אורח לחיים שיג

אומר עשה לך שרף ושים אותו על נס וכו' וכי נחש ממית או מחי' אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתרפאין ואם לאו היו נימוקים ע"כ ובכאן כתוב וינשכו את העם וימת עם רב מישראל לפי שהיו נשארין בהצער ולא היו משימין לבן שהכל הוא מאתו ית' ולא היו מתפללין חל השי"ת שינצלו מן הצער ובאמת הכל הוא מאתו ית' כי כלם בחכמה עשית והרבה שלוחין למקום ואמר השי"ת עשה לך שרף ושים אותו על נס וזה יהי' להם לסימן ואות שיקראו להשי"ת כמ"ש האלשיך זללה"ה בפ' ועשו להם ציצית וכו' וזכרתם את כ מצות ה' שיהי' סימן כמו שאדם עשה לנפשו ומקשר דבר בבגדו שיזכור הדבר אשר קשר בשבילו וזהו ועשו להם ציצית בשעת עשיה יעשה בשבילו וזכרתם את מצות ה' ודפח"ח וכן כאן עשה לך שרף ושים אותו לנס ואות שיזכרו ישראל להשתעבד לבם לאביהם שבשמים ויחשבו שהכל הוא מאתי ית' כי כולם בחכמה עשית וחכמה נקרא ראי' וזהו והי' כל הנשוך וראה אותו ר"ל יביא את הדבר הזה אל החכמה הנקרא ראי' ויחשוב שהכל מאתו ית' ואז וחי נפטור מהצער ויתרפא והי' בישראל בעלי מדע שלא הי' צריכין לסימן ואות שיראו את נחש הנחושת ועי"ז יזכרו ויחשבו שהכל הוא מאתו ית' רק תיכף הזכירו שהכל הוא מאתי ית' וכלם בחכמה עשה והי' משעבדין לבם לאביהם שבשמים וזהו והי' אם נשך הנחש את חיש ובכל מקום איש הוא אדם חשוב והביט אל נחש הנחושת כי רש"י ז"ל פי' בפרשת לך הבטה בכל מקום הות מלמעלה למטה והם היו תיכף מזכירין ובאו אל החכמה וחושבין שכלם בחכמה עשית והכל מאתי ית' וזהו והביט אל נחש הנחושת שהיו מביטין אל נחש הנחושת שכבר היו דבוקין בחכמה והביטו ממעלה למטה אל נחש הנחושת וחי

אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחוקק במשענותם וממדבר מתנה וממתנה נחליאל ומנחליאל במות ומבמות הגיא אשר בשדה מואב ראש הפסגה ונשקפה על פני הישימון להבין מה שאמר לשון עלי וגם דאמר לשון ענו והוא לשון הרמת קול כמו וענו הלוים וגם דאמר ונשקפה על פני הישימון מה בעי הסימן לזה וגם דאמר ונשקפה ורש"י ז"נ כתוב כל השקפה שבמקרא הוא לרעה חוץ מהשקיפה ממעון קדשך שגדול כח מתנות עניים שהופך מדת הרוגז לרחמים ומה רעה שייך ח"ו כאן בלשון השקפה ונראה דהנה האר"י ז"ל כתב בקדושת מוסף לשבת באומרם שמע ישראל וכו' הוא נוקבא דז"א וז"ל באומרו שמע יכווין שעתה שנשתוו יחדיו וכו' ומפני שהן במקום או"א צריך להענות להם מ"ן ע"י מסירת נפש על קידוש השם דוגמת זווג או"א בפסוק שמע ישראל דשחרית עכ"ל. וידוע דבאר היא השכינה ועיין פי' רש"י ז"ל שהבאר הי' מודיע לישראל הנס שנעשה להם ואז התחילו ישראל לומר שירה ומספרים גודל מעלת הבאר וזה שאמרו עני באר ולשון עלי הוא על יו"ד באר כלומר כשהבאר יש לה עלי' על יו"ד של שם שהוא במקום או"א כאמור אז ענו נה ולשון ענו הוא הרמת קול כמו וענו הלוים אז צריך לאמרו שמע בהרמת קול אליו כנ"ל ואמר אח"כ באר חפרוה שרים ועיין פי' רש"י ז"ל שפירוש שרים משה ואהרן ויש לפרש לשון חפרוה כמו וחפרה הלבנה כלומר שמשה ואהרן נתביישו ולקו ע"י הבאר שנאמר יען לא האמנתם בי כמו שפי' רש"י ז"ל למה לא נזכר משה בשירה זו לפי שלקה ע"י הבאר עכ"ל ואמר אח"כ כרוה נדיבי העם כי ידוע מ"ש בזוהר פ' תולדות שהאבות התעסקו בבאר להנחילם לישראל ויעקב אבינו פקד לבניהם בזאת היא השכינה שנק' זאת כמו שכתוב וזאת אשר דיבר להם אביהם עיין בתקונים תקונא תשסרי באריכות חבל מצינו שמשה רבינו ע"ה פעל זאת כמו שארז"ל בברכות דף ז' ביקש משה רבינו שתשרה שכינה על ישראל ונתן לו שנאמר הלוא בלכתך עמנו ביקש שלא תשרה שכינה רק על ישראל ונתן לו שנאמר ונפלינו אני ועמך עכ"ד והאבות נקראו נדיבים כמ"ש נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם כמ"ש בספרים וזה שאמר כרוה נדיבי העם כלומר האבות התחילו להתעסק בבאר הזה שישרה על ישראל והגמר הי' שנתנו להם במחוקק במשענותם כי משה רבינו ע"ה כשהתפלל על זה במעשה העגל ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה הי' מתפלל בזכות אבות כמו שאמר זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם