נאות דשא קעג

כך הי' נ"ל לכאורה אולם הא ליתא דל"ד כלל לההוא דיתרת נגד חריץ הורדא דהתם המתיר התיר בפירוש אפי' להאוסרין יתרת מקמא כמבואר בש"ך שם ס"ק ל"ח לכן אעפ"י שלא הוטבו דבריו בעיני רמ"א ז"ל מ"מ אמר שנוכל לסמוך עליו כיון דהרבה גאונים כו' משא"כ בדין זה שמצא בבד"י וא"כ יש לפרש שפיר דאותן בד"י ס"ל די"מ כשר לכן מכשרי בהא אבל מודים הם דלאותן האוסרים מקמא גם זה אסור וא"כ שוב אין לאותן המקומות האוסרים מקמא על מי לסמוך בהא להכשיר וזה פשוט ותו דגם בדין זה דיתרת נגד חריץ הורדא גופיה לא הכשיר רק בשעת הדחק והפסד מרובה יעו"ש כמבואר וא"כ איך סתם כאן

אמנם נ"ל בפשיטות בישוב דברי רמ"א דס"ל דכל ורדא שיש לה צורת ורדא ממש אין מסתבר כלל ליתן עלי' שם יתרת מקמא אלא דעל כרחה ורדא הוי וכמבואר בש"ך סקי"ז ע"ש ואפילו להט"ז בסק"ד שמכשיר שם אפי' בתואר ורד רק שאינה עומדת במקום ורדא היינו משום דבכה"ג לא שייך דין כל יתר כנטול ע"ש ותבין אבל עכ"פ בהא מודים כ"ע דלא ניתק ממנה שם ורדא ואינה נדונית רק לורדא ואעפ"י שנתהפכה כבר כתבתי לעיל דההיפוך אין מקלקל התואר וכיון שכל תוארה בה נקראת ורדא הפוכה וכיון שכן ע"כ דאותן הבד"י דמכשרי היכא דהורדא קטנה הפוכה טעמייהו משום דבורדא יתירה אין היפוך מזיק לה כלל ואפילו ריעותא לא הוי דאורחא בהכי דאל"כ לא הוי מכשרי אפילו למאן דמכשיר מקמא משום דזה ורדא היא ולא יתרת וא"כ מוכח שפיר דטעמייהו דהבד"י משום דההיפוך אינו מזיק לה ומש"ה כשר אפילו להפוסלים יתרת מקמא כנ"ל ליישב דעת רמ"א ז"ל

ולפ"ז נ"ל דשינתה תוארה ל"ד בהך דינא להפוכה אע"ג דכ' הש"ך שם בס"ק י"ג דמשמע מדברי מהר"ץ דשינתה תוארה דמי להפוכה מ"מ בשינוי תואר נ"ל דבמקום שאוסרין יתרת מקמא אסור ג"כ היכי שהקטינה שינתה תוארה דבהא שפיר י"ל דהבד"י והר"ן דמכשרי לה היינו משום דחשבי לה ליתרת כיון דאין לה התואר של הורד ואזלינן לטעמייהו דמכשרי מקמא אבל הפוסלים מקמא אסור ממ"נ דאף אם יחשבוה לורדא הרי שינתה תוארה והוי טרפות בורדא או ריעותא על כל פנים יהוי ב' לריעותא דשמא שינוי תואר מזיק בוורדא יתירה גם כן דבשלמא הפוך בורדא מוכח מהבד"י דאינו מזיק בורדא יתירה וכמש"ל דאל"כ אין טעם להכשירו דע"כ אינו יותרת אבל בשינוי תואר ליכא הוכחה כן נ"ל

