נאות דשא נה

גירושין ושליש אומר לגירושין והיא אומרת נתן לי ואבד דאמר ר' יוחנן דאינה מגורשת ופריך והא אמר ר' חייא בר אבין א"ר יוחנן בעל שאמר גירשתי נאמן ה"נ נאמין לבעל יעו"ש בהא נמי לכאורה קשה הא מסקינן בב"ב דאינו נאמן ומה פריך בשלמא בלא הך דמסקנא דב"ב אין להקשות מה פריך הא בחד גופי' לא פלגינן דבורי' וכיון דאיהו אמר דכבר גירשה לא מהימן כלל אפי' אלהבא דלק"מ דאטו מי לא עסקי' שלא נתן לה השליח הגט אלא היום דהא בשליח הולכה מיירי התם ואינה מגורשת עד שיגיע הגט לידה וכיון שאומרים שהיום גירשה הו"ל לבעל להיות נאמן לא מבעיא כשגם הבעל אומר שהיום נתן לשליח א"כ אומר בהדיא היום גירשתי אלא אפילו אומר שמזמן רב נתן לשליח אפ"ה כיון דגם לדבריו אין הגירושין מתחילין אלא מהיום מחמת שהשליח לא נתן לה עד היום הו"ל כאומר גירשתי ומהימן במגו דבשלמא כשאומר למפרע גירשתי' ליכא מגו דאי בעי מגרשה היום לפי שרוצה להחזיקה בגרושה מאז ומקדם משא"כ בזה וזה פשוט נמצא דבלא מסקנא דב"ב ח"ש אבל הא קשה כיון דמסיק דבלהבא נמי לא מהימן מאי פריך וצ"ל ג"כ כדרך שתרצנו בההוא דדף כ"ז דאפ"ה פריך שפיר דהא הך מלתא מספקא לן בב"ב ורבא לא קאמר חוש לה ותקשי אמאי לא פלגינן מהא דאמר ר' יוחנן גופי' כאן דאינה מגורשת ובלא"ה הנמ"י א"ש התם דפריך שפיר אפי' אם נאמר בבירור כמסקנא דב"ב דאמוראי נינהו תקשי למ"ד דנאמן דר' יוחנן אדר' יוחנן דהכא אמר ר' יוחנן גופי' דאינה מגורשת וכ"ז ברור ופשוט

אמנם אני נבוך בזה בההוא דגיטין דף כ"ז שמתרץ ר' ירמי' כגון דקאמרי עדים מעולם לא חתמנו אלא על גט א' של יב"ש פירש"י לא מתני' קשיא ולא ברייתא קשיא דכל הני דתני יחזיר אפילו לזמן מרובה כגון דקאמרי עדים שמעולם לא חתמו אלא על גט א' של יב"ש ואותו חתמנו לאיש זה התובעו עכ"ל והתוס' כתבו דמשמע הלשון אעפ"י שאין יודעים למי חתמו אפ"ה מהני כיון דלא חתמו על שני גיטין של יב"ש א"כ כיון שזה אבד גט ודאי זה שלו הוא וכ"ת שמא לא אבד כלל ז"א דלא חשיד לשקר לקלקלה במזיד דאי משום להרויח פשיטי דספרא אינו חשוד דהא בעל שאמר גירשתי נאמן משום שבידו לגרשה. ולא אמרינן משום פשיטי דספרי משקר עכ"ד בקצרה וכ"כ הרא"ש ז"ל שם ולכאורה מה ראי' הביאו לדבריהם מדחזינן שבעל שאמר גירשתי נאמן הא למסקנא לא מהימן לומר גירשתי וכמו שהקשה רש"ל לעיל מיני' וכמו שהבאתי תחלה אלא דהא לא קשיא דעד כאן לא קאמרי' התם דלא מהימן אלא דאם איתא דגירשה קלא הוו לי' אבל הא לא חיישינן שמקלקלה בשביל פשיטי דספרי דהא באמר יש לי בנים מהימן בהך מגו דאי בעי גירשה כיון דליכא סברא דקלא כדאיתא שם במשנה ובכל הסוגיא ש"מ דל"ח לפשיטי דספרי וכ"כ רשב"ם ותוס' שם בב"ב אבל הא קשיא לי דהא חזינן בבעל שאמר גירשתי דלא מהימן אלא באומר גירשתי היום דאיכא מגו אבל כשאומר אלמפרע דליכא מגו חיישינן שפיר שרוצה לשקר ולקלקלה א"כ ברייתא דמיירי לשיטת התוס' שאומר שכבר גירשה דהיינו למפרע איך פירשו דמהני אפילו שאין אומרים שלזה חתמו משום דאינו חשוד לקלקלה הא כל היכי שאומר אלמפרע דליכא מגו הרי הוא חשוד לקלקלה ואז לא מהימן גם אלהבא ולמה מהני דברי העדים כך ובשלמא במתניתין דמיירי שרוצה ליתן עתה וכה"ג איכא מגו דהוי מגרשה עתה מש"ה מהימנינן לי שאבד דמשום פשיטי דספרי לא הי' מקלקלה משא"כ בה"ג דברייתא הרי בלא"ה חשוד לקלקלה דא"כ לא צריך כלל לדברי העדים דהרי הוא אומר שכבר גירשה כקושיות התוס' אע"כ כתירוצם דכיון דאומר אלמפרע דליכא מגו חשוד שפיר לקלקלה א"כ דברי העדים ג"כ למה מהני כיון דאין אומרים בפירוש שחתמו לזה התובעו ולכאורה הוא תמי' נשגבה בעיני ובאמת דלכאורה יש להקשות כך על הפוסקים כולם שהביאו דהתו"ס לפסק הלכה ה"ה הרמב"ם הרא"ש והטור וב"י אלא דאינהו מיירי בשליח שאבד גט ורוצה עתה לגרש וכן הרא"ש אף שהביא כל לשון התוס' לפרש כך דברי ר' ירמי' מ"מ אין קושיא עליו די"ל דאיהו מפרש הברייתא כפירש"י דמיירי נמי שמצוה עתה ליתן ולא שאומר שכבר גירשה אבל התוס' שפירשו הברייתא שאומר שכבר גירשה קשה בשלמא במתניתין לק"מ דנהי דמסקינן דגם בלהבא לא מהימן היינו מטעם קלא משא"כ בזה שרוצה עתה לגרשה ליכא סברא דקלא ושפיר אמרינן דאינו חשוד לקלקלה. אבל בברייתא שאומר למפרע ואהא אינו נאמן כיון דליכא מגו ואמרינן אם איתא דגירשה קלא הוי לי' א"כ איך מאמינין גם ליתן עתה הרי הוא חשוד לקלקלה כבר א"כ דלמא גם בהא משקר ולא אבד גט כלל. ומה מהני דברי העדים כל שאינם אומרים בפירוש שחתמו לאיש זה התובעו

