אורח לחיים כג

שפע למדת מלכות הוא העולם הדיבור ובכל עולם ועולם נברא עשר ספירות עם מדת מלכות עד שנשתלשל מעולם לעולם עד שבא לעולם התחתון מדת מלכות הוא עולם הדיבור ומדת מלכות נקרא שדה חקל תפוחין וזהו וכל שיח ר"ל הדיבור הנקרא שיח השדה של מדת מלכות טרם יהיה בארץ קודם שיהיה לו התגלות עולם הדיבור בארץ וכיון שלא נתגלה עולם הדיבור ונמצא לא היה העלאת מ"נ מתחתונים לעורר עולמות עליונים שישפיעו ועיין בסידור האריז"ל בכוונת ק"ש על פסוק ונתתי עשב בשדך וז"ל עשב הוא סימן לשלש אבות הרמוזין בשלש וו"י השי"ן של עשב שבהם שם ע"ב עכ"ל וזהו וכל עשב השדה טרם יצמח ר"ל שלא השפיעו למטה ועיין שם על מטר וז"ל מטר הוא סוד המ"ד היורד מלמעלה שעונים כנגדו המ"נ מבירורי המלכים עכ"ל וזהו כי לא המטיר ר"ל שלא בא השפעה מלמעלה הוא מ"ד והטעם ואדם אין לעבוד את האדמה שיעלה מ"נ מלמטה לעורר עולמות העליונים בתפלתו וזהו שפי' רש"י ז"ל וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהן וירדו וצמחו ר"ל שהעלה מ"נ בתפלתו ועורר עולמות עליונים והוא מ"ד להשפיע לתחתונים ואמר אח"כ ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה ולכאורה לפי דקדוק הלשון לא הוי לי' למימר לשון עתיד ואד יעלה וכו' אנא לשון עבר ואד עלה מן הארץ והשקה חת כל פני האדמה אלא שבא להורות העלאת מ"נ מתחתונים כשהאדם עומד להתפלל צריך להפשיט עצמו מגשמיות בכל מה דאפשר ולדבק עצמו בעולמות העליונים וזהו הנקרא אל הגוף שבירה שמפשיט עצמו ומדבק עצמו באורות עליונים כמו שאמרו חז"ל במס' תמיד דף ל"ב מה יעביד איניש ויחי' א"ע ימית עצמו ר"ל ימית ויחי' חת עצמו שידבק א"ע באורות עולמות עליונים וכשמדבק א"ע בתורות עליוני' בהפשטת הגשמיות אז מוריד מ"ד ושפע גדול בעולם התחתון וזהו ואד יעלה מן הארץ ואד הוא לשון שבירה וזהו ואד יעלה מן הארץ כשהשבירה יעלה מן הארציות שמשבר הגשמיו' ומדבק עצמו באורות עולמות העליונים אז והשקה את כל פני האדמה שבא השפעה אל עולם התחתון

ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר מה שאמר הסימן אצל העדן מקדם ומאי נ"מ אם היה הגן במזרחו או במערבו של העדן וגם מה שאמר וישם שם את האדם ולא אמר ויניח שם את האדם כמו הלשון שנאמר אח"כ ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה ונראה דהנה כל עבודתינו עד ביאת המשיח ב"ב ולזיווג יסוד ומלכות ולהמשיך מבינה אל הז"א כדי שיוכל לזווג אבל לצורך זווג העליון חכמה ובינה להוריד מ"ד מחכמה לבינה היא ע"י מסירת נפש מפני שצריך להמשיך שפע וכח מלמעלה מהשכל ועולמות ע"כ צריך מסירת נפש לצאת מהגוף והנה הנו"ן פשוטה הוא עלמא דחירות הוא בינה והגימ"ל הוא גומל וזהו ויטע ה' אלהים ג"ן ר"ל גומל להנו"ן פשוטה להמשיך נה שפע מ"ד בעדן מקדם ר"ל מתענוג שהוא מקדמונו שנ עולם להמשיך משם שפע וכן פירש"י ז"ל בפ' לך על ויסע לוט מקדם הסיע עצמו מקדמונו של עולם וישם שם האדם אשר יצר ר"ל אף במקום גבוה כזה שם את האדם אשר הוא מעולם היצירה להמשיך משם שפע וחיות אף לעולמות העליונים

ויקח ה' אלהים את האדם ויניחהו בגן עדן נעבדה ולשמרה ועיין פי' רש"י ז"ל וז"ל לקחו בדברים נאים ופתוהו ליכנס עכ"ל וצריך להבין ע"פ פשוטו למה לא רצה אדם ליכנס לגן עדן עד שצריך הש"י לפתות אותו ואפשר לומר לפי שכוונות הש"י להניח אותו בגן עדן היינו לעבדה ולשמרה והגן עדן בעצמו לא היה צריך לעבודה כלל ולא לשמיר' רק שאמר לעבדה ולשמרה היינו לעבוד ה"א אחרונה ולשמור ה"א אחרונה מדת מלכותו ויראתו שבשביל זה ברא כל העולמות והעבודה והשמירה הוא שיהא ירא מהשי"ת ולא יעבור על מצותיו ואמר לו מכל עץ הגן אכול תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל שיהא ביראה תתאה לעבור על זה והזהיר אותו גם ביראת עונש ואמר לו כי ביום אכלך ממנו מות תמות וע"כ לא היה חשק לאדם ליכנס בגן עדן שהיה