נאות דשא מו

שובר שאינו משולש וכ' המ"ב טעם לזה הובא בש"ך סקי"ז דא"כ א"א לב' יב"ש לעשות הלואה לשום אדם דילך הלוה אצל השני ויתן לו שובר ע"ש הרי ה"ט הוא ג"כ בממרמי דא"כ בטלת כל הממרמות דילך אצל א' מן השוק ויתן לו שובר וק"ו הוא משם דהתם אין החשש רק על איש א' שיתן לו שובר דהיינו יב"ש השני וכאן החשש על כל אנשים שבעולם וחילוק גדול ביניהם כמו לענין נפילה דמחלק אביי בין נפילה דרבים ליחיד וממילא כיון דבב' יב"ש חיישינן להא כ"ש בזה ואפילו להש"ך שסתר דברי המ"ב כתב דאטו ברשיעי עסקינן אין כוונתו דל"ח שהלוה ועשה רשעות כזה דזה ודאי אינו דא"כ אין צורך לשום שטר אלא ביאר בעצמו שם דהעדים בודאי ישלשו בשובר מההוא חששא גופי' ולא חיישי' לעדים רשעים שלא ישלשו ואין לחוש שיב"ש השני יתן לו שובר בכ"י דכ"א יכיר הכתב אם הוא כ"י. ועוד דאיך יעשה רמאות כזה דהרי יתברר אח"כ ע"י העדים עצמן לאיזה יב"ש כתבו ועוד דאם חושש לחששות כאלה לא ילוה באמת רק לבטוחים או על משכון כו' יעו"ש: ובנ"ד ליתי' לכלהו טעמים ויתן לו איש אחד בעדים השובר והעדים אינם רשעים במה שיכתבו לו שובר ועוד שיתן לו שובר בכ"י. וגם רמאות זה לא יתברר רק דלכאורה הטעם האחרון שייך קצת גם בזה אכן נראה דעל טעם זה לבד לא סמך הש"ך לדחות דברי הרמ"ה ואטו מי שאינו בטוח ליזול בתר שיבקי' וימות ברעב אלא עשה אותו טעם לסניף בעלמא. ועוד דהתם י"ל מי שאינו בטוח לא ילוה באמת אצל א' מב' יב"ש משא"כ כאן. וכ"ת יצוה בשטר גמור ולא בממרמי ז"א דכיון שתקנו כך המדינות לתיקון העולם. דעי"ז רוצים אנשים להלוות כי יוכל למסור הממר"ם למי שירצה א"כ שמא לא ירצה להלות לו על שטר אחר. ועוד נראה כוונת הש"ך על אופן אחר לא שיאמר הש"ך דמתקנינן מלתא שלא ילוה רק על משכון וכה"ג דמה יעשה מי שאין לו משכון אלא דבריו סובב הולך למ"ש תחלה שם דאין לחשוש שימותו העדים וכה"ג דחששות רחוקות הם ואם באנו לחוש לחששות כאלה אין לדבר סוף. וע"ז כתב ועוד אם חושש לזה ר"ל מלוה החושש לחששות כאלה ודאי מעצמו לא ילוה רק לבטוחים או על משכון וכה"ג אפילו אם יהי' הדין דל"מ שובר. דכל שממונו חביב עליו כך עד שחושש לכאלה ודאי אנוש כערכו לעולם לא ילוה רק על משכון ולא הוצרכנו לעשות תקנה בשביל איש כזה וכל שאר בני אדם המלוים בלא משכון ודאי הם ילוו אפילו אי מהני שובר דלא יחששו כלל לחששות כאלה ודע דאין להקשות על טעם המ"ב הנ"ל דא"א לביב"ש להלוות לשום אדם הא יוכלו להלוות ע"י שטר שכתוב לויתי ממך מנה דאז אפילו אם יהי' לו שובר מיב"ש יוכל למסור השטר לאתר לדברינו דבשטר זה ל"מ שובר מאיש אחר א"כ נהי דכשהוא עצמו מוציא השטר מהני השובר משום שאומר אתה כתבתו מ"מ ימסור לאיש אחר ויגבה בו ז"א דלמה לו לצרה זו לתלות מעותיו באחרים ופשוט

ועוד אביא ראי' בממר"ם גופי' מדברי הש"ך שבסימן ס"ד סק"ד פסק דבשטרות נא מהני טענת למשכון תפסתים להיות נאמן במגו דהחזרתי או נאנסו וכ"פ ג"כ בסימן ס"ב סקי"ח וביאר בסימן ס"ד הטעם לפי שאם הי' טוען נאנסו או להד"מ הרי אינו יכול להוציא אח"כ השטרות לזכות בהם ואם יבקש אח"כ מהמלוים בסתר לא ישלמו לו כי היו יודעים שהוא משקר וליכא למימר שהיה עושה קנוניא עם הלוים דמי יימר דמקבלי קנוניא דלמא כשרים הם אבל עכשיו שטוען למשכון תפסתים סובר שהלוים ישמעו לו שמחשבין שאומר אמת כו' עכ"ד ובסימן מ"ח