נאות דשא לא

אינה חי' מש"ה עד טבורו אינה טמאה לידה וא"ש ומוכח עכ"פ בהדיא דטריפות מבטן נמי אינה חי' וגם זה היא ראיה ברורה מן הש"ס והנה יש לדבר על דברי הב"י מהא דסבירא לי' להרמב"ם דנקובת הושט נבילה גם על פירושו של תה"א יש לפלפל דא"כ למה קאמר הש"ס דפליגי אי טריפה חי' או לח משמע דלכ"ע אי טריפה אינה חי' אינה טמאה לידה והוא סותר לדברי רבא בושטו נקוב ויותר ה"ל לומר דכ"ע טריפה אינה חי' ופליגי בסברת רבא ומר אית לי' לרבא ומר לית לי' ולא רציתי לפלפל בזה כי אין זה מקומו לענין שאנו דנין בו: ועכ"פ לענין דינא יצא לנו מדברינו הנ"ל מהגמ' ורש"י ותוס' ומהרא"י והב"י והד"מ והת"ח בשם או"ה ומן הרש"ל והש"ך ומוהר"א שטיין ובית הלל והכר"ופ והצ"צ והתבו"ש והפר"ח והפרמ"ג דטריפות מבטן אינו חי יב"ח והרשב"א גופי' בתה"א כ"כ בהדיא א"כ פשיטא דהכי עיקר לדינא וכיון שכן הדרינן לקמייתא למ"ש לעיל דכיון דבצים אלו ע"כ מהמיעוט הם ויש כאן ג' מיעוטים דהיינו מיעוט המכשירין חסרה מרה או מיעוט טריפות חיות הו מיעוט חסירות שאינן מבטן ושני מיעוטים הס להכשיר ומיעוט אחד להטריף א"כ הוי רוב להכשיר ומותרים אותן הבצים דקודם שלשה ימים עכ"פ

איברא כשנעיין היטב ליתא להאי התירא דהנה ז"ל מוהרא"י ז"ל בהגהות שע"ד סי' פ"ד אבל בטריפות הבאין מן הבטן אסור הכל למפרע עד יב"ח אע"ג דכשחיתה יב"ח איגלי מילתא למפרע דלא בא הטריפות מן הבטן וא"כ נתיר עד ג' ימים כשאר טריפות מ"מ אין רגילות הוא לבוא טריפות כזה בזמן מועט כמ"ש בהג"א פ"ק דחולין בשם מהרי"ח דנוהגים לאסור בטריפות של סירכא עד ג' ימים משום דסירכא בפחות מג ימים לא נעשית ה"ה טריפות דכה"ג דאין נעשין בזמן מועט עכ"ל הנה שפסק דבטריפות הבא מן הבטן מותר קודם יב"ח ואפ"ה תוך יב"ח אסרינן אפי' קודם ג"י משום דכי היכא דידוע לנו בסירכא שלה נעשית סמוך לשחיטה ה"נ ידוע בחסרת ויתרת רק דבסירכות ידעינן מהגמרא שיעורו דעכ"פ בשלשה ימים נעשית מש"ה מתירין קודם ג"י משא"כ בחסרת ויתרת שאין ידוע לנו שיעורו בכמה הוא יכול להיות מחמירין בשיעור היותר גדול דהיינו יב"ח שזה השיעור היותר הפשר משום דקודם יב"ח בודאי לא נעשה ולפ"ז אע"ג דבמה שהתיר קודם יב"ח לא קיי"ל הכי מ"מ בסברא זו שהמציא דאפשר ביתרת אין נעשה בפחות מיב"ח לא נמצא חולק עלי' ואף שלא הובא זאת הסברא בש"ע ובאחרונים היינו משום דלה נ"מ מידי כיון דפסק דביתרת אסור אפי' קודם יב"ח ועכ"פ נ"מ בנ"ד דמיעוט חסירות שאינן מן בטן אינו מועיל להכשיר כלל דאע"ג שאינו מן בטן מ"מ עד יב"ח יש לאסור כל הבצים דדילמא אין טריפות כזה נעשה בפחות מיב"ח וכן מבוא' עוד סברו' מוהרא"י הנ"ל במבו' שערים שם בד"ה אבל במה שהבי' שם בשם מוהר"א שטיין ואף דהמ"ש חולק עלי' מ"מ בהך סבר' לא פליג עלי' התם ע"ש תראה כ"ז מבוא' כי אין להאריך (וע' יש"ש פ"ק דחולין סי"ך) ולכן נראה דבנ"ד נאסרו כל הבצים למפרע עד יב"ח מספק דאע"ג דאין להטיל עליהם שם ודאי טריפה כיון דבגמרא לא מצינו שום שיעור רק שלשה ימים ולא מצינו שיעור יותר ומוהרא"י מספקא לי' אולי ביתרת וחסרת יש שיעור יותר א"כ עכ"פ אינן ודאי טריפות ותו דבמוהרא"י גופי' לא כ' בהדיא רק ביתרת וח"כ אולי בחסרת אינו כך ותו דגם ביתרת לא נמצא סברא זו בשום אחד מהפוסקים קדמונים ואחרונים א"כ פשיטא דאין לחוסרן בתורת ודאי ועכ"פ גם להתירן אין בידינו ואסורים כולם בתורת ספק ומה גם בהצטרף לזה הרבה מהפוסקים המכשירין חסרה המרה כ"ש דאין לאוסרן בתורת ודאי ומ"מ בתורת ספק איסור עומדים כל הבצים למפרע ונ"מ טובא בין ודאי איסור לספק איסור לענין כמה דברים אין זה מקום להאריך

