נאות דשא פג

ר"ל שהמצירים מישראל גרוע יותר ממצירי האויב לפ"ז יהיה דבר זה טובה כפולה עיין בפסוקים שם בכמה דוכתי תראה מרומז דבר זה כמה פעמים אכן אליכם אישים אקרא בטוח אני שתשמעו לדברי ותקחו מוסר

ולענין מה שבא בשאלה שביני ביני שנתפשרו עם האדון שכר איש אחד הנתינות הנ"ל יעו"ש נ"ל הדבר פשוט כביעותא בכותחא שכל מה ששכר ונתפשר עם האדון אין לו שום זכות בזה רק אותו ההתפשרות יונח על כלל העיר וכזה פסק השארית יוסף בסימן הנ"ל בעובדא דידי' יעו"ש והדברים ק"ו דאם התם שאין הקהל עם הקצבים שותפים בנתינות האלו ואין להם שייכות זה לזה ואפ"ה פסק שמה ששכרו הקהל שייך להקצבים מכ"ש בזה שכולם שותפים בנתינות ממילא כל מה שהתפשר א' מן השותפים על כלל הנתינה של העיר שייך לכל בני עיר שותפיו וגם בח"מ סימן קע"ח מבואר דאפילו אם מחל השר לשותף אחד את חלקו אפ"ה הכל לאמצע מכ"ש כאן דמחל ונתפשר על סך של כל העיר ואף אם הוא שכרו מהשר באופן שהוא ירויח בזה אין זה כלום ומה לו לשכור ולעשות סחורה באחרים וכדברי השארית יוסף הנ"ל וגם המעיין במשאת בנימין סימן כ"ז יראה בבירור כדברינו דהרי כל בני העיר סמכי דעתייהו שיתפשרו עם השר וכבר נתן להם הנחה זו כפי שהתפשר עתה עם אותו השוכר רק שבני העיר רצו עוד הנחה יותר מזה והוי כדגים דיהבו סירייהו ויוצא בדיינים ודמי ממש לעובדא ההוא שבמ"ב וכל דברי המ"ב שם הלכתא נינהו הביאם הש"ך סימן רל"ז יעו"ש ועיין עוד מ"ש אי"ה בסימן שאח"ז ולהיות הדבר פשוט בעיני קצרתי וה' ישים שלום ואחוה ביניכם ויתן לכם לב אחד ורוח חדשה לעבדו שכם אחד ותהיו כאיש א' חברים ואת רוח המחלוקת יבער ממחשבותיכם ואז תשכילו ותצליחו בזה ובבא אמן כן יתן ה' ויאיר עינינו בתורתו והנראה לפענ"ד כתבתי

שאלה כ"ז

וששאלתם על דבר ר' בער המחזיק אורנדא בקהלתכם ואינו רוצה ליתן קווארטע וקאטלאווע כי כך כתוב בקאנטראקט שלו של שנה זו שפטרו האדון ואנשי העיר רוצים שיתן ונתברר מפי עדים בב"ד כי מנהג שלא יתן רענדאר מהשייך למזיגה גדולה דהיינו ב' יורות שכך שיעורן וגבלו ראשונים שזהו המספיק למזיגה גדולה אבל אם שורף יותר מב' יורות צריך ליתן כמו כל מוזג ונתברר כשלא הי' בזה מנהג קבוע רק פעם כך ופעם כך לפי הזמן והמקום פעם מוותרין המוזגים נגד המחזיק אורנדא ופעם בהיפוך ולכן בשנה זו שלא וויתרו לו המוזגים בעת ששכר האורנדא לכן רוצים שיתן כל הנתינות אף שפטרו האדון כי הרי האדון נתפשר עמם על סך מהנתינות הנ"ל קודם ששכר ר' בער האורנדא של שנה זו והי' גם הוא בכלל הנתינה עוד אמרתם כי התפשרות הקווארטע עם השר הוא בכל שנה בחודש מרחשוון והתפשרות הקאטלאווע עם השר הוא בחודש אייר ואז התחלת משך האורנדא זהו תורף השאלה