ולכאורה הי' נראה בעיני לתרץ קושיא זו בצירוף עוד ב' קושיות א' במ"ש התוס' בע"א ד"ה הא אמר תנו שהקשו איך מדקדק ר' זירא דאי לאלתר פשיטא דלמא קמ"ל דל"ח לשמא כ' בניסן דבשלמא רבה מדקדק במתניתין שפיר דבמתניתין לא שייך כלל חששא דשמא כתב כמ"ש התוס' שם תחלה אבל על ר' זירא קשה. ותירצו דבלאלתר לא שייך כלל למפרך שמא כ' כו' דדלמא ביום שנכתב מיירי משא"כ אי לזמן מרובה פריך שפיר. ומיהו כי פריך אדר' ירמי' מאי למימרא המ"ל דקמ"ל דל"ח לשמא כ' כו' דהא איהו מוקי באמת לזמן מרובה עכ"ד בתוספת ביאור קצת. וקשה הא ר' ירמיה מתרץ תירוצו בין אמתני' בין אברייתא כמ"ש רש"י וכ"כ הרשב"א הובא בסימן קל"ב בב"י בד"ה ואאוקימתא יעו"ש א"כ פריך שפיר מאי למימרא אמתני' דהתם ליכא למימר שמא כ'. וכן ראיתי שהקשה מהר"מ שי"ף ז"ל ולא תירץ. ועוד קשה לי לפי' התוס' בד"ה ר' ירמי' מאי פריך מאי למימרא וכי סברא זו היא פשוטה כ"כ דאינו חשוד לקלקלה ונהי דהביא התוס' ראיה מגירשתי הא בגירשתי גופא מספקינן אי מהימן וא"כ לאו סברא פשוטה היא כ"כ והיכי פריך מאי למימרא. ולכן לתרץ כ"ז היה נראה לומר דבאמת דוקא במתני' פי' התוס' דא"צ שיאמרו העדים שחתמו על גט של יב"ש זה כיון דמצוה עתה ליתן וכה"ג אינו חשוד לקלקלה דהא אית ליה מגו דאי בעי מגרשה וגם סברא דקלא נמי ליכא דהא מודה שעדיין לא גירשה מש"ה מהימן שאבד גט משא"כ בברייתא מודים התוספות לרש"י דצריך דוקא שיאמרו דלזה חתמו דכיון שאומר שכבר גירשה הרי הוא חשוד לקלקלה חדא מהא ספיקא דמספקינן בבבא בתרא דאמר רבא חוש לה והיינו דאם איתא דגירשה קלא אית ליה ותו דהא ליכא מגו בלמפרע. ולא מהימנינן ליה אלא אמרינן שרוצה לקלקלה ותו לא מהימן אפילו להבא וחיישינן שפיר דלמא לא אבד גט כלל והא דאמר ר' ירמי לשון דמשמע ולא צריך זה היינו משום דקאי נמי אמתניתין מש"ה אמר לישנא דמשתמע הכי והכי והנך רואה שנתיישבו בזה כל הקושיות הנ"ל דהשתא פריך שפיר מאי למימרא אברייתא דהתם מיירי שבפי' אומרים העדים שחתמו ליב"ש הזה אבל אמתני' באמת לא פריך דקמ"ל הך סברא שאינו חשוד לקלקלה וממילא כ' התוס' ג"כ שפיר דהמ"ל דקמ"ל דל"ח שמא כ' כיון דבלא"ה לא פריך אלא אברייתא ולא אמתניתין ובברייתא שפיר שייך שמא כ' וא"ש הכל כך עלה בדעתי לתרץ