בסופו הביא בשם הע"ש בממר"ם ג"כ דל"מ מגו דהחזרתי והשיג עליו דלא דמי לשטרות גמורים דל"מ מגו לפי שהם כתובים על שם אחר אבל הכא מה יש לו לירא מלטעון החזרתי דאפ"ה יוצאים אח"כ ויטעון שזה ממר"ם אחר הוא שהלויתי לו תחלה או שלקחתי מאחרים ויכול להוציא המעות מן הלוה בטענה זו מש"ה מהני המגו אפילו בדאיכא עדי פקדון דלית לי' מגו דלקוח אפ"ה מהימן במגו דהחזרתי יעו"ש והשתא אי איתא דשובר משום אדם מהני בממר"ם ולא חיישינן לרמאי שיפקיעו כל שטרי ממרמות משום דחזיקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן ול"ח שא' מן השוק נתן לו שובר דאם הוא הוחזק כל ישראל לא הוחזקו א"כ הכא אפי' בממר"ם אם יטעון החזרתי איך יגבה אח"כ מהלוים דודאי אין כוונת הש"ך שיגבה מהם בקנוניא דהא ביאר בסימן ס"ד דאין זה סברא שיסמוך על קנוניא א"ו כוונתו דיוציא מהם בדין שיטעון ממר"ם אחר הוא א"כ הרי הלוים ידעו האמת שממר"ם זה של המפקיד הוא ויעשו קנוניא עם המפקיד שיתן להם שובר בכ"י מזמן מוקדם דבשלמא לקנוניא דשקר ל"ח משא"כ קנוניא זו יעשו אדרבא להעמיד הדת על תלו ולהציל עשוק ויפרעו להמפקיד ויקחו שובר מש"ה טוען שמשכון הוא בידו וכה"ג וסובר שהלוים יחשבו שאומר אמת ושוב לא יעשו קנוניא עם המפקיד ולמה מהני הכא מגו אע"כ דשובר מאיש א' לא מהני כל שהשטר ביד זה וטוען אני בעצמו הלויתי לו ומש"ה ליכא קנוניא זו ויוכל להוציא מהם בדין אף אם יטעון החזרתי

ועוד ראי' מפורשת דהנה הרמ"א בסימן נו"ן כ' לכאורה לשון הסותר למ"ש וז"ל אם נכתב שובר משום אדם על שטר זה (ר"ל דאין כתוב בו שם המלוה) אח"כ שום אדם לא יוכל לגבות בו ע"כ דמשמע לכאורה דמהני שובר משום אדם על ממר"ם ובא הש"ך ז"ל בס"ק ז' וביאר בד"ה ונ"ל דמיירי שהמוציא השטר אינו טוען שהוא עצמו הלוה לו והיינו דבסק"ב הביא הש"ך מלשון הטור ולזה המוציאו יאמר אני הלויתי לך כו' ול"ח שמא אדם אחר הלוה לו ונפל ממנו ומצאו זה ע"ש דבכה"ג גובה בשטרו ול"מ שובר ורמ"א בהג"ה שהוא מדברי הנ"י מיירי שמודה שהוא לא הלוה לו רק שקנה מאיש א' וזה יש לו שובר מאותו האיש קודם זמן המכירה וקמ"ל דלא תימא כיון דלא נזכר בו שם מלוה רק לכל המוציאו וזה מוציא עתה השטר חייב הוא לו קמ"ל דלא והביא ראיה לפי זה מלשון הנ"י עצמו ע"ש וגם המדקדק בלשון רמ"א מבואר כך שהרי כ' אם נכתב שובר משום אדם על שטר זה וא"כ ע"כ דוקא כשידעינן דעל שטר זה נכתב והיינו ע"כ כשזה מודה שקונה ממנו וג"כ איכא לאשכוחי שיודעים עדי השובר שעל שטר זה נכתב אלא שזה דבר רחוק דהא כותבין שטר ללוה אעפ"י שאין מלוה עמו וא"כ אף אם ראו עדי השובר השטר בידו אינן יודעין אולי זה הוא אחר וכמ"ש הש"ך בססי' מ"ח דבממרמי' יכול לטעון החזרתי וזה שטר אחר הוא אלא א"כ יש בו סימן וזה דחוק יעו"ש ממילא הכא שטוען אני הלויתי לו על ממר"ם זה א"א להיות מהני השובר מאיש אחר אא"כ מכירין עדים השטר ע"י סימן וזה ג"כ דין אמת רק דדחיק לאוקמי' בכה"ג דברי הנ"י מש"ה מפרש לי' הש"ך שהוא עצמו מודה שקנאו מהאיש שכ' השובר ואע"ג דאכתי איכא למימר דלמא ב' שטרות הי' לו ולא ע"ז כתב השובר אלא על שטר אחר שהי' ממש כזה ז"א דכיון דהמוציא בעצמו אינו יודע וזה טוען ברי ושובר לפנינו פשיטא דלא מצי תו למגבי בי'. הרי מבואר להדיא בדברי הש"ך דבלא"ה ל"מ שובר וכן מבואר עוד יותר בכל דברי הש"ך שם