ועכ"פ נתבאר המבוקש שלנו דאין להאנשים הנ"ל בעלי מחלקותך ראי לדבריהם מדין הזה דאפי' למה שהעליתי דדין דהרמ"א הוא אפי' במקום שאוסרין הי"מ מ"מ הרי נתבאר טעמא דהכי קים להו דשינוי דהפוכה אין מזיק כלל בורדא היתירה אבל אין מזה ראי' לשאר שינויים וריעותות דשפיר י"ל בהו דמזיק אף במה שהוא מיותר וכך משמע בבירור מלשון הש"ך הנ"ל בסקי"ג שכ' עוד משמע מדברי הר"ץ דשינתה תוארה דמי להפוכה דקצת אינו מובן מה שכתב דמשמע מהר"ץ כו' כאלו דבר חידוש וצריך להוכחה ולכאורה אין צריך לשום הוכחה לזה דהוא מושכל ראשון דכיון דאמרינן דהקטנה היא היתירה ומש"ה אין מטריף בה הפוכה ה"נ כל שאר פסולין אין מטריפין בה אע"כ דאף בורדא מיותרת פוסלים בה כל הריעותות וכדברינו הנ"ל מאחר שכל ריעותות דריאה בכלל ניקב או חסר והריאה כולה גוף א' הוא א"כ קלקול שבהיתרת הוא קלקול לכל הריאה אלא דהפוכה קים להו להגאונים הקדמונים ז"ל דאורחא דורדא יתירה בהכי וא"כ אין ראי' מזה לשום ריעותא לכן הוצרך הש"ך להוכיח מהר"ץ דד"ה שינוי תואר אורחא דורדא יתירה בהכי ואין מזיק בה אבל עכ"פ שאר ריעותות פוסל אף בדבר המיותר וממילא אין לבעלי מחלקותך ראי' מכאן דמאן לימא לן דיתרת מקמא אורחא להיות בדבר המיותר אם אמנם מלשון הת"ש שם סימן ל"ה סקמ"ו לא משמע הכי לכאורה מדכ' דדוקא שינוי תואר והיפוך דלא נזכר בפוסקים קדמונים רק מדינות אלו נהיגי הכי הם אמרו והם אמרו דאי איכא כה"ג אזלינן בתר הגדולה משא"כ שינוי מקום שהוזכר בתוס' לאיסור יש להחמיר עיין שם משמע דר"ל דדוקא בהא מקילי ואמרי דהגדולה עיקר אבל בשינוי מקום לפי שנזכר בתוס' אולי לא סמכו לומר דהגדולה עיקר ואלו לדברינו לא צריך לכל זה דבפשיטות הוי ליה למימר דשינוי מקום דלא נתבאר יש לומר דדמי לשאר ריעותא דמזיק אף בדבר המיותר אלא משמע דשום ריעותא בעולם אינו מזיק לדבר המיותר ומש"ה לא החמיר בשינוי מקום רק דמשום דהוא איסור המוזכר בתוס' לא סמכינן לומר דהקטנה הוא בודאי היתירה וא"כ בנדון דידך שנודע שזו היא היתירה מצד הסימפון שהוא סימן מובהק משמע דאין ריעותא מזיק בהם אפי' ריעותא המוזכר בפוסקים ועתה יאמרו בעלי מחלקותך שיש להם ראי' מדברי תב"ש הללו

אלא דהא ליתא דבעיון מעט נבין דאדרבא התב"ש אומר כדברינו דע"כ אין כוונתו כדמשמע לכאורה לשונו לומר דחיישינן דלמא הקטנה היא הורדא ושאם היינו יודעים בבירור שהיא היתירה לא הי' שום ריעותא מזיק בה דז"א. דהא ע"כ ניקב פוסל בה וכמ"ש לעיל דאם היא נקובה ניקב כל הריאה וכן כל הריעותות אשר הם בנקוב או סופו לינקב וא"כ ע"כ א"א לומר בה כללא דשום ריעותא אין פוסל בה זולת מה שמבואר בהדיא דאין פוסל ותו דהא הצ"צ בסימן צ"ח פסק בשני טחולין וא' ניקב בסומכי' דאם הקטנה ניקבה כשרה משוה דהיא היתירה ומייתי ראי' מההוא דורדא הפוכה אלמא לא שאני לי' בין איסור שאין מוזכר בפוסקים ובין איסור המוזכר דהא דין ניקב בסומכי' הוא מהגמרא ואפ"ה סמך לומר דהקטנה יתירה הוא הרי דזה הוא סימן מובהק שאותו שהוא קטן הוא היתר ואיך יחלק התבואות שור כאן כ"כ בפשיטות מסברא דנפשי' דבאיסור המוזכר אין סימן דקטנות מועיל לעשותו יתר ולחלוק על הצ"צ מבלי להביא דעתו כלל (ועמ"ש אי"ה לקמן סימן פ"ג פ"ד) אלא ברור דגם התב"ש מודה להצ"צ דלעולם אמרינן דהקטנה הוא היתירה אפילו לענין איסור ברור המוזכר בגמרא ולא בא בכאן לומר אלא דאיסור שינוי מקום אוסר גם ביתרת דכיון דריעותא דשינוי מקום לא מוזכר בבד"י להתיר בכה"ג לכן בהא אסור רק שלא רצה התב"ש לומר דאותן המחברים הבד"י הי' בקיאים כ"כ בדרכי גידול הבהמה עד שידעו לחלק בין שינוי תואר לשינוי מקום לענין להזיק בדבר המיותר דחכמה רמה כזו לא מצינן רק ברבותינו בעלי התלמוד וכמוהם יחידים שבדור לזה אמר התב"ש כך דבאמת מצד הסברא הי' נראה לאותן המחברים הבד"י דשינוים אלו אין מזיקין בדבר המיותר משום דאין בו דררא דנקב מש"ה בשינוי תואר והפוך שאינו חמור כ"כ סמכו על סברתם זו אבל בשינוי מקום לא סמכו על דעתם וחששו אולי מזיק גם בדבר המיותר או י"ל דשינוי תואר והיפוך שהוא מצד מנהג בעלמא טריפה אין בו כלל דררא דנקב לכן בדבר המיותר אינו מזיק משא"כ שינוי מקום שהוזכר בפוסקים ומדינא טריפה וא"כ ע"כ הוא בכלל ריאה שניקבה או שחסרה דהא ודאי טריפות חדש לא מצינו כדאמרינן וכי להוסיף על הטרפות יש כו' וכיון שיש בו דררא דניקב לכן מזיק בודאי גם בדבר המיותר דאם הוא ניקב ניקבה כל הריאה זהו בירור כוונת התב"ש. ובהיות כן יצא לנו מדברי התב"ש הללו לבטל דברי אנשי מלחמתיך האומרים להכשיר מטעם דביתרת אין מזיק ריעותא דיתרת מקמא והא ליתא דהא כללא כייל התב"ש דכל טרפות המוזכר בדברי הפוסקים אוסר גם ביתרת ומכ"ש יתיר מקמא שרוב הפוסקים אוסרים והוזכר פסולו בש"ס דבודאי א"א לומר בו שאינו פוסל ביתרת והצ"ץ לא יאמר כך רק בב' טחולים שהם כ"א בפ"ע ודמי לכוליא שהקטינה משא"כ זה שהוא גוף א' עם הריאה כמו שביארתי ברסי' הקודם והוא פשוט ונתבטלו לגמרי דברי החולקים עליך ודי בכל זה לבטל סברתם

שאלה

ע"ד

(לבאר דין ב' טחולים שנמצאו בבהמה ודבוקים בקולשי' או בסומכי' והיתירה נקובה בסומכי' וכן בהמה שנמצא בה ב' כליות ושתיהם מהם דבוקות יחד והקטינה היתירה או לקתה איך הדין בזה

ומה"ט נ"ל ברור דמה שהכשיר הצ"צ בסימן הנ"ל ב' טחולים שניקבה היתירה היינו דוקא אם כל הטחול הוא בפ"ע אבל אם הם דבוקים בסומכי' אפילו לדעת המחבר שמכשיר בזה בסימן מ"ג סעיף ה' או שדבוקים בקולשי' דכשר לכ"ע מ"מ אם ניקבה היתירה אף שניכר איזו היתירה מ"מ טרפה וכן בכוליא אם לקתה היתירה רק שאותה היתירה דבוקה עם הראשונה טרפה וכמו שכתבתי תחלה כמו ביתרת בריאה דפוסל בה ריעותא. הואיל והם גוף אחד עם הריאה הכי נמי בזה כיון שהם דבוקים. וכן משמע קצת ביש"ש פ' אלו טרפות סימן פ"ט ע"ש ונהי דמיתרת דריאה שניקבה אז נולד בה ריעותא אחרת שדומה לניקבה דטריפה אין ראיה לנ"ד דבשלמא התם דכאשר ניקב היתרת יוצא הרוח מכל הריאה והוי נקובת כל הריאה משא"כ ניקב הטחול שאין טרפה רק משום שהנקב כאיב לה וא"כ י"ל דאבר המיותר אם נעשה בו נקב לא כאיב לה ואפילו שמחוברת לטחול העיקרי מ"מ אותו הנקב לא כאיב כלל לטחול העיקרי וכן י"ל בכוליא וליכא ראיה מ"מ י"ל כיון שכבר העליתי בדברינו דבורדא היתירה יש לקותות שאינם מזיקים לה כלל כיון דבלא"ה היא מיותרת הרי דאע"ג דמסתמא כל הטרפות האוסרים בריאה הוא משום דהוא בנקב או סופו לננקב ובנקב אין חילוק בין האונא העיקרית ובין אונא יתירה וכנ"ל דכיון דניקב קרום של האונא היתירה כל הריאה מפקא זיקה אפ"ה שייך בה הך סברא דאין ריעותא מזיק ביתרת והיינו מטעמא שאנו אומרים דאף דאותה ריעותא עושה האבר כניקב מכל מקום ביתירה און ריעותא זו מנקבתה או דנימא שיש ריעותות האוסרים הריאה בתורת חסר מברייתו ולא בתורת נקב דמפקא זיקה רק דיש לה טרפות ודחסר וכאיב לה או משום שברא הב"ה כוניניות כו' ולכן אין ריעותא זו מטריף אם ישנה ביתרת משום דאפילו אי נימא שזו הריעותא עושה היתרת כאלו אינו בעולם לית לן בה דבלא. יותר הוא ואפ"ה אמרינן דיש ריעותות האוסרין גם ביתרת