נאות דשא רח

לומר קים לי כהרי"ף וממילא דבמומחה לבד או בג' הדיוטות היכי דאי אפשר בחזרה חייבים הדיינים לשלם ולפי זה נ"ל דאף על גב דאפשר בחזרה מכל מקום הדיין חייב דאף על גב היכי שאפשר בחזרה רבים המה העומדים בעזרת הדיינים דהיינו הרי"ף ורמב"ם ומחבר מ"מ כיון דהתובע אומר קים לי כהרא"ש וסייעתו דאין הדין חוזר ולא הו"ל כלא אפשר בחזרה כיון דלא אפשר להוציא מיד התובע וממילא אפשר בחזרה אין כאן מקום פטור להדיין זולת להרי"ף. והם כן יש לומר דחייב הדיין לשלם וכבר הוזכרתי סברא זו בסימן קי"ד (בד"ה ולפ"ז ולכאורה) עיין שם דהיכי דאין התובע צריך להחזיר מחמת שאומר קים לי הו"ל כהיכי דא"א בחזרה וחייב הדיין ונ"ל ראיה ברורה לסברא זו מדין ערב דקיי"ל דאינו יכול לתבוע להערב תחלה אלא יתבע הלוה תחלה וכשאין לו ממה לפרוע יפרע מן הערב וקיי"ל דאם הלוה אומר פרעתי במלוה ע"פ נשבע ונפטר גם הערב אבל אם הלוה אומר להד"מ חייב הערב לשלם כיון שהוא מודה שהלוה חייב כמבואר בח"מ סימן קכ"ט סעיף ח וא"כ זהו ממש דכוותיה לפי שיטת הרמב"ם והמחבר דהתובע צריך להחזיר והיכי דא"א בחזרה חייב הדיין ח"כ הוא דמי ממש לערב ממילא היכי שהתובע אינו מחזיר מחמת שאומר קים לי כהרא"ש ודיין זה מוכרח להודות שאין הלכה כהרא"ש אלא דהדין חוזר א"כ התובע יעכב שלא כדין וחייב לשלם לו וא"כ חייב הדיין ממ"נ דלהרא"ש קם דינא וחייב ולהרמב"ם מחוייב התובע להחזיר ואינו מחזיר ושלא כדין היא וחייב הדיין ואפילו להש"ך שם בסימן קכ"ט סעיף קטן י"ט דיש סברא לפטור את הערב משום דהדעתא דהכי לא נתערב מתחלה עיין שם מכל מקום פשיטא דהכא לא שייך זה דהא הוא ערב ועומד בעל כרחו מחמת פסקו שפוסק ואין מקום לומר דאדעתא דהכי לא נתערב ותו דהתם לפי דברי הלוה שאומר להד"ם פטור גם הערב משא"כ כאן שגם לפי דברי התובע האומר דהלכה כהרא"ש חייב ג"כ זה הדיין וא"כ חייב ממ"נ והבן היטב כי הוא ראי' נכונה וברורה וממילא כיון שכן הוא נראה בג' הדיוטות או במומחה ולה קיבלו אפילו היכי דלא נו"נ ביד חייב הדיין לשלם כיון דהתובע אינו מחזיר מחמת שאומר קים לי כהרא"ש הו"ל כא"ח בחזרה וחייב לכ"ע זולת להרי"ף ולא מצי למימר קים לי כיון שכל חכמי ישראל חלוקים עליו והבן מיהו אינו מחליט הדבר עדיין כי אין כעת ספרים לפני לעיין בהם ולברר אי מצי למימר קים לי כהרי"ף נגד כל חכמי ישראל לעיין ספר גט פשוט בסוף הספר בכללים) וגם חין ספרים לפני לעיין אם יש עוד עומדים בשיטת הרי"ף האומר דבמומחה ולא קיבלו בלא נו"נ וח"א בחזרה פטור ועיין במלחמות בזה ואינו כעת לפני לכן איני מחליט איך הדין בזה וצריך להתברר אם יוכל לומר קים לי כהרי"ף נגד כל חכמי ישראל או אם יש עוד עומדים בשיטתו אז פטורים הדיינים ואם יתברר שהרי"ף יחיד הוא בזה וגם יתברר שאין יכולין לומר קים לי כהרי"ף נגד כל חכמי ישראל אזי חייבים הדיינים והיינו באין גדול אבל ביש גדול אזי אם לא נו"נ יכולין לומר אנו מבינים וקים לי כהרא"ש וכמ"ש לעיל בתחלת סימן זה ואע"ג דהתובע א"צ להחזיר והו"ל כמו א"א בחזרה אפ"ה הא כבר פסק הש"ך בסקי"ד אות י"ג דכל היכי דגדול מחזיר פטורים הדיינים אפי' היכי שא"א בחזרה ע"ש אבל היכי דנו"נ ביד חייבים וכמש"ל כן נ"ל ויש נ"מ עוד מתוך פלפולינו לענין כמה דברים והמעיין יבין ואין להאריך יותר והנראה לפענ"ד כתבתי