ע"ש. שכ' דאפילו בכה"ג שמודה שקנהו ממנו היכי דלא ידע מהפרעון צריך לשלם לו כ"ש היכי שטוען שהוא עצמו הלוה לו. ועוד כ' שם לא מבעיא אם אין ידוע בעדים שפרע לו רק שמלוה ראשון כ' לו שובר בכ"י דיש לחוש לקנוניא שמא אחר שמכר לו השטר עשה לו שובר ע"ש כ"ש בנדון דידן דחיישינן לקנוניא דאינש דעלמא עשה לו שובר וכ"ז פשוט ומבואר וכ"כ בש"ת צ"צ סימן י' בפשיטות דרמ"א ונ"י מיירי דוקא באיש שידוע לעדים שהי' אותו השטר בידו מיני' מהני שובר והביא שם הראי' שכתבתי דמשמע כך מדברי הנ"י עצמו וכמ"ש ש"ך. וכ' שם דאותן הסוברים דשובר משום אדם מהני טועין הם דא"כ כל אדם יפקיע זכות מלוה שלו שיקח לא' מן השוק שיאמר שהי לו שטר עליו ויכוין לכך וז"פ של שטר זה ויאמר שאבד שטרו ויתן לו השובר ע"ש. ונהי דאע"ג דראו השטר בידו מ"מ דלמא זה אחר הוא וכל שמוציאו עתה וטוען אני הלויתי לו ל"מ כלל מה שראו עדים שטר כזה ביד נותן השובר ע"כ דהיינו כאשר פירשתי שיודעים ברור ע"י סימן (ועמ"ש אי"ה לקמן) וכה"ג ששטר זה בידו הי' ובאמת הרב הצ"צ לא הי' לפניו ספר הש"ך על הח"מ. כמבואר מתוך ספרו ואי הוי חזי לי' לא הוי אצטריך לדחוקי בהכי לאוקמי ע"י סימן אלא כאשר פי' הש"ך שהוא עצמו אומר שקנה ממנו ומ"מ לדינא שניהם אמת וכמ"ש לעיל אבל בשובר מאיש אחר פשוט בעיני דל"מ ולא הוצרכתי להאריך בזה כל כך

אלא מפני שראיתי עתה להרב בעל שו"ת גבעת שאול סי' כ"ה שכ' היפוך ממ"ש ואעתיק בקיצור תמצית כוונתו שהשיב שם דמלוה שאבד הממר"ם מחויב הלוה לשלם ומלוה יתן לו שובר כתוב בו על ממר"מ כך וכך ושובר זה מהני לי' לכל מי שיוציאנו כדכ' בסימן נ' בהגה"ה מדברי הנ"י ע"ש הרי מבואר דמהני שובר בשטר כזה אך ראיתי מצ"צ שכ' דשטר כזה ל"מ אלא ממי שידוע ששטר זה הי' בידו. דאל"כ יכול הלוה להערים כו' ודבריו אינם מחוורים לי דאם באנו לחוש לרמאי א"כ אף כשידוע שהי' שטר כזה בידו נמי ילך הלוה ויכתוב עוד שטר אחר כזה שיכוין לסך ולז"פ כזה דהא כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו ויתן זה השער ליד א' מן השוק להראות זה השטר לפני אחרים ואח"כ יאמר שאבד שטרו ויתן לו שובר ודוחק לומר דל"מ אא"כ אמרו העדים מעולם לא חתמנו אלא על שטר אחד ששמו כך ועוד גבי כ"י ממרני בלא עדים דיכול הוא בעצמו לכתוב שטר כזה קשה מה מהני שובר. ומדברי הנ"י משמע דמיירי בלא עדים, אע"כ צ"ל דל"ח לזה דאם הוא ירצה להערים מאן ציית לי' אטו כ"ע ברשיעי מחזיקינן להו והא דאמר בש"ס דלא לחתום ארישא דמגלתא דלמא משכח אינש דלא מעלי אף דלא חיישי' לזה מה דאפשר לתקן יתקן. וגבי מצא שט"ח דחיישינן לקנוניא היינו משום דאיתרע בנפילה משא"כ הכא בעה"ש שרוצה לפסול השובר משום קנוניא אומר דבשטר ליכא שום ריעותא דנפילה שלא נפל משום אדם רק הוא עצמו הלוהו ובשובר ליכא ג"כ ריעותא דנפילה אח"כ מצאתי בפרישה סימן מ"ט ד"ה וכ' הרמ"ה וז"ל ואי משום שירא שמא יערים הלוה חששא רחוקה הוא דאף אם הוא ירצה יב"ש השני לא ירצה הרי להדיא כדברי דל"ח לזה ומ"ש הצ"צ שכן משמע להדיא מלשון הנ"י מדכתב כל שהוציאו א' ופרע לו מזה אין ראי' דהנ"י לא מיירי כלל שטוען שהוא הלוה לו רק שקנה השטר מהמלוה כמ"ש הש"ך שם כו' יעו"ש שזהו עיקר כל דברי הרב גבעת שאול וסמך ע"ז לומר דכשיתן לו זה שובר מהני לי' למי שיוציאנו ומש"ה פסק שמחויב הלוה לשלם לו ע"י שובר כמו