נאות דשא קלד

השנית וגם אומרים שיקחו ממנו הסטארייע הן כל אלה סיפור המעשה הנ"ל בקצרה ועתה שכפו את פ' לדין תורה הובררנו לעיין בדינם ולבאר פרטי מעשיהם וטענותיהם בקצרה מה שיש לפ' על השותפים ולהשותפים עליו ועל כל טענה וטענה נבאר בתשובה

והנה טענה א' טוענים השותפים על פ' הנ"ל כי כל העסק הכל הוא בשותפות וגם הסטארייע והחלק הג' שכר בנו של ר"ש מכל השותפים לצורך עצמו ובהשאר אנחנו שותפים ואפי' במה שיקולקל מכל העסק אעפ"כ אנו תובעים חלקינו כי כ"ז נעשה בגרמת פ' ועבור שלא רצה לדון אתנו עוד טענ' ב' טועני' אותו חלק ג' ששכר בן ר"ש אלולי לקחה פ' מאתו הי' ריוח הרב' וראי' שפלוני לקח נוספה על כל שנה ת"ת זהובים ואח"כ רצו הם ליתן עוד חמישים אדומים הוספה על כל שנה הרי שאותו חלק הי' שוה הרבה יותר מדמי הקרן ועתה פ' מסרו ליד גוי השיב פלוני על ראשון שמחלו לו השותפים כמבואר בהכחשה א' הנ"ל ועל טענה ב' השיב שהי' מוכרח להשכיר אותו החלק להערל כי הערל אמר לו שכאשר לא ישכיר לו אותו החלק אזי ישכור הוא כל הגלילות ויתר הטענות מבואר אי"ה אח"כ ועתה נשיב על אלו שני הטענות

תשובה הנה לפי טענות השותפים שלא הי' מחילה ולה מחלו לו רק לקח מאתם בחזקה בעל כרחם ודאי הם עדיין שותפים חדא דכבר נקנה להם האורנדא מהאדון ואידך דאפילו את"ל מאיזה טעמים דעדיין לא נקנה להם מהאדון מ"מ מי שגזל מהם יוצא בדיינים מדין דגים דיהבי סירייהו המבואר בתשובת מ"ב סימן כ"ז שהעתקנו בסימן למ"ד חות ח' יעו"ש בדברינו והכא נמי דכוותי' כיון שכבר טרחו טרחות ויגיעות רבות והוצאות לצורך שכירות האורנדא וסמכו דעתייהו והוי נמי אומנתן בכך דכבר ישבו בהכפר הראשון איזה שנים וגם עתה לא רצה האדון להשכיר להם אותו הכפר לבד אלא כל הגלילות ביחד ומחמת זה הוכרחו לשכור הכל והרבו בהוצאות ושחדים עד שבא לידן וסמכו דעתייהו א"כ פשיטא דהלקחם מאתם יוצא בדיינים ממילא ודאי דלפי טענות השותפים הם עדיין שותפים בהכל ואולם לפי טענות פלוני שאמרו בל"א מיר טרעטין אפ שהוא לשון סילק ומחילה שמסלקין עצמן מהאורנדא לפי טענתו צריכין לברר כי אם נאמר דלא נקנה עדיין האורנדא להשותפים שפיר מהני לשון זה שמחלו וסילקו א"ע מהזכות שיש להם בזה ונשאר כל אורנדא ביד פלוני מה שאין כן אי נימא דכבר נקנה להם האורנדא בדרכי הקניי' שוב לא מהני המחילה כמבואר בחק יעקב בסוף סימן קפ"ט דאחר שנקנה בדרכי הקני' אפילו מחלו זה לזה לא מהני ועיין ססי' של"ג ובסמ"ע רסי' שט"ו וא"כ כיון שכבר נקנה להם ונעשו שותפים לא מהני סילוק ומחילה אא"כ יהי' נקנה א' לחברו בדרכי הקנאה וזה פשוט ממילא לפי טענות פ' צריך לברר חי הי' כאן קנין

