נאות דשא קמז

להם שהשכירות הוא בזול אח"כ הביא פלוני עדים ששמעו התביעה של השותפים בפני השררה והעידו שכך אמרו להשררה הקאמיסחר לקח מאתנו שוחד והרחי' שאח"כ בא חיש אחר ונתן לו יותר שוחד ולקח מחתנו האורנדא והשכיר לו. ועתה מדוע אינו מחזיר לנו השחדים ומחמת זה בא באמת פקודה מהשררה להחזיר להם השוחד ומחמת שהי' בוש הקאמיסאר להחזיר בפרהסיא ציוה לפלוני שיתפשר עם שותף הרביעי באמרו שמידו לקח השוחד ונתן הקחמיסחר לפלוני כפי הפשר ונתן פלוני לאותו שותף וזה נתבאר בסיפור המעשה בסימן מ"ו ע"ש

תחלה יש לנו לחקור ולפסוק דין זה באם חמת הדבר כאשר טוען פ' שהוגד לו מפי הגוי והנה לח נצטרך להאריך בזה כ"כ כי עובדא זו ככתבה וכלשונה כבר אירע לפני קדוש ישראל מוהרש"ל ז"ל ואעתיק בקצרה את דבריו הצריך לענינינו וז"ל בסימן ל"ה שמעון הי' לו אורנדא על ג' שנים וקודם כלות הזמן שכר ראובן על ג שנים אחרים ונתנו לו העירונים כתב אורנדא ונתן להם שחדים ואח"כ השתדל שמעון ליקח האורנדא מיד ראובן ובא ראובן בקובלנא לפני סופר המלכה על העיותים שעשו לו העירונים ואמרו ךהכעיס נגד העירונים שלולי זאת שצריך כל שוכר ליתן שחדים הי' שוה החורנדה יותר מסך זה שהשכירו ואומר ראובן שעשה זאת כדי להוציא את שלו מידם אח"כ הביא הסופר כל הדברים לפני המלכה וגזרה על העירונים שיחזרו השוחד לראובן ושיתנו לראובן כתב אורנדא כפי הסך שאמר ראובן ששוה האורנדא זהו תורף המעשה בקצרה. ודן המורה שם שראובן מחויב להחזיר האורנדא לשמעון וכפי אשר העלה ראובן בדמים קניות האורנדא ישלם לשמעון וכתב ע"ז מוהרש"ל ז"ל בסימן ל"ו בסוף התשובה וז"ל ועכשיו מה הי' כוונת המורה הנה במה שחייב את ראובן לשלם לשמעון כפי העלאת דמים פשיטא שטעה דאע"ג דגרם היזק לשמעון וקיי"ל דבדבור לבד נקרא מסור היינו דוקא היכי שאמר תקח ממון פלוני אבל בה"ג שבא בסבתו ודעתו לא היה על הפסד ממון ליכא מאן דפליג ועוד דהא להציל את שלו מן העירונים כיון כדי שיקצוף עליהם הסופר והמלכה וכאשר פתר כן היה ודומה לזו פסקו התו' והרשב"ם גבי נכסי הגוי הרי הם כמדבר דאף שקנה ישראל וזכה בו מ"מ אם יכול הראשון לדון עם הגוי להוציא מעותיו אעפ"י שמתוך כך יחזור הגוי ויגזול את הקרקע מיד הזוכה לא הוי בזה מסור דכי קתבע ישראל לגוי קתבע ואפילו הרא"ש שחולק ע"ז לא מזה הטעם אלא מטעמא אחרינא מאחר שבדין ישראל וערלים לח יכול להוציא מן הגוי הלכך אם רצה לעסוק בתחבולה עם הגוי שיבח באלמות על המחזיק לכופו להחזיר הקרקע לאשר קנהו בכה"ג יש לו דין מסור אבל היכי דמוציא בדין מיד הגוי פשיטא דשרי לכ"ע וראובן עשה בדין להציל את שלו מידי הגוי וגדולה מזו כ' רמ"ח מטולא דלח מקרי מסור אלא במתכוין להזיק כו' א"ו טעות הוא ביד המורה דבר זה אלא אפילו מה שפסק המורה שראובן יחזיר האורנדא לשמעון הוא ג"כ טעות כו' עכ"ל הנה אתה רואה דכפי מה שטוען פלוני שהגידו השותפים שמחמת השחדים השכירו בזול הנה הוא עצמו גוף דברי ראובן אשר דן עליהם מוהרש"ל דיפה עשה חדת דכיון בזה להוציא את שלו מיד העירונים כדי שיכעוס עליהם הסופר והמלכה וכאשר פתר כן הי' והוא ממש כל המעשה שלפנינו מראש ועד סוף וגם טעם השני דכי קתבע ישראל לגוי קתבע זהו הכל בנדון שלפנינו עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע וכ"ת דע"כ לא זיכה מהרש"ל את ראובן חלא משום דס"ל דא"צ כלל להחזיר את האורנדא וא"כ לעצמו הפסיד משא"כ בנ"ד אע"ג דאם הי' השררה גוזר שיתנו האורנדא לשמעון היתה ג"כ מדינא האורנדא של אפ"ה פלוני הוא שותף וא"כ הפסידו לפלוני ג"כ וא"כ אפשר שחייבין לשלם לפלוני הפסדו הא ליתא חדא דהא כל הטעמים אשר מחמתם פטר מוהרש"ל את ראובן שייכי נמי בהאי. ותו דהא מוהרש"ל גופי' כתב דבהא ודאי טועה במה שחייב לשלם העלאת דמים אלא אפי' בהא שפסק להחזיר האורנדא נמי טעה הרי דדבריו הראשונים נאמרו לפום הך סברא דאפילו אם נימא שחייב ראובן להחזיר האורנדא אפ"ה העלאת דמים א"צ לשלם דבודאי לקושטא דידי' דא"צ להחזיר האורנדא העלאת דמים לשמעון מאי עבידתי' וזה פשוט:

