אורח לחיים רז

השביעי יהיה לכם קודש וכו' שהוא מצוה והל"ל ביום השביעי יהיה לכם קודש ונראה דכתבתי בסיו' התורה דכל התורה הן בלימוד הן בעשיות המצות אחר כוונת הלב הולכין ואם מתכווין לשמים הוא צדיק וחם מתכווין להנאת עצמו הות פושע כמ"ש רז"ל שנים שאכלו פסחיהון אחד לשם מנות פסח ואחד לשם אכילה גסה זה שאכל לשם אכילת מצוה נאמר צדיקים ילכו בם וזה שאכל לשם אכילה גסה ע"ז נאמר ופושעים יכשלו בם וכן בלימוד התורה אמרו למיימינים בה סמא דחיי למשמאילים סמא דמותא וזהו שנרמז בב' נין בראשית ולמ"ד מן לעיני כ. ישראל שהוא נב ורחמנא לבא בעי ע"ש ובש"ע א"ח סימן רש"א כתב וז"ל בקיצור חם אי אפשר בלא שינת צהרים ישן וכו' וכן בכל מה שיהנה בעונם הזה לא יכוין להנאתו חלא לעבודת הבורא ית' כדכתיב בכל דרכיך דעהו ואמרו חכמים כל מעשיך יהי' לשמים שאפי' דברים של רשות כגון אכילה ושתי' ושינה והליכה והקימה והישיבה והתשמיש והשיחה וכל צורכי גופך יהי' לעבודת הבורא או לדבר הגורם עבודתו וכו' ע"ש שיהא שגורה בפיך ותמצא מרגוע לנפשך ומסיים שם ומי שנוהג כן עובד את בוראו תמיד וכן כתוב בחובת הלבבות שחין דבר רשות אלא הכל נכלל בצווי ואזהרה ר"ל חם מתכווין לשמים הוא נכלל בצווי ואם מתכוין להנאת עצמו הוא נכלל באזהרה ורז"ל דרשו דברים שנים הדברים שלשה אלה גי' ל"ו אני ל"ט מלאכות שנאמרו למשה מסיני וזהו שאמר ויקהל משה שהוא בחי' דעת הקהיל את כל ישראל והזהיר חותם שיהא כל עשייתם אפילו בעסק מלאכות וצרכי הגוף שיהי' בדעת לקיים בכל דרכיך דעהו וכוונתו יהיה בהתעסקות במלאכה שיוכל להחיות נפשו ונפש בני ביתו לעבודת הבורא וזה התעסקות גורם לעבודת הבורא וכשמתכוין בזה בעת עשיית המלאכה הוא עובד השי"ת בעשיית המלאכה כי העיקר כוונת הלב בשעת עשיה ואפי' אם עושה עבירה ומתכוין לשמים חמרו רז"ל גדולה עבירה לשמה וזהו ויאמר אליהם אלה הדברים ר"ל הל"ט מלאכות אשר ואשר היא בינה כמבואר בסידור האר"י ז"ל ובינה הוא עולם המחשבה בינה לבא וכו' וזה אלה הדברים הל"ט מלאכות אשר צוה ה' לעשות אותם ר"ל עם עולם המחשבה היא לבא צוה ה' לעשות אותם שיהא כוונתם לשמים בשעת עשייתם ששת ימים תעשה מלאכה וכוונתך לשמים בשעת עשייתם כנ"ל שזהו גורם שיוכל לעבוד השי"ת וכוונתם ג"כ בששת ימי המעשה וביום השביעי יהי' לכם קודש שבת שבתון לה' כלומר שיהי' כוונתך בשעת עשיית המלאכה בששת ימי המעשה שיהי' הכוונה לשבת שתוכל לעבוד הש"י בשבת

א"י ויקהל משה וכו' ואח"כ אמר ויאמר משה אל כל עדת בני ישראל לאמר זה הדבר אשר נוה ה' לחמר קחו מאתכם תרומה לה' עיין פירש"י ז"נ הקדים להם אזהרת שבת לצווי מלאכת המשכן לומר שאינו דוחה שבת להבין מה שאמר ויאמר משה אל כל עדת בני ישראל לאמר מה שייך כאן מלת לאמר אל מי יאמרו בני ישראל וגם דאמר זה הדבר אשר צוה ה' לאמר מנת לאמר מיותר כיון דאמר זה הדבר אשר צוה ה' קחו מאתכם וכו' היינו אמירה להם ונראה דרש"י ז"ל פירש ויקהל משה למחרת יוה"כ היה כשירד מן ההר והנה צווי מלאכת המשכן היה תיקון על עון עגל ואיתא בספר חרידים בסופו שיש רפואות הגוף ויש ג"כ סגולות ומה שצריך רפואה להשהות כמו רבע שנה עד שיתרפא יכול הסגולה לרפאות חולי זה בזמן קצר מאוד לפי סגולתו וכן הוא ברפואות נפש שחטא שצריך תשובה ותענית וסיגופים כפי גודל החטא עד שיתרפא מחולי נפש אשר חטא יש ג"כ סגולת הנפש שיוכל לטהר נפש החוטאת בזמן קצר ונמצא בגמרא ומנה שם סגולות הנפש כל האומר אמן יהא שמיה רבא בכל כוחו אעפ"י שיש בו שמץ מינות מוחלין לו וכן כל השומר שבת כהלכתו אף עובד ע"ז כאנוש שנאמר שומר שבת מחללו כלומר מחול לו ומנה שם סגולת הנפש ע"ש ומלת עשי' הוא לשון תיקון כמו שפירש"י ז"ל בפ' בראשית ויעש אלהים את הרקיע ביום שני ובאמת נברא שמים בראשון אלא ויעש לשון תיקנו על עמדו ע"ש וכן גבי מפיבושת לא עשה שפמו ג"כ לשון תיקון וזהו ויקהל משה למחרת יוה"כ שנתרצה השי"ת לו אמר אל כל עדת בני ישראל אנה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם היינו לתקן אותם מן החטא שחטאו ואמר מקודם סגולת הנפש על חטא זה שעשו היינו