הנה מהרש"ל בתשובה סימן ל"ו בדף כ' ע"ד האריך מזה וז"ל בתחלה צריכין אנו לדקדק אם דומה קנין זה של י"ש שהוא רק רשות לדבר שאין בו ממש מתרי טעמי חדא שאין בו ממש רק רשות וכח שלא יעשה אדם יי"ש זולתו ועוד שלא בא לעולם עדיין כו' יעו"ש באורך כל פלפולו והעלה דודאי יש בו קנין יעו"ש כל הענין אין בו צורך להאריך בזה אחרי שכבר הורה גבר בגוברין הגאון ז"ל ועוד נ"ל דמהרש"ל לא הוצרך לכל פלפולו אלא באותו הנדון שלא הי' רק רשות למכור יי"ש משא"כ באורנדא שלנו שיש בהם רחיים ושדות לזריעה ועבדים לעבודת השדה וגם הסטארייע שמכר להם האדון א"כ פשיטא דשייך בי' קנין דאע"ג שיש ג"כ באותו האורנדא מזיגת יי"ש ומכס וכדומה נראה דהכל נקנה ביחד כיון שכל אלו הדברים משכיר הכל ביחד ואינו קוצב סך לכל א וא' בפ"ע א"כ נקנה הכל אלא דהי' אפשר לדון בזה עפ"י פלוגתא המבואר בסימן ר"ג ס"י בהגה"ה ובשאר דוכתי במי שקונה דבר הנקנה עם דבר שאין בו ממש ביחד די"א דהכל אינו נקנה וי"א דהכל נקנה וי"א דזה נקנה וזה לא נקנה יעו"ש והיה להאריך בזה רק שאין בו צורך אחר דעכ"פ העלה מהרש"ל דאפילו ברשות לבד מהני שפיר קנין וכ"כ בתשובת מ"ב בסימן כ"ז דף י"א בד"ה ועוד בר מן דין ובד"ה ואע"ג דהלוקח כו' יעו"ש דאורנדא מועיל בה קנין שפיר כמו שכירות קרקע וע"ש שנסתפק קצת אי דין אורנדא דמי לקרקע אי למטלטלין ע"ש (ועיין באה"ע סימן צ' בב"ש סקנ"א ע"ש) אבל עכ"פ קנין מהני בי' לכ"ע והוא דבר מוסכם בכל המחברים

ואחרי שבארנו דמהני קנין נבאר בנ"ד במה קנו השותפים את האורנדא והנה נ"ל דשכירות זה אפילו קודם שנתן להם האדון שטר הארנדא וכמבואר בסימן קצ"ד סעיף א' בהגה"ה עיי"ש בסמ"ע ממילא כיון דבעתים הללו המנהג בכל האדונים שאין נותנין כתב האורנדא עבור שהפקודה מהקיר"ה לבלתי יחזיק שום יהודי אורנדא ומחמת זה מנהגם שהיהודי השוכר אורנדא נותן להאדון וועקסל בעד כל דמי השכירות ומחזיק באורנדא ואין נותנין כ' אורנדא מש"ה הוי זה דינא דרמ"א ונקנה בכסף בלי שטר דאף הט"ז שגמגם שם בזה מ"מ לא כתב בלשון פלוגתא על ברי רמ"א רק בלשון קושיא וגם הקושיא אינה כ"כ על דין זה רק על דין השני הגדיל שם הקושיא ע"ש שבדין זה כבר תירץ הסמ"ע הובאו דבריו שם בט"ז ממילא מאחר דלשיטת הרשב"א וסייעתו פשיטא דל"צ שטר כמבואר שם בסמ"ע וט"ז ולשיטת החולקים ג"כ הכריעו רמ"א וסמ"ע דלא צריך שטר גם הש"ך ערער בדין השני ובדין זה לא ערער והסכים לדבריהם א"כ פשיטא דלא מצי למימר בכה"ג קים לי כיחיד נגד כל הנך גאונים בפרט שהיחיד אינו חולק רק מקשה דרך קושיא ועוד נראה דאפילו הט"ז מודה בנ"ד כי עיקר טעמו שם משום דסתם כותי אנס הוא ומש"ה לא סמכא דעתא דהישראל ואפילו במקום שהישראל גילה דסמכא דעתו ואיני חפץ בשטר מ"מ ביטלה דעתו אצל כל אדם יעו"ש וזה לא שייך בשרים דסתמן לאי אונסים דאדרבא הם מטיבים תמיד עם היהודים בכל אופן וא"כ שפיר סמכא דעתיה ותו דהא בעתים הללו שאין נותנין כל השרים כתב אורנדא מהטעם שנתבאר ואפילו כל היהודים שוכרים חוראנדיס בלי שטר ונוחנים וועקסל על כל דמי השכירות בעד שנה או שנתיים שעולה סך רב וכותבין בהוועקסיל שלוו מהשר כ"כ מעות עד שהשר יכול לתבוע כל סך ההוא ואפ"ה סמכא דעתייהו שהשר לא ישנה להם מדבורו א"כ אף אלו שעשו כן וסמכא דעתייהו לקנות האורנדא בלי שטר א"כ קנו שפיר והכא לא שייך סברות הט"ז דבטלה דעתם אצל כל אדם דאדרבא כל אדם עושה כן בכל מדינה זו כן נ"ל ממילא גם הט"ז יודה בנ"ד דנקנה שכירות זה אפילו בלי שטר רק בכסף לבד ועוד נ"ל דאין צורך כלל לכל הנ"ל עפ"י מ"ש בש"ע סימן קצ"ד סעיף ב' וז"ל בד"א במקום שאין משפט ידוע למלך אבל אם דין אותו המלך ומשפטו שלא יקנה בקרקע אלא מי שכותב בשטר או הנותן דמים וכיוצא בדברים אלו עושין כפי משפט המלך עכ"ל ומשמע דלענין גוף הקנין כך הוא שאם הוא משפט המלך קונה שפיר אפילו אם הקנין אינו עפ"י הדין וכן ביאר רש"ל בתשובה הנ"ל בהדיא דברי הש"ע אלו שהוא מדברי הרמב"ם ומהש"ס וע"ש ברש"ל בדף כ"א ע"א שהביא לשון זה של הרמב"ם וסיים עלה וז"ל ק"ו הכא מה שרגיל אדם לקנות משלטוני העיר שאזלינן בתרייהו בדינא דמלכותא בידוע הוא בכל המלכות שקונין המוכסים ודוגמתו או יי"ש ושאר רשוית ושולטנות העיר כל הקנין ע"י שטר אורנדא וע"ז הם דנין כו' יעו"ש שהאריך ממילא ה"נ קנו שפיר ואע"ג שרש"ל הזכיר שם שטר אורנדא היינו שבזמנו היה כך משא"כ עתה בעתים הללו שמנהג השלטונים להקנות בלא כתב אורנדא ממילא שכל עיקר הקנין תלה המהרש"ל מחמת המנהג השלטונים ממילא כיון דעכשיו המנהג שעושין הכאת כף ולוקחים וועקסל ונותנין רעווארש ועל סמך זה עוסקים באורנדא השוכרים מאתם א"כ פשיטא כיון דאלו עשו כך נקנה להם האורנדא ופשיטא דאין להתעקש ולומר עבור שהפקודה מהקיר"ה לבלתי יחזיק יהודי אורנדא לכן לא שייך לומר דינא דמלכותא כיון דשכירות אורנדא הוא נגד דין המלכות הא ליתא דפשיטא דלא אזלינן בהא מלתא בתר דינא דמלכותא שאין זה רק גזרה בעלמא ואעפ"כ בכל המלכות מחזיקי' יהודים באורנדאס ע"י תחבולת והיתרים כידוע ומה שמנהג השלטונים בכל המלכות באופן קניות אורנדא הוא עיקר הדינא דמלכותא כמבואר בלשון מהרש"ל שהבאתי ועוד יש לי בזה טעמים אחרים אך לא נאריך בזה כי הדבר פשוט אצלי כמו שכתבתי ובפרט שיש עוד טעמים אחרים בקנייתם האורנדא כאשר אבאר אח"כ לזאת אין מהצורך להאריך כ"כ בטעם זה באופן שיצא לנו טעם א' שהשותפים קנו האורנדא בקנין עבור שעשו כמנהג כל השלטונים להקנות האורנדא להסוחרים לכן הוי קנין שפיר הרי טעם ה'

