אורח לחיים קצה

לברתא ר"ל שאימא הוא עולם המחשבה בינה אוזפי' מנהא ר"ל אותיות שבמחשבה לברתא לעולם הדיבור הנקרא מלכות עכ"ד ואפשר לומר שזהו פי' המוזכר בזוהר באימא תמן קיימא נשאלה ר"ל שלמעלה מבינה אין השגה לתחתונים אבל באימא שהוא בינה קיימא נשאלה שהוא אוזפית ומשאלת האותיות למטה לעולם הדיבור המושג אלינו ולעולם נקרא בלשון הגמרא שחלה הדרא בעינ' דבאמת בעומד האדם להתפלל או נעסוק בתורה צריך לחשוב שעולם הדיבור הוא השכינה מדבר בו דיבורים לפני עונם המחשבה ונמצא שהוא מחזיר אותיות לשרשם לעולם המחשבה וע"כ נקרא שאלה והדרא בעינ' ואפשר שזהו פי' אם שגורה תפילתי בפי יודע אני שהוא מקובל שמלת שגורה הוא לשון שילוח כמו משגר כוס של ברכה ואותיותיהם נשלחין ומושאלין מעולם המחשבה לעולם הדיבור. וזהו שפי' רש"י ז"ל וז"ל ותחינתי נובעת מלבי אל פי כל מה שאני חפץ להאריך עכ"ל ועולם המחשבה נקרא בינה ליבא כמ"ש הלב מבין ופי הוא עולם הדיבור מלכות: וזהו מלבי אל פי הן מושלחין ונשאלין במרוצה יודע אני שהוא מקובל וזהו פי' אלמלא שמרו ישראל שני שבתות מיד היו נגאלין דאיתא בתיקונים שבת הגדול הוא בינה שבת הקטן הוא מלכות וזהו אלמלא שמרו ישראל שני שבתות ר"ל שיהיה תמיד ביחד עולם הדיבור עם עולם המחשבה ולא יהיה נפסק משורשו ובכל דבורים ובכל המצות ובכל העבדות יהיה תמיד דבוק עולם הדיבור עם עולם המחשבה ביחד ויהיה תמיד שני שבתות ביחד מיד היו נגאלין ובאמת האיך אפשר לבוא לזה שיהיה דבוק תמיד אל השורש עולם המחשבה צריך להחזיק א"ע כאין לגמרי שעולם המחשבה הוא עולם הענוה שער אין וז"ש ואתה שיש בך ומדה של ענוה כמ"ש והאיש משה עניו מאוד מכל האדם דבר אל בני ישראל לאמר אך ר"ל שימעטו עצמם כי כל מקום שנאמר אך ורק אינה אלא מיעוט ואם ימעטו עצמם את שבתותי תשמרו יוכלו לשמרם שיהיה תמיד ביחד עולם המחשבה עם העולם הדיבור ויהיה תמיד דביקות אל השורש ועולם הדיבור מלכות נקרא כנסת ישראל וז"ש כי אות הוא ביני וביניכם ר"ל כי אות הם האותיות ביני וביניכם ונשלחין מעולם המחשבה אל עולם הדיבור הנקרא כנסת ישראל וע"כ תראו שיהיה תמיד ביחד ויהי' שגורה בפיכם או יאמר כי אך הוא אהיה גי' כ"א ואת היא השכינה שבתותי והם שבתותי תשמרו שיהיה תמיד ביחד כנ"ל

א"י ואתה דבר אל בני ישראל לאמר וכו' מלת לאמר אין לו פירוש. כיון שאמר דבר אל בני ישראל מהו לאמר ומה שאמר אך את שבתותי תשמרו פירש"י וז"ל אעפ"י שתהיו רדופין וזריזין בזריזות המלאכה שבת אל תדחה מפני כל אכין ורקין מועטין הם למעט שבת ממלאכת המשכן עכ"ל צריך להבין מאיזה סברא הוה אמינא לדחות שבת שצריך הכתוב למעט וגם הקושיא מפורסמת בספרים מה שאמר למעט שבת ממלאכת המשכן הלא אין זה מיעוט שבת אלא ריבוי כח שבת שאסור במלאכה אף במשכן וגם מה נתינת טעם היא כי אות היא ביני וביניכם לדעת כי אני ה' מקדשכם ומה טעם לדעת על איסור שבת במשכן ונראה דאמרו בגמרא אלמלא שמרו ישראל שני שבתות מיד היו נגאלין ובמקום אחר אמר כל המשמר שבת כהלכתו אף אם עובד ע"ז כאנוש מוחלין לו. ולמדו מפסוק אשרי אנוש יעשה זאת וכו' שומר שבת מחללו אל תיקרי מחללו אלא מחול לו. הרי שדי בשבת אחד. ונראה דידוע דשבת הוא מדת מלכות יראה תתאה. ובשביל זה נבראו כל העולמות בשביל יראה תתאה מדת מלכות שיתגלה מלכותו וע"כ נקרא יראה תתאה לפי שהאדם צריך להיות תמיד ביראה שלא יפול למטה להתענג בתענוגי עוה"ז ככל הנבראים ולהתפלל תמיד על זה כי הוא יודע שאי אפשר לו נשמור א"ע ולעבוד את השי"ת אלא הכל הוא מאתו ית' ולית ליה מגרמי' כלום ע"כ אנו מתפללין אל השי"ת וממליכין אותו על כל טובותיו ועבודתו ית' וכמו שכתבתי כמה פעמים שצריך להמליך השי"ת על כל טובות הנשמה וצרכי הגוף הגשמי שהכל הוא מאתו ית' והוא מנהיג עוה"ז הגשמי כרצונו וחפצו וכתבתי במ"א בשם הרב בוצינא קדישא מהו' אברהם בן הרב הקדוש בוצינא קדישא מוה"ר דוב בער זללה"ה שע"כ נוה הקב"ה לקדש כל השביעית דהיינו בימים ימי השבת ובשנים שמטה ובשמיטין יובלות וכולם