נאות דשא ז

נוחה אם הוא לה"ק הוא קיצור שם. ואם הוא שם בפ"ע. הוא לעז. וא"כ ממ"נ יוקדם שם מנוחה דאם נוחה הוא קיצור שם. א"כ מנוחה הוא העיקר וא"צ כלל לכתוב נוחה אפי' לכתחלה כמו צפורה פורה. ואם הוא שם בפ"ע א"כ הוא לעז. ממילא מנוחה עיקר שהוא שם קודש וק"ל עולה מדברינו דלכתחלה יש לכתוב מנוחה המכונה נוחה ולא דמתקרי אע"ג דבכל ספק כותבין דמתקרי כמ"ש הב"ש בסי' קכ"ט בשם תשובות רמ"א מ"מ כאן בין שהוא לעז. בין שהוא נגזר מן מנוחה שייך המכונה כמו בשם סאייע. ובדיעבד כשר בשם מנוחה לבד: וכנ"ל

ועדיין קשיא לכאורה על דברינו. משם אבשלום שכ' הב"ש מי שנקרא שמו בתחלה אבשלום. ואח"כ קראוהו אבי שלום: אם נשתקע שם הראשון לגמרי כותבין רק אבישלום. ומדוע לא נימא דהראשון לא חשוב נשתקע כלל כיון שהשמות קרובים במבטא ואפילו נימא דאין השמות שוים בנקודות מ"מ לא גרע משרה שערליין דכותבין ב' השמות וא"כ לכאורה מוכח מכאן דכיון ששני השמות הם קודש ואין שם ב' נגזר משם א' חשיב א' נשתקע. ודלא כמ"ש לעיל ואמינא לו יהא כך. מ"מ אין זה ענין לנ"ד. דכבר נתבאר דנוחה הוא או לע"ז או קיצור. וא"כ אין אנו אחראין כלל לתרץ האי דאבשלום. ומ"מ לקושטא דמלתא קשיא לי הך דאבשלום. דהא הוכחנו לעיל דאפי' בשני ש"ק. ואין שני נגזר מראשון אפ"ה לא חשיב הראשון נשתקע ושכ"כ הג"פ בשם גרשון. וכעת אין הספר לפני ולכן אפשר דס"ל להפוסקים: דבהאי דאבשלום לא מיחשב כלל קרובים במבטא כי מלבד שינוי הנקודות הוא חלוק לשתי תיבות ולכן חשיב הראשון נשתקע. כן נ"ל ליישב הך דאבשלום. אבל בנ"ד א"צ לכל זה. דנ"ד דמי ממש רק לסאייע כמ"ש גם אפילו אם הי' נ"ד דמי לאבשלום הרי כ' שם דאם אנשים מבני משפחתו נקראים כו' יעו"ש וכמדומה דגם בעובדא דידן כך והי' אם יחקורו אחר הדבר מכל הלין טעמי נ"ל היתר לגמגום האמצעי של גט הנ"ל דבדיעבד. אולם אין אני מחליט דברים אלו אפילו להלכה. וכ"ש למעשה. אא"כ יסכימו להיתר בעלי הוראה מובהקין שבדור

ובדבר הגימגום הראשון שכתבו רק שם חיים. כאשר בא בלשון השאלה. הנה לשון סדר גיטין דף ק"ע ריש עמוד ג' וז"ל וכן אם עולה לתורה או חותם בכל השמות יחד יש לכתוב תחלה השם השני הרי מבואר דכל שחותם בשניהם. אפי' עולה לתורה בראשון לבד. אפ"ה השני עיקר וכן משמע מרהיטת כל הפוסקים. דכל שלא נשתקע שם השינוי. שוב נעשה עיקר וא"כ ראוי כאן לכתוב לכתחלה בנימין ג"כ. ולעשותו עיקר. ואולם הדבר פשוט דבדיעבד כשר בשם חיים לבד דלא גרע מחניכה המפורסמת. ותו דנהירנא שכ' בגט פשוט דהיכא דהחתימה ועלי' לתורה אינן שוים: אזלי' בתר רובא. אם החתימה רוב. או עלי' לתורה רוב. וכעת אין הספר לפני. וא"כ לפי דבריו יוחשב שם בנימין לנשתקע או עכ"פ לטפל ממילא לדידי' יפסול אם נעשה בנימין לעיקר. כדקי"ל כשעושין מעיקר טפל. ומטפל עיקר. פסול ונהי דלדעתי אין לסמוך על סברא זו. מ"מ למיחוש מיבעי'. ולכן כיון דחיים הוי חניכה מפורסמת אפשר דעדיף אפי' לכתחלה בשם חיים לבד. כדי שלא נצטרך לבא לספיקות אלו. אם בנימין עיקר או חיים עיקר או אם בנימין נשתקע ונצטרך ב' או ג' גיטין דאין נותנים ב"ג אלא מדוחק. ובזה אין דוחק כיון דבשם חים ודאי סגי. ומ"מ צריך עדיין לעיין לכתחלה היכי עבדינן. ואין להאריך מאחר דנ"ל פשוט דבדיעבד עכ"פ כשר