תשובה קודם בואי לבאר דין זה אעתיק לשון המרדכי פרק הגוזל בתרא דפוס קראקא דף ע' וז"ל בקצרה תניא בתוספתא שהשותפין שמחלו להם המוכסין מחלו לאמצע ואם אחרו בשביל פלוני מחלנו מחיל לו ודקדק ר' שמחה רישא היכי מיירי אילימא דמחלו סתמא פשיטא דהוא לאמצע אלא מיירי שביקש א' מהשותפים שימחלו לו כיון שע"י בקשתו מחלו הוא לאמצע אפילו פירשו שמוחלין לו דאין שותף חולק שלא מדעת חבירו ודרך השותפין לטרוח בשביל חביריהן וסיפא ואם אחרו כו' פי' שאמרו מעצמם בלי בקשה אנו מוחלין בשביל פלוני מחל לו ומתוך כך פסק על ראובן שבא אל השר אחר שנתפשרו הקהל מן המס וביקש למחול לו חלקו מן המס ומחל לו שייך מחילה זה לכל הקהל ור"מ כ' דיש לדחות דרישא מיירי שביקש מהם למחול סתם אף עפ"י שלא הי' שם אלא הוא מחול לאמצע כיון שמחלו סתם אבל אם אמרו בשביל פ' מחלנו אפילו מחלו ע"י בקשתו מחול לו הלכך נראה דאם כבר פשרו הקהל עם השר ושוב ביקש א' לפוטרו מחלקו הציל לעצמו ופטור אבל אם קודם פשרה ביקש א' יהודי לפוטרו חייב לתת מס דמה שהשר פיחת לו הוא מכביד על אחרים ואזלינן בתר אומדנא דמוכח כי כן דרך השרים אמנם אם השר אמר מעצמו שפלוני לא יתן מס קודם הפשרה הוא פטור אע"ג דהורגל תמיד ליתן עמהם וראיה מפ' מי שמת ההוא דמי כלילא כו' והני מילי קודם שנתפשרו עמו אבל אם כבר נתפשר ושוב רוצה להוסיף לזה ולפחות לזה לאו כל כמיניה דבכה"ג הוי גזלה דמלכותא רק קודם שנתפשרו יכול לפטור א' כשפטרו מעצמו כדמוכח מההוא דדמי כלילא הנ"ל. מיהו י"ל דשאני בההוא דדמי כלילא דלא היו שותפים ממש כו' אבל היכי ששותפים היו לגמרי שכ"א נותן לפי ממונו יכול להיות דאפילו אמר המלך מעצמו שפלוני לא יתן כלום אעפ"כ חייב לפי שמה שהוא מקיל עליו הוא מכביד על אחרים ועוד דשותף אינו חולק שלא לדעת חבירו עכ"ל המרדכי בקצרה ובשינוי לשון קצת

הנה העולה מדבריו בדינים אלו כך הוא אם קודם הפשרה פטר השר לא' ע"י בקשתו לכ"ע לא מהני דאומדנא הוא שמכביד זאת על אחרים ואם פטרו מעצמו קודם הפשרה נסתפק המרדכי דמתחלה רצה לומר דמהני ובתר הכי קאמר דלא מהני מטעם דמכביד על אחרים ועוד דשותף אינו חולק שלא לדעת חברו ואם מחל אחר הפשרה ע"י בקשה חלקו של א' מהן ולא הוטל חלקו על אחרים בהא פליגי דלר' שמחה הוא לאמצע ולר"מ מחול לו ואם מחול מעצמו אחר הפשרה גם ר"ש מודה דמחול לו כדמוכח מהתוספתא ואם מחל אחר הפשרה אפילו מעצמו ומטיל זאת על אחרים גם ר"מ מודה דלא מהני דזה הוי גזלה דמלכותא כל זה מבואר להמעיין מתוך דברי המרדכי הנ"ל ובהא דס"ד דהמרדכי מעיקרא בדין פטרו מעצמו קודם הפשרה דמהני לכאורה י"ל דטעמא דמלתא דבכה"ג לאו אומדנא הוא שמכביד על אחרים. אלא אדרבא אמרינן דכיון דלבו נדבו מעצמו לפטור לזה משום כן פוחת אח"כ בעת הפשרה ממה שהי' מפשר אם לא מחל לזה. אבל באמת הא ליתא כי מהראי' שמביא לדין זה מההוא דדמי כלילא מוכח דאע"ג דידעינן בודאי שמכביד על אחרים אפ"ה מהני דהא התם בפירוש גורע מאבולי ומוסיף על האסטר טוגי אלא טעמא דמלתא דקודם הפשרה עדיין לא נעשו בני העיר שותפים גמורים ויש עדיין כח ביד השר לפטור א' מהן ואומר שהוא מטיל מס רק על הנשארים ולא שייך בזה אין שותף חולק שלא לדעת חברו כי עדיין לאו שותפים הם דדוקא אחר הפשר דאז כבר הוי שותפים שהוטל על כל א' וא' מה שמגיע לפי ממונו: משא"כ קודם הפשרה הכי הוי ס"ד מעיקרא. ובתר הכי קאמר דגם קוד' הפשרה הוי שותפים ואין שותף חולק שלא לדעת חברו וגם מטעמא דמכביד על אחרים והיינו משום דבאמת גם במחל מעצמו קודם הפשרה איכא אומדנא דמכביד על אחרים רק דמעיקרא הוי ס"ד דרשות בידו להכביד ובתר הכי קאמר שאין רשות בידו להכביד אף קודם הפשרה ומשמע דלדינא מסקנת המרדכי כדבריו האחרונים וראיתי בתרומת הדשן סימן שמ"א ביאור דברי המרדכי ככל אשר כתבנו יעו"ש שהאריך הרבה א אלה הם דברים פשוטים ומוכרחים במרדכי