שאלה קיז

פיצול מגבה שיש גומא תחתיו ואותו הפיצול קצר מהגומא שתחתיו ואין הגומא מתמלאת מהפיצול איך יש לנהוג בזה כי הט"ז ביו"ד סימן ל"ה סקי"ב מטריף בזה ובנקודת הכסף השיג עליו ומכשיר

גרסינן בפרק א"ט דף מ"ז ע"א אמר רבא ה' אוני אית לה לריאה תלתא מימינא וב' משמאלא חסר או יתיר או חליף טרפה (פי' רש"י יתיר משום דכנטול דמי) האי יתירתא דאתי לקמי' דמרימר כו' לית הלכתא כרבא ביתרת וה"מ בדרא אבל ביני וביני טרפה האי ביני ביני דאתא לקמי' דרב אשי סבר למטרפי' א"ל כל חיוי ברייתא הכי אית להו וקרי לי' טבחא עינוניתא דורדא וה"מ מגואי אבל אגמא אפילו כטרפא דאסא טרפה עכ"ד הש"ס ודקדק התב"ש והת"ח בדברי רבא דאמר ה' אוני אית לה לריאה שזהו מיותר ולא הו"ל לומר אלא ג' אוני אית לרואה מימינא וב' משמאלא ומזה הוכיח הת"ח דכל שיש ה' אונ' כשר אפי' אם בימין ד' ובשמאל אחד אמנם כל האחרוני' חולקי' עליו בזה וא"כ נשאר הקושי הנ"ל ועיין תב"ש סי' ל"ה סקכ"ט כ' ג"כ ישוב לקושי' זו ואני כתבתי בתשובה לעיל סימן ע"ה בד"ה (ובהא מיושב) ליישב קושיא זו כי טעם יתרת דטרפה היינו כמ"ש רש"י דכל יתר כנטול דמי ודלא כדמשמע ממהרי"ט ותב"ש דיתרת סופו להתפרק וכבר הוכחתי שם בתשובה הנ"ל דליתא ודוקא ביתר מגבא כתבו הפוסקים דסופו להתפרק משום שמתחכך בצלעות מבואר מזה דבמקמא או בדרא לרבא אין סופו להתפרק ולא מיטרף אלא משום יתר כנטול ואנן פלגינן עליה דרבא ביתרת בדרי משום דסבירא לן דאורחי' בהכי ולא הוי כנטול ורבא ס"ל דלאו אורחי' והו"ל כנטול. ולפ"ז הא קיי"ל דל"א י"כ אא"כ עומד במקום האבר אבל אם עומד במקום אחר לא וא"כ בשלמא בדרא הוסר רבא שפיר אבל מקמא למה אוסר הא אין שם מקום האונות וכן מגבא א"ש דטריפה משום שתתפרק אבל מקמא קשה וצ"ל דריאה ל"ד בהא לשחר אברים כיון דכולה אבר א' שלם וממנה נפרדים אברים קטנים דהיינו האונות מש"ה שלא במקומן כמקומן דמי כי כל הריאה הויין מקום האונות כיון שהוא כולה אבר א' ולפ"ז היינו דאמר רבא ה אוני אית לה לריאה לומר שכל הריאה הוי מקום האונות ומש"ה יתרת טרפה וזה ברור הצלי ועיין בתשובתי הנ"ל תירץ זה באורך כי כאן קצרתי וע"ש

ולפ"ז להרמב"ם וסייעתו האומרים דגם ביתרת מקמה לא קיי"ל כרבא וכשרה וכן מנהגינו כמבואר בש"ע יש לומר שני טעמים על הכשר יתרת מקמא או די"ל דקים לן דאורחא בהכי להיות לפעמים אונא מקמא וכמו דמכשירינן מה"ט יתרת בדרי משום דאורחא אבל אי הוי ס"ל במקמא דלאו אורחי' היינו מטריפין ומודינן בהא לרבא דכל הריאה הוי מקומן של האונות רק דמכשירינן משום דאורח. ולפ"ז במגבא דמודינן דלאו אורחי טרפה משני טעמים חדא דהו"ל כחסר אונא ואידך דסופו להתפרק ולינקב או די"ל דמה דמכשירינן יתרת מקמא הוא אפי דלאו אורחי' מ"מ כיון דאינו עומד במקום האונות לא אמרינן ביה י"כ ופלגינן בהא ארבא דאמר דכל הריאה מקומן של האונות ואנן לא ס"ל כוותי' וח"כ גם ביתרת מגבא אע"ג דמודינן דטריפה אין טעמו משום י"כ דהא אינו עומד במקום הראוי להיות אונא וע"כ הינו טרפה חלת משום שמתחכך בצלעות ותתפרק ונ"מ לדינא בין שני הפירושים הללו הוא בשאילתינו דמצד דהפיצול קצר מגומא מוכח דהוא יתרת ואינו פיצול וכמ"ש הט"ז שם בסקי"ב אלא דכיון שהגומא תחתיו אינו מתחכך ואין סופו להתפרק דלפי' הראשון מ"מ טרפה דאע"ג דלא יתפרק מ"מ הו"ל כחסר הונח דהא מודינן בהא לרבא דכל הריאה הוא מקומם של האונות משא"כ לפי השני דיתרת מגבא לא מיטרף רק משום שסופו להתפרק ממילא זה שלה יתפרק כשר וכאשר נברר איזה מהפירושים אמת מבורר שאילתינו