ולענין גימגום השלישי. שאבי המגורשת חותם פאל"ק והם כתבו פל"ק בלא אל"ף נ"ל פשוט דלכתחלה ודאי לא שפיר עבדי לשנות החתימה. וכמו שהבאתי לעיל. דאין לשנות החתימה: זולתי בשני תנאים. ואע"ג דבשם ואלק כ' הב"ש בשם הס"מ דבמדינות אלו שקורין הוי"ו בפתח יש לכתוב ול"ק חסר אלף מ"מ כיון דחזינן שחותם באל"ף אין לשנות החתימה ומ"מ נ"ל פשוט דבדיעבד לא מיפסל בהכי ע"פ מה שמסיק הב"ש באות פ' בשם באלי. ובשאר מקומות בשגם דאם לא כתבו כלל שם אבי המגורשת ג"כ כשר. מכל הלין טעמי נ"ל שלא להצריך גט אחר בדיעבד. אם יסכימו עמי בעלי הוראה להיתר. אמנם גאון א' מגאוני זמנינו. בתחלת שמעו הענין: וסיפר לו שנשתקע שם מנוחה לגמרי. הצריך גט אחר ושלא לכתוב רק נוחה לבד ואח"כ אחרי סיפר לו שנתברר שעדיין מיעוטא דמיעוטא קורין לה מנוחה. גם שמע קצת מדברי הנ"ל וקצת ראיות שהבאתי להיתר. כתב אלי בדרכים שונים. כאשר יועתק כאן בסימן שאח"ז. ודעתו שאין להתיר אפילו בדיעבד מחמת גימגום האמצעי. זולתי מחמת המיעוטא דמיעוטא שקורין לה מנוחה

סימן ב'

זה אשר כתב הגאון הנ"ל על ענין הנ"ל

בנדון שם מנוחה כ' כת"ר שלא נשתקע שם הראשון ומקצתן קורין אותה עדיין מנוחה בודאי אם נשתנה השאלה ישתנה התשובה. ואפ"ה לכתחלה לא שפיר עבדי. וה"ל לכתוב מנוחה דמתקריא נוחה. כיון שהוא שם בפ"ע כמבואר בהגהת רמ"א ובכל המחברים ומה שרוצה לפרש בדברי הב"ש דשם נוחה אינו שם בפ"ע. הוא פי' זר ורחוק ובפרט בדברי הפוסקים ולסמוך עליו הלכה למעשה והנה הב"ש הביא שם מנוחה באות מ"ם מנוחה שם אשה. ובאות נ' כ' נוחה שם אשה ולא הזכיר כלל בשום מקום שהם אחדים ובס"ג שלי. העתקה מהגאון מו"ה פייבוש. לא הזכיר שם מנוחה כלל וכ' נוחה. וכן בס"ג של מהר"מ כ' באות מ"ם מנוחה שם אשה. ובאות נ' כ' נוחה שם אשה וכן בז"מ הזכיר מנוחה שם אשה. ואח"כ באות נ' כ' נוחה בה"א ובא"ב של הגאון מור"ם חריף ז"ל. מנוחה נ"ל לכתוב בח' וה' כי הוא שם קודש. וגם יש לכותבו מלא כפי הברת קריאתינו גם במקרא נמצא לפעמים מלא וחסר לפיכך עדיף לכותבו מלא שמסכים עם הקריאה. ואח"ז באות נ' כ' נוחה נ"ל שהוא שם קודש מלשון נוחה או מנוחה לפיכך יש לכותבו בחי"ת ובה"א משא"כ אם הי' כותב נוכא אפשר דהוי שינוי שם הרי דלא נסתפק מעולם אם היא קיצור השם רק שהוא שם בפ"ע נגזר מלשון נוחה או מנוחה דהיינו שהוא לשון מנוחה אבל אינו קיצור שם מנוחה ודו"ק וכן בא"ב של הגאון מו"ה אברהם שרעצילש כ' באות מ"ם מנוחה שם אשה ואח"כ באות נ' נוחה כ"כ מור"ם חריף ומ"ו מוה' פייבוש בקראקא בגט א':