והנה זה לשון רמ"א ז"ל בח"מ סימן קס"ג סעיף וי"ו מי שמחל לו השר חלקו במסים אם בא ע"י בקשתו צריך ליתן לקהל חלקו ואם פטרו מעצמו הרי הוא שלו לבד וי"א שקודם שנתפשרו עם השר אין כח ביד השר לפטור א' מהם או להקל על א' ולהכביד על אחרים או להפרידם זה מזה אבל אם כבר נתפשרו עם השר ומחל אח"כ לא' חלקו אפילו ע"י בקשתו הוא שלו וא"צ ליתן לקהל עכ"ל ביאר דבריו דדעה ראשונה הוא דעת ר' שמחה ומיירי אחר הפשרה ולא הוטל חלקו על אחרים וכ"כ הסמ"ע דבה"ג דפטרו ממילא מודה ר"ש דמחל לו וע"י בקשה ס"ל דמחל לאמצע והי"א הוא דעת ר"מ שבמרדכי והמשך לשונו כך הוא וי"א דדוקא קודם שנתפשרו הוא דאין כח ביד השר כו' משום דאומדנא הוא שמכביד על אחרים ומכ"ש היכי דבפירוש מקיל על ה' ומכביד על אחרים אבל אחר הפשרה אפילו ע"י בקשתו מחול לו כך הוא ביאור דברי רמ"א וכ"כ הט"ז ואולם בדין מחל לעצמו קודם הפשרה אי מהני או לא דבזה יש ב' לשונות במרדכי לא ביאר רמ"א ומ"מ מסתימת לשונו שכתב סתמא שקודם שנתפשרו אין כח כו' משמע שאין שום כח אפילו לפטרו מעצמו וכלשון אחרון שבמרדכי וכדכתיבנא לעיל דמשמע דמסקנת המרדכי כסברא אחרונה וכן ראיתי שכתב בט"ז דכוונת רמ"א כלשון אחרון ע"ש ומתוך כך קשיא לי על הש"ך שם בס"ק ט"ז שפי' על מ"ש רמ"א שקודם שנתפשרו אין כח וכו' דהיינו דוקא ע"י בקשה אבל אם פטרו מעצמו מהני ע"ש וק' תרתי חדא דהא משמעו' לרמ"א אינו כן וכמ"ש לעיל ותו דאיך פסק לדינא כך כיון דהמרדכי מסתפק ובפרט דמשמעות המרדכי דלא מהני מדכ' סברא זו באחרונה. ונראה להליץ בעד הש"ך אחר שראיתי הט"ז הביא בשם רש"ל דהלכה כדעה הראשונה שבמרדכי הנ"ל והט"ז הסכים לדבריו והביא ראי' מאדם בטל יעו"ש ולכן נר' כי הש"ך מסכים ג"כ לרש"ל מכח ראי' זו ולכן הביא סברא זו לדינא ומש"ה אע"ג דמסתימת רמ"א משמע שמסכים לסברא האחרונה מ"מ כיון דלא מבואר בהדיא ברמ"א כך רוצה הש"ך להעמיס זאת ג"כ בדברי רמ"א ולא כ' דבריו בל' פלוגתא על רמ"א כאלו רמ"א מסכי' ג"כ לזה ועש' כך הש"ך משום דהכי ס"ל לדינא נא וכדברי מהרש"ל והט"ז כן נ"ל בדעת הש"ך ז"ל

וראיתי להגאון מו"ה דוד אופנהיים ז"ל בשו"ת אבן השוהם סימן ס"ו השיג ג"כ על הש"ך כמו שהקשיתי ודחה דבריו מכל וכל ולפי שאין הספר ביד כל אדם אעתיק לשונו בקצרה אחר שהאריך שם לבאר ב' לשונות של מוהר"ם הנ"ל במרדכי בדין פטרו מעצמו קודם הפשרה ושמשמעות הפוסקים שמהר"מ חזר בו וס"ל לדינא כדבריו האחרוני' באורך. כ' אח"כ הגאון מוה"ד הנ"ל וז"ל בקצרה והנה ב' דעות של מהר"מ הנ"ל מביא י"א בסי' קס"ג וז"ל מי שמחל כו' וי"א כו הדעת י"א הוא הדעת שני של מהר"מ ומאוד תמיהני על הש"ך שכשגגה לפני השליט כ' דאם פטרו מעצמו מהני ואחר המחילה ז"א דלדעה זו אפילו פטרו מעצמו לא מהני ואגב חורפי' נתחלף לו דעה ראשונה של מהר"מ בדעה שני דבדעה ראשונה של מהר"מ הדין הוא כך שמחלק בין מעצמו ובין ע"י בקשה משמע דלדעה הב' אף מעצמו לא מהני וא"כ תמי' קיימת על הש"ך ולפירושו של הש"ך מה יש חילוק בין הי"א לדעה א' דהא לדעה א' ג"כ אם מעצמו פטרו היא פטור וע"י בקשה אין מועיל הפטור ולדעת הש"ך דעת הי"א היא ג"כ כמו זה ע"כ דלא בעינן ובדקדוק כתב ושרי לי' מארי