נאות דשא ד

בשם יי

זאת חקת המחברים מעת אשר החלו להפיץ אור חכמתם לזולתם ויחוקו דבריהם בספר הקדמה קטנה או גדולה יעמדו על פתח השער לבל תתן את הקורא לבא בהיכל הספר פנימה בטרם נשמע מה בפיה. אמנם מהות ואיכות הקדמות האלו יתפרדו והיו לכמה ראשים. זה יכתוב ידו בהקדמתו להלל את מחברתו כי הגדיל לעשות וזה יתאונן באזני העם על קשי יומו ועל רוע מזלו זה יספר קורת ימי חייו והתלאות אשר מצאוהו מבטן לקצר. ואם כי תכלית כוונתם טובה היא בכלל. עכ"ז בפרטות להמעיין לא יצמח תועלת מדברים כאלה. אך לא אכחד קושט אמרי אמת כי לפעמים נחוץ מאוד לדעת בראשונה את הכתוב בהקדמה באחת משתי אלה אם המחבר על הענינים הנוגעים לספרו ישא מדברותיו. ויתאר לפנינו על מה אדני הספר הטבעו. והקדמה ההוא תלמדנו דעת אם להגות בהספר הזה או לחדול המתוק הוא או מר. החזק הוא בדת ואמונה או לא או כמה מהמחברים אשר לא זכו להוציא לאור יומם את חבורם בחיים חיותם ולא היו מרבנן דפקיעי שמייהו זה דרך המוציא לאור אחרי מותם להודיע בתחלה בקהל עם מי הוא המחבר ורב גדלו בתורה וחכמה ותכונת חבורו כי בלעדי זאת היינו נאחזים בסבך הספק אם כדאי הוא הרב לקחת תורה וחכמה מפיו ולסמוך עליו בכל הענינים המובאים תוך ספרו זאת חקרכוה כן היא. אך כאשר סרתי היום מלכת זה דרכם הוא כי מששתי את כל כלי ולא מצאתי כל מאומה להשים בפי ההקדמה אם לפאר מעלת המחבר מי חרש אשר לא שמע מתהלות הגאון הגדול הרב המחבר ז"ל המלאה כל אפסי ארץ וחכמתו הנשגבה אשר בחוץ תרונה ואם להגיד לכם תכונת המחברת מלבד כי גם בזה דבר שפתים, אך למותר כי מי עור אשר לא ראה את חבוריו היקרים המאירים כשמש בצהרים ויותר שהי' חכם בהויית דאביי ורבא והרחיב גבולות ים התלמוד והפוסקים ויצא הדור בלבושו בספרו המפואר לבושי שרד עוד למד דעת את העם במוסר השכל ויראת ה' בספרו ערבי נחל על התורה וחזקתו בדוק שאינו מוציא מת"י דבר שאינו מתוקן. אף גם זאת הן זה כשמונה ירחים אשר שלחתי קול מבשר במחנה העברים שם הגדתי לכם באר היטב מה משפט הספר בכלל ובפרט. לזאת אשים לפי מחסום אולם באתי אליכם היום ראשי ישראל לספר לכם רגשות לבבי בראותי הספר הנחמד הנוכחי אשר הנני נותן לפניכם היום יצא מבית הדפוס כליל בהדרו כאשר עיניכם תחזינה מישרים וראשית דברי שבח והודי' לאל עליון אשר נתן לי כח ואומץ לשים עיני על המחברת הנ"ל ומכשוליו הרימותי להיות אמרות הגאון ז"ל מזוקקות שבעתים מחרולי וקמשוני הטעיות אם כי הרים גדולים גבוהים וחלולים עמדו לשטן לי להשבית אותי מעבודתי כי הכתב יד קודש מהגאון המחבר ז"ל היו אותיות קטנים דקה מן הדקה אשר גלאה עין המעתיק ותכה מהביט בחרוזי שורותיו. אך בחסד עליון וזכות הגאון המחבר ז"ל צלחה עלי רוח ה' להבין במראה הזה וברב עמל ויגיעה הוצאתים לאור עולם האמת אגיד כי בתחלה עלה במחשבה לפני לעשות זר זהב להמחברת בהגהותיי ולבאר דברי הרב המחבר ז"ל להסיר מעליו מוקשי הקושיות הנופלות בדבריו לפום ריהטא מדי עברי בין בתרי התשובות.. אך לאשר כי בהקול מבשר קבעתי משך וזמן להדפסת החבור שמונה חדשים יראתי שלא יבא להמשכת הזמן יותר מכפי ההגבלה לזאת משכתי ידי מזה וע"ד ההסכמות מרבני וגאוני הזמן יראתי לבל אהי' כמפגע חלילה בכבוד הרב המחבר ז"ל גם מטעם הכמוס עמדי לא דרשתי מחכמי הזמן הסכמתם ואתם הסליחה. טרם אסיים עיני נשאתי אל היושבי בשמים ותפלתי שגורה בפי הט לבי אל עדותיך ואל אל בצע. סמכני כאמרתך ואחי'. גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך כעתירת אני עבדך בן אמתך הצעיר. אברהם בנימין קלוגר בן הרב הגאון מוהרש"ק נ"י הכותב וחותם ביום עש"ק ר"ח סיון שאו מנחה ובאו לפני יהוה לפ"ק ראו קרא הרב המחבר ז"ל ספרו הנחמד בשם נאות דש"א כי מלת דש"א נוטריקון בשם קדשו דוד שלמה אייבשיץ ז"ל