אמת כי עלה בלבי להחזיק בהתירא דידי ולומר דהסתירה הנ"ל ליתא מאחר שבשום א' מהמחברים לא נמצא סברא ההוא רק שבאנו לחוש לדברי מוהרא"י שהמציא סברא זו והרי לדעת מוהרא"י בלאו הכי בנדון דידן שריא והוא דהרי בתחילת דברינו רציתי לומר דמאחר דחסר דרכו להיות מבטן וזו הטילה בצים ממילא יש מזה ראיה לשיטת המכשירין חסרה המרה וכשרה אף התרנגולת רק שאמרנו שם כיון דהמטריפין רובא נינהו מאי חזית דאזלית בתר מיעוט המכשירין נזיל בתר מיעוטא דחיות ועשינו סמוכות לסברא זו מהש"ך סי' פ"א דאוסר ביתרת אפי' קודם וב"ח והיינו כיון דרוב יתרת מן הבטן מאי חזית למיזל בתר מיעוט דאין נולדין מן הבטן זיל בתר מיעוט דחיות והשתא לפי שיטת מוהרא"י דמכשיר ביתרת מה שקודם יב"ח הנה לפניך דלא חייש מוהרא"י כלל למיעוטא דחיות וס"ל דהוי מיעוטא דמיעוטא לכן אזיל בתר אידך מיעוטא דאינן מן הבטן ממילא ה"נ בנ"ד לא אזלינן בתר מיעוטא דחיות אלא בתר מיעוטא דמכשירין וא"כ אף התרנגולת עצמה מותרת ודינו של מוהרא"י שאוסר ביתרת עד יב"ח אינו אמור רק בודאי טריפה דלית בי' שום מכשירין משא"כ בחסרה מרה ממילא כיון דלמוהרא"י בלא"ה שרי א"כ איך נעביד משיטתי' תברא להתירא דידן והרי עכ"פ לכ"ע שרי כך עלה בלבי לכאורה ולהתיר כל שלפני ג' ימים אלא דזה אינו נהי דמוהרא"י לא תפס כלל מיעוט דחיות מ"מ למיעוט דאין נולדין שפיר חיישינן וממילא גם למוהרא"י אסור כאן אף שהטילה בצים דמאי חזית דאזלת בתר מיעוט המכשירין זיל בתר מיעוט שלא נולדו כך ונטרפה מיד כשנטענה. כיון דטרפות כזה אין רגילות לבא בזמן מועט. וא"כ יפה סתרנו ההיתר שלנו ועכ"פ איכא מהנך מילי סייעתא למ"ש דא"א להטיל על בצים אלו שם ודאי טרפה דאפילו נאמר דמוהרא"י אמר זה דרך ודאי דטרפות כזה הוא דוקא נעשה דרך משל בי"א חדשים מ"מ אין הבצים רק ספק טרפה כיון דעכ"פ הם יצאו מגדר הרוב ובאו לכלל מיעוט או מיעוט המכשירין אומיעוט שאינן מבטן דאל"כ איך הטעינה בצים כיון דלרובא דחיות לא חייש מוהרא"י כלל וא"כ נהי דהך מיעוטא דאינן מבטן הוי הבצים ודאי טרפה מ"מ מאי חזית למיזל בחר הך מיעוטא זיל בתר מיעוטא דמכשירין דבשלמא אי הוי חייש מוהרא"י למיעוטא דחיות א"כ הו' תרי מיעוטא להטריף ולא נשאר להיתר רק מיעוטא דמכשירין וא"כ הוי רובא לאיסור משא"כ למוהרא"י דלא חייש למיעוטא דחיות א"כ הוי ספק השקול. ונתחזקו דברינו שאין הבצים דקודם ג' ימים רק ספק טרפה ומכ"ש שסברת מוהרא"י גופי' לא אמרה רק בדרך ספק ושלא נמצא בשום פוסק כאשר ביארתי לעיל אבל הבצים שתוך ג' ימים נ"ל שהם ודאי טרפה מאחר דשיעור ג' ימים נמצא בש"ס לענין סירכא פשיטא דהא לא גרע מסירכא ולא נעשה בפחות מג' ימים. ונהי דלמוהרא"י גם זה אינו אלא ספק טרפה כיון דלא חייש למיעוטא דחיות א"כ גם בבצים אלו יש ב' מיעוטים מיעוט המכשירין ומיעוט שאינן מן הבטן מ"מ בהא הרי לא קיי"ל כוותי' ואסרינן ביתרת קודם יב"ח משום דחיישינן למיעוטא דחיות וא"כ איכא תרי מיעוטי להטריף וחד מיעוט להכשיר ואזלינן בתר רובא להטריף והוי ודאי טרפה ואינם דומין לאותן שקודם ג' ימים

והנה בגוף הסבר' הנ"ל שהמציא מוהרא"י אני נבוך קצת דרך משל ביתרת דאונא למה נטריף עד יב"ח מחמת דאמרינן שבודאי לא נעשה בפעם א' אלא דרכו לצמוח מעט מעט תינח אם היתרת גדול הרבה מטרפא דאסא אז אמרינן שזה קרוב ליב"ח כבר הית' כט"ד וצמחה מעט מעט משא"כ אם היתרת רק כט"ד מה מועיל שדרכו לצמוח מעט אדרבא מחמת זה ראוי להכשיר אפילו תוך ג' ימים דהא אתמול לא היתה כט"ד וכן אפילו בכל יתרת חבר דאין שיעור לגדלותו תינח אם היתרת גדול משא"כ אם היתרת קטן שאין קטן ממנו א"כ אדרבא מסתבר להכשירו דמסתמא עכשיו נעשה. דאל"כ הי' צומח יותר ובשלמא האוסרים אפילו קודם יב"ח שפיר משום דאמרינן דכל יתרת בא מן הבטן משא"כ על סברת מוהרא"י קשה כנ"ל וכי נתת דברך לשיעורין. ואפשר דס"ל למוהרא"י דיתרת שנמצא כט"ד הי' טרפה מיד כשהתחיל לצמוח. ויתרת שאינו כט"ד דכשר היינו כשאינו עתיד להתגדל יותר אבל כל שראינו שנעשה כט"ד אזי נטרפה מיד שבא אלי' כח היתרת והתחיל לצמוח והא דמכשירינן כשנמצא יתרת פחות מט"ד. ולא חיישינן שמא אם הי' חי הי' גדול יותר. עד כט"ד היינו משום דרוב הבהמות כשרות ואמרינן דאינו יתרת גמור ולעולם לא הי' עתיד להיות כט"ד וכן ביתרת שאר חברים וקטן שאין קטן ממנו י"ל כיון דיתרת אינו מטריף אא"כ יש לו צורת חותי האבר ודומה לו ממש ואין רגילות שיהי' דבר זה נעשה בפעם א' אלא מתחלה התחיל לצמוח ונעשה כחתיכת בשר קטנה ואח"כ מעט מעט נגמרת צורתו ואיגלי מלתא דמיד שהתחיל לצמוח הי' טרפה ואפ"ה כשמוצאין יתרת שאין בו צורת אבר ל"ח אולי אם הי עוד הי' חי' נעש צורת הבר משום דרוב בהמות כשרות כן נ"ל בדעת מוהרא"י וכן נמי י"ל לענין חסר חבר לפי מה שכתבנו עד עכשיו דגם בחסר ס"ל הכי למוהרא"י דרך משל באונא שחסרה ונעשית פחות מעט מט"ד איגלי מלתא שמיד כשהתחילה האונא להתקטן היתה טרפה ואכ"ה כשנמצאת אונא כשאינה רק כט"ד כשרה ול"ח שמא אם הי' חי לא הי' נשאר ממנה כלום משום דרוב בהמות כשרות וכך הוא דרך משל בניטל הכבד ונשאר מעט פחות מכזית איגלי מלתא דמיד כשהתחילה להתקטן היתה טרפה כיון שעתידה לינטל כולה דומה לזה כמה מיני טרפות בש"ס דמטריפין משום שסופו לנקוב וכה"ג ה"נ כיון דחזינן שעפ"י אותו החולי שעלה בבהמה זו ניטל כל הכבד מש"ה מיד כשבא אלי' אותו החולי היתה טרפה ואפ"ה כשיש בה כזית כבד תלי' שלא עלה בה חולי כזה שעתיד להתקלקל כל הכבד אלא ישאר עד זית משום דרוב בהמות אין בהן חולי כזה דמטרפה עבורה וכן הוא לענין חסר אבר שאין לו שיעור כמו בהנ"ד שהמרה אפי' אם נמצאת קטנה כשרה מ"מ כל שהתחיל להתקטן ילימוק עד שניטל כולה אגלי מלתא דגם בהתחלה הי' טרפה כנ"ל. אלא דק"ק לי מההיא דכתב הכלבו הובא בש"ע סי מ"ד דניטלה הכוליא אינה כשרה אא"כ ניטל ביד אבל ע"י חולי היא טרפה דמיד שהתחיל להתקטן נטרפה ושוב אינה חוזרת להכשירה הרי דלא דיינינן ע"ש סופו ולא אמרינן כיון דבהתחלת ההקטנה היה עתיד לינטל לגמרי יהיה כשר וסברא זו מוכרחת דאל"כ לא תמצא לעולם כוליא שהקטינה טרפה דהוי לן למימר דלמא אם היתה חיה היה ניטל לגמרי כי היכי דאמרינן בחסר בשאר אברים דכיון דרוב בהמות