(ועוד יש ראי' יותר מדברי ש"י כאשר יבואר אח"כ

ואע"ג דכבר כתבתי לעיל בסימן מ"ז דגדולי דורו של מוהרש"ל נחלקו על אותה תשובה וכמדומה דמוהרש"ל עצמו חזר בו יעו"ש בדברינו וא"כ אין לנו להביא ראי' מאותה התשובה הא ליתא דאדרבא מדברי החולקים יש יותר ראי' לנדון דידן ממה שיש לנו ראי' מדברי מוהרש"ל והיינו דברי הגאון בשארית יוסף סימן י"ז שחולק וסותר כל התשובה ההוא ואומר שיפה פסק המורה שיחזיר ראובן לשמעון את האורנדא ואפ"ה כ' בסוף התשובה וז"ל אבל מה שפסק על ראובן דין מסור ולשלם ההוספה שהוצרך להוסיף נ"ל שאין זה מצד הדין כו' יעו"ש הרי דהחולקים אע"ג שדנו את ראובן למסיג גבול ולהחזיר האורנדא אפ"ה לא נתנו עליו דין מסור אעפ"י שאמר לפני סופר המלכה שלולי השחדים שוה האורנדא יותר אפ"ה לא חייבוהו בזה ובפרט שהראיות שהביא מוהרש"ל ז"ל מההיא דנכסי הגוי המה דברים ברורים ועיין ח"מ סימן קצ"ד ועתה מי יבא אחרי המלכים האדירים האלה מוהרש"ל וש"י וגדולי דורם את אשר כבר עשו הנה אתה הראת לדעת שאפילו לפי טענות פלוני פטורין השותפים

תו איכא טעמא לפטורא בנ"ד יותר מההוא נדון דמוהרש"ל ז"ל והוא לפי מה שהעליתי בסימן הקודם דאע"ג דמוהר"מ חולק על הר"א מטולא מ"מ אם מסרו תחלה מודה מוהר"מ להר"א מטולא דאע"ג דאסור למסור את המוסר היינו דוקא מסירה מן הצד שאינו מכוין רק להזיק ולא לטובת עצמו אבל כל מה שיש לתלות שמכוין לטובת עצמו שרי זולתי היכי שאומר דברים יתרים אשר אנו רואין שבאותן הדברים לא כיון רק להזיק ולא לתועלת עצמו דומיא דתשובת רמ"א סימן פ"ו שחייב את האלמנה עבור דברים יתרים שהגידה וכן בסימן פ"ח שחייב לשמעון המוכה מחמת שאמר להשר שמגיע כמנין הרעפים שבבה"כ יעו"ש ממילא אפילו לא ראינו דברי מוהרש"ל הנ"ל היינו פוטרים השותפים כיון שפלוני מסרם תחלה ליד גוי והלכו אח"כ בעש"ג וכל דבריהם שדברו לא הוי כמסירה מן הצד רק שתבעו מעותיהם דהיינו השחדי' שנתנו והגידו כי הוא בזיל בעבור השחדים וזהו לראיה על לקיחת השחדים או כדי שיקצוף השררה וכדברי מוהרש"ל וא"כ פשיטא דפטורים וזה אפילו לפ"ד פלוני ומכ"ש לפי הגדת העדים שלא הגידו השותפים כלל ענין יוקרא וזולא רק עניני השחדים וחמרו שע"י שחדים לקח מהם והשכיר לאחר וכוונתם בזה להוציא השחדים גם האורנדא א"כ פשיטת דיפה עשו ויצאו השותפים נקיים מה' ומישראל ופטורים מן שום חיוב ממון