איברא שכפי מ"ש מהרש"א ז"ל נסתר זה דהנה התוס' בד"ה כאן הקשו למה בהוחזקו ולא שכיח שיירתא מהדרינן מנא ידעינן דשל זה הוא דלמא של השני הוא כיון דהוחזקו ותירצו כגון דידעי' שמזה יב"ש נפל גט ותו ל"ח דלמא גם השני אבד כאן כיון דלא שכיחי כו' יע"ש והקשה מהרש"א ז"ל למה הוצרכו התוס' כאן דוקא דידעינן כו' דהיינו שיש עדים שאבד ובדברי ר' ירמי' חידשו התוס' דבעל מהימן דלא חשוד לקלקלה מדוע לא כתבו גם כאן בדברי רבה כך וכ"ת דאכתי לא אסקי אדעתייהו סברא זו אכתי קשיא איפכא מנא להו הך סברא התם דלמא גם שם מיירי דאיכא עדים שאבד וע"ש באורך והעולה מדבריו דבדברי רבה דקאי אמתני' הוא די"ל דמיירי דוקא שראו עדים שאבד גט אבל ר' ירמי' דקאי אברייתא נמי והתם ליכא למימר כלל דמיירי שראו עדים כמ"ש התוס' בד"ה הא אמר תנו דבברייתא דמיירי שאומר שגירשה כבר ע"כ מיירי שלא ראו כלל הגט להכי הוצרכו לחדש דבעל מהימן יעו"ש. והשתא נסתרו דברינו דהא לפי דברינו תגדל קושיות מהרש"א יותר מבתחלה והיינו מנ"ל להתוס' דבעל מהימן ואז לא פריך אמתני' מאי למימרא רק אברייתא ואז קשה דהו"ל לתרץ דקמ"ל דל"ח לשמא כ' כו' נימא דלא מהימן בעל אלא מיירי דוקא דאיכא עדים ופריך מאי למימרא גם אמתני' ושוב לא יקשה קושיות הנ"ל א"כ תגדל מאוד קושיות מהרש"א. וכ"ת כתירוצו דהכא הוכרחו לפרש כן משום הברייתא תגדל הקושיא עוד יותר דהא בברייתא ע"כ לא מהימן בעל וצריך עדים דוקא וא"כ היכי מתוקמא הברייתא דהא שם ע"כ לא ראו הגט כלל וע"כ מיירי שאומרים העדים כמו שפירש"י ובמתני' שפיר נוכל לפרש שראו עדים הגט בידו ולמה פירשו תו דבעל מהימן וא"כ נסתרו דברינו וע"כ דגם בברייתא בעל מהימן שאבד גט לפ"ד התוס' וח"כ נשאר קושייתינו למה מהימן הא אומר אלמפרע

הן אמת דאי משום הא ליכא סתירה משום דאחר המחילה דברי מהרש"א בלא"ה אינן יכולין לעמוד במקום הזה ודבריו תמוהין דלמה לא מצינן לאוקמי בברייתא שראו עדים גט בידו דע"כ לא קאמרי וכ' התו' בד"ה הא אמר תנו אלא דמש"ה לא מצי לאוקמי ברייתא בלאלתר דהא לאלתר לא משכחת אלא כשראו העדים הגט וביד מי ראו בשלמא במתני' שהבעל מצוה עתה לגרש י"ל שראו ביד הבעל אבל בברייתא שאומר שכבר גירשה א"כ בודאי לא ראו ביד הבעל דא"כ איך אומר שכבר גירשה ואי אומר שגירש אח"כ אין זה שיעור לאלתר ואי שראו ביד האש פשיט' שמחזירין לה לראי' אפילו אין הבעל מודה זהו תוכן דבריהם ושם א"ש דבלאלתר והבעל אומר שכבר גירשה א"א לפרש שראו בידו דממ"נ אם אומר שגירשה קודם ראיה בידו חזינן דמשקר ואם אומר שגירשה אח"כ א"א דהא לאלתר שיעור קטן הוא משא"כ לקושטא דמלתא לפי תירוצי הש"ס דמיירי לזמן מרובה שפיר י"ל גם בברייתא שראו גט בידו והוא אומר שאח"כ גירשה ואין מקום לתירוצו של מהרש"א ז"ל

ובלא"ה נמי הקשיתי לשאול בדהתו"ס גופייהו. במ"ש התוספת דבלאלתר ליכא למימר שראו בידו דא"כ אינו לאלתר ולמה לא משכחת לה להא שיעורא דלאלתר הוא עכ"פ איזה שיעור זמן כגון כדי לכתוב הגט וכה"ג ולמה לא יהיה באפשרי שראו בידו ולאלתר מצאוהו והוא אומר שאחר שראהו בידו בתוך משך זמן הנ"ל גירשה

וכתבתי בחדושי לפרש לפי סברת התו' כאן שפירשו בדר' ירמי' דמש"ה