלהינו דהנה קול ודיבור הם יחוד וחשיבות הקול כשהוא בדיבור ומדבר דיבורים בקול אבל קול בלא דיבור אין לו חשיבות כלל וקורא לשון חשיבות כמו קרואי עדה וזהו קול קורא חשיבות של הקול כשהוא במדבר בתוך הדיבורים אז יש לקול חשיבות ואז כשהקול בתוך הדיבורים הוא יחוד וזהו פנו דרך ה' ואמר אח"כ ישרו בערבה כשהאדם הוא בערבוב ואין יכול להיות יחוד קול ודיבור ואין לו דרך ה' לעשות יחוד עכ"פ תישרו בערבה כשאתם בערבוב שתתן עכ"פ מסילה לאלהינו עכ"ד ודפח"ח ואנו נאמר לפי דרכינו היותר למטה במדריגות התחתונים מאד ישרו בערבה כשהמדריגות התחתונים הם בערבו' השכל עכ"פ תראו מסלה לאלהינו הוא דין כלו' שתקיימו עכ"פ התורה והמצות מחמת יראת עונש וז"ש אלה הדברים דברי תוכחות אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה כשהיה בערבוב השכל הי' להם לעשות עכ"פ מסילה לאלהינו ונקיים המצות מחמת יראת העונש ולא כן עשו כשהי' בערבה בערבוב השכל מול סוף הלכו נגד יראת עונש שהוא סוף עולם היראה תתאה יראת ה' ולא קיימו אף בשביל יראת עונש רק עברו לגמרי על ד"ת וכמו שמנה כל המקומות

בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר מנת לאמר אין לו פירוש כי כבר כתב למעלה אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל וגם דאמר באר את התורה הזאת כאלו מראה באצבע הזאת ואיתא במדרש הובא בס' מ"ע בפסוק הזה וז"ל התורה נדרשת במ"ט פנים טהור ובמ"ט פנים טמא וזהו מואב גימטריא מ"ט והיינו דכתיב