ועתה נבאר בדרך דאי דהיינו אלו היו השותפים חייבים לפי טענות פלוני והם מכחישים היכי נדייני דייני להאי דינא ואע"ג שהעדים הי' אצל טענותיהם ומעידים שלא כדברי פלוני מ"מ יוכל פלוני לומר אולי הייתם עוד איזה פעם לפני השררה שלא בפני העדים ואז אמרתם כך ועיין בסימן שפ"ח סעיף ז' בהגה"ה האומר לחברו מסרתני והלה כופר כו' עד וא"צ לעשות נקיות זו אלא עפ"י ע"א המעיד שמסרו אבל אין העכו"ם נאמנים בכך עכ"ל ועיין בפסקי מוהרא"י סימן פ"ג ועיין שם בש"ך סקל"ט דבתחלת ההשקפה איכא למשמע דהטוען מסרתני אעפ"י שלא הי' אצל המסירה רק גוים הגידו לו צריך זה לישבע אם כופר אבל יותר נ' לפרש דברי הש"ך בדרך אחר באופן שיהיה כחן הדין כמו בכל טענות דבטענת ספק אין משביעין ואפילו בטוען הוגד לו מפי נאמן פוטר הש"ך משבועה היכי דאין לפנינו ומכ"ש בהוגד לו מפי עכו"ם והעכו"ם אינן לפנינו ואין הב"ד רואין שום רגלים לדבר ומכ"ש באנשים שלא הוחזקו למוסרים דאין לחייבם אפילו היסת ועיין במרדכי סוף שור שנגח את הפרה מ"ש שם בענין מסירת לוי יעו"ש ולפי שאין בדבר זה נ"מ בנ"ד לא ראינו להאריך ועיין בפסקי מוהרא"י סימן רס"ה ולא עת האסף פה

ומה שטען עוד פלוני שכשנסעו השותפים ללבוב הגידו לו יהודים שהשותפים התפארו לפניהם שיעוללו עלילות על פלוני וימסרו אותו לפני שר אחד אשר פלוני נושא ונותן עמו ועי"ז הוכרח תיכף לנסוע אחריהם והיה לו הוצאות איזה סך ועדים לא הביא לפנינו על זאת והשותפים השיבו להד"מ וכל העולם יודעים שאין אנחנו מוסרים הנה לו הונח שאמרו השותפים אלך ואמסור אע"ג דאמרינן בח"מ סימן ל"ד דפסול לעדות וכן בסימן שפ"ח סעיף ח' שיוכל להציל זה עצמו ע"י כותים אע"ג שיגיע נזק לזה כל זה היינו דוקא כשאומר בפרהסיא דמדהחציף פניו כ"כ לא אמרינן דגזים ולא עביד או במוחזק משא"כ בנ"ד שחין א' מכל אלו ועיין בשו"ת פרח מ"א ח"א סימן פ"ח וחלק ב' סימן פ"ח ועיין בפסקי מוהרא"י סימן ר"י ועיין שו"ת בית יעקב סימן קי"ט ותו דהא לא מצינו בשום מקום דע"י שאמר אלך ואמסור וזה הי' ירא והיה לו הוצאות להציל עצמו שזה מחויב לשלם לו יציאותיו כיון דעדיין לא עביד כלום וגרע מגרמא בעלמא ודוקא לענין שנעשה רשע אמרינן כך ולענין שא"צ זה לחשוש אם יגיע לו נזק אבל לענין שיצטרך זה לשלם זה לא שמענו ותו דהנך שותפים לא ידעו כלל אם זה הוציא אפילו פרוטה א' עבור מורא זו ואם כן במה יגבה וכמה דיות נשתפכו בנמסר גמור אם ישבע ויטול מכ"ש בזה שלא מסר ולא נודע אם זה הוציא אפילו פרוטה דאין לו ליטול הנה דברנו כל זאת להתלמד במקום אחר אבל בנ"ד שפלוני עצמו לא שמע כלל מאלו השותפים שיאמרו נלך ונמסור רק מגיד לפנינו שהאנשים הגידו לו ואינו יכול להביא לפנינו אפי' אחד שיעיד ששמע כך מהם א"כ פשיטא שאפי' שבועה אינו יכול לחייבם וכ"ז פשוט באופן שיצא פלוני נקי מכל טענותיו זולת קצת איזהו טענות שהודו לו השותפים וקצת שנתחייבו מתוך טענותם ואין מהצורך להעלות זאת על ספר ופלוני צריך לשלם להשותפים על טענותיהם כאשר נתבאר בדברינו הכי לידייני דייני ושלום על דייני ישראל והש"י יאיר עינינו במאור תורתו וישימנו מאנשי עבודתו ויתן בלבנו אהבתו ויראתו הלא כה דברי שפל קומה מעתיר מהקב"ה שברוב רחמיו וחסדיו יהי לי למחסה ומסתור כחומה ה"ק כו'

שאלה נ"ד

שלום לה"ה כבוד כו' אשר בקשת לעמוד על דעת בדבר העזבון של