וכן בהלכות קטנות הזכיר נוחה ולא הזכיר מנוחה וכן נ"ל להוכיח דדעת הב"ש דאינו קיצור. דהרי כ' באות מ"ם מנוחה המכונה נוחל. ואי ס"ד דנוחה היא קיצור השם ממנוחה ממילא נוחל ג"כ הי' קיצור השם ממנוחה כמו צפורה פורה או פויאר ודומיהן והושקא ליהושיע ולדעת הט"ז אברהם עברליין או אברלן ודומיהן ואין להקשות דאכתי אמאי לא הוי נוחל קיצור השם לנוחה כמו שארקה ושאריל לשרה. דז"א די"ל דידוע דאינו כינוי לנוחה כמ"ש הט"ז בשם אבלי שאינו כינוי לאבא רק לאברהם. ומ"ש כ"ת מדלא כתב הב"ש ודלא כנ"ש ש"מ דלא פליג עליו אף אם הי' כדבריו דהנ"ש חולק ע"ז אין זה הכרח דהב"ש לא נשתעבד א"ע לרדוף ולהשיג תמיד על הנ"ש והנה בחנניה חנניהו חזקי' חזקיהו וזוסקינד חולק ג"כ עליו ולא הביאו אמנם באמת הוא להיפך דהנ"ש אינו חולק עם הב"ש דז"ל הנ"ש נ"ל לכתוב בח' וה' ואפשר שהיא קיצור השם של מנוחה והנה החליט תחלה בפשיטות לכתוב בח' וה' ואח"כ כ' ואפשר כו' משמע דזה ברור שהוא שם קודש רק אעפ"כ כ' דאפשר שהוא קיצור ולא הוי ברורא ליה לגמרי שהוא שם בפ"ע. וא"כ לדינא אין נ"מ בדרך פשוט ואם הב"ש ס"ל לפשוט שהוא שם בפ"ע מה הי' לו לכתוב דלא כהנ"ש מאחר שאינו חולק לדינא. דהרי גם הנ"ש נסתפק ומשמע לו יותר שהוא שם בפ"ע וספק קיצור אין נ"מ לדינא כיון שאינו ודאי קיצור וכיון שבררנו דשם נוחה הוא שם בפ"ע הדבר פשוט דאף בלא נשתקע. יש לכתוב מנוחה דמתקריא נוחה. כמו אלחנן חנן ויוסף יוסי. כמבואר בג"פ עזרא עוזר נתן נטע מנחם מן וחנניה חנניהו וחזקי' חזקיהו אם ידוע שם העריסה חזקיהו לדעת הב"ש ובדיעבד אם כתבו שם הראשון סגי. (ולקמן אבאר דגם בזה יש להסתפק) אמנם בנשתקע שם הראשון יש להסתפק דיש פנים לכאן ולכאן די"ל כיון שהוא שם בפ"ע הוי נשתקע השם או כיון שהוא עכ"פ קיצור ממנוחה ג"כ י"ל דלא חשיב נשתקע. ויש להביא קצת ראי' מהג"פ בס"ק ס"ז וס"ח וס"ק קל"ב שהאריך והביא ג' דעות. ביצחק חקין ושמואל מולי. דאם נשתקע שם העיקר דדעת לחם רב לפסול בדיעבד ודעת ת"ה (וכן דעת מחברים שלנו חכמי אשכנז) דאפילו לכתחלה יש לכתוב העיקר. והוא הסכים ג"כ דלא כבעל לחם רב וכ' דהראי' שהביא מהב"י מחיים ביבאנטע. אינו ראי' משם דשם ביבאנטע הוא שם לעצמו:

משא"כ שמואל מולי. ידוע ומפורסם שהוא קיצור השם המובהק שמואל ואינו שם לעצמו ע"ש ועוד כתב בס"ק ע"ב דיש לחקור אם לא כ' קיצור השם שהוא שם בפ"ע אם הוא כשר או פסול ויראה דדוקא לכתחלה כותבין דמתקרי חנן אבל בדיעבד אם לא כ' אלא אלחנן לחוד כשר כיון דידוע דעיקר שמו אלחנן ובס"ש כ' בשם ד"א בשם מיכאל דקרי' לי' מיכל דאם לא כתב מיכל הגט פסול וצ"ע (ובאמת לפע"ד מיכל אינו שם בפ"ע לזכר זולת הוא כינוי גם ליחיאל וגם למיכאל יש כינויים אחרים וכבר דברו המחברים בענינים כאלו) והנה בכאן לא הזכיר הג"פ כלל מתשובת לחם רב ומכל הפלפול שלמעלה והניח בצ"ע דברי הב"ש ולמעלה הביא דברי הלח"ם אפילו בדבר שאינו שם בפ"ע פסול אמנם הדברים פשוטים דכאן מיירי בלא נשתקע שם הראשון כמבואר שם בפשיטות ולכן נראה דע"כ לא הקיל אלא בחדא לריעותא דהיינו בנשתקע ואינו שם בפ"ע דהדבר ידוע שהוא קיצור כמ"ש בס"ק ס"ז וס"ח בשמואל מולי ויצחק חקין או בשם בפ"ע ולא נשתקע אבל בתרתי לריעותא לא הקיל דאל"כ הי"ל לאשמועינן רבותא טפי דאפילו בנשתקע עיקר השם וכ' העיקר ולא כ' הקיצור שהוא שם בפ"ע שהוא כשר וא"כ איך נעמוד ונקיל מדעתין דנפשי' בחומר א"א במה דמשמע מדברי הג"פ להחמיר ועוד יתבאר לקמן דמנוחה נוחה גרע מאלחנן חנן וא"כ ודאי דיש להחמיר בנשתקע במכ"ש מחנן

והנה כל הראיות שהביא כת"ר אינן מכריעות מכמה טעמים.