והנה בחדושי לחולין ולעיל בתשובה סימן ע"ה (ובד"ה ובזה מיושב היטב) כתבתי דבהא מלתא מחולקים הש"ך והט"ז כי במה דפסק רמ"א בסימן ל"ה להטריף ב' ורדות תמהו ט"ז וש"ך הא רש"י בשמעתין לא מטריף ב' ורדות אלא מטעם דהו"ל יתרת מקמא וא"כ אנן הא מכשירינן יתרת מקמ' ותי' הש"ך בס"ק י"ז דהכי קים להו דיתרת מקמ' בצורת אונא אורחי' ובצורת ורדא לאו אורחי' עכ"ד הרי ס"ל להש"ך דמה דמכשירינן מקמא היינו משום דאורחי' ובצורת ורדא דלאו אורחי' הו"ל יתרת מקמא וטרפה דהו"ל כחסר אונא אע"ג דשם אין מקום אונו מ"מ מודינן בהא לרבא דכל הריאה הוי מקומן (וכן אע"ג דאין לה צורת אונא אפ"ה אמרינן בי' י"כ משום דאונא אין לה צורה ידועה ויוכל לפעמים להתהוות אונה בתואר של ורד) הרי דהש"ך ס"ל כפי' הראשון אבל הט"ז שם בסק"ד תירץ דלדידן דאע"ג דיתרת מקמא כשר מ"מ כיון דלדידן דחסרה הורדא טרפה מש"ה אסור ב"ו מטעם י"כ והו"ל חסרה הורדא ומזה הוציא הט"ז דאין איסור ב' ורדות אלא כששניהם עומדים במקום הראוי להיות ורדא דאל"כ ל"א י"כ ודלא כהש"ך דאוסר אפילו ביתרת ורדא בשמאל והתב"ש נתקשה בדברי הט"ז אלו דממ"נ הי גם בצורת ורדא אורחי' א"כ לא הועיל הט"ז בתירוצו דכיון דאורחי' כך לא הוי כחסר ורדא ואי בצורת ורדא לאו אורחי' א"כ יכול לתרץ בפשיטות כתירץ הש"ך יע"ש והאמת דדברי הט"ז ברורים דאיהו ס"ל כפי' ב' דלעיל דיתרת מקמא לאו אורחי' רק דמכשירינן משום דאין כל הריאה נקרא מקומן של האונות מש"ה הוקשה לו דגם בצור' ורד יש להכשיר מה"ט ואהא תירץ דכיון דיש לה צורת ורדא ועומד במקום הורדא הוי ליה חסר ורדא ואתי שפיר והתב"ש שנתקשה בזה משום דאזיל לטעמי' דכל יתרת דריאה דטרפה הוא משום שסופו להתפרק אבל למה שביארתי שאין הדבר כך אלא הטעם משום דכנטול דמי א"כ מקמא אע"ג דלאו אורחי' כשר כיון שאין שם מקום האונות לכן בצורת ורדא אינו טרפה אא"כ עומד במקום הורדא ומטעם חסר ורדא וכן אפילו עומד במקום ורדא אם יש לי צורת אונא כשר משום דאז לא הוי כחסר אונא כיון שאינו במקום האונות וכן לא כחסר ורדא כיון שאינו בצורת ורדא (משום דורדא יש לה צורה ידועה לא כמו אונא שכתבתי בסמוך דאין לה צורה ידועה כמבואר כ"ז באחרונים) כ"ז הוא ביאור דברי הט"ז הנ"ל ודבריו נכונים מאוד ועיין בתשובתי הנ"ל נתבאר זאת באורך יותר הנה נתבאר לנו דהט"ז וש"ך פליגי בהא מלתא דהש"ך ס"ל כפירוש הראשון והט"ז ס"ל כפי' השני

והשתא יש לתמוה טובא דהט"ז והש"ך החליפו שיטתם דכיון דנתבאר דהט"ז ס"ל כפי' השני א"כ לדידי' הו"ל להכשיר בפיצול הקצר מהגומא מאחר דאין סופו להתפרק ולמה הוא מטריף בסקי"ב ולהש"ך דס"ל כפי' הראשון א"כ לדידיה הו"ל להטריף בדין זה