שנית נ"ל דקנו האורנדא ע"י שנתנו להאדון וועקסל ע"ס מ"ם אלפים וכיון שביארנו דשכירות נקנה מכותי בכסף לבד ממילא הוועקסל שנתנו הוי כאלו נתנו לו מעות והוא ממ"ש הש"ך סימן ק"צ סק"א שאם נתן הלוקח להמוכר וועקסל שיש לו על איש אחר. דינו כאלו נתן לו כסף ע"ש מעתה שט"ח דידי' עכ"פ לא גרע משט"ח דאחרינא דמה לי אם נותן למוכר שיעבוד על אחר מה לי אם נותן שיעבוד על עצמו וכמבואר בחלקת מחוקק סימן כ"ט סק"ח וכן מבואר בר"ן בהדיא שם בפ"ק דקדושין באותו הדין דמנה אין כאן משכון אין כאן ע"ש בדברי הר"ן תראה מבואר סברא זו דאין חילוק בין נותן שעבוד על אחרים או שיעבוד על עצמו וא"כ כי היכי דפסק הש"ך דממרני על אחר הוי כמו כסף ה"ה ממרני על עצמו ואע"ג דפסק שם הרמ"א באה"ע סימן כ"ט סעיף וי"ו דאם אמר התקדשי בדינר ונתן שטר על הדינר לא הוי קדושין היינו כמ"ש שם הח"מ דזהו שיטת הרמב"ן דס"ל דמה דאמר הש"ס מנה אין כאן משכון אין כאן היינו אפי' אם אמר קני בגוף המשכון בשיעבוד מנה לא מהני מטע' דהקדושין עדיין אגוד אצלו יעו"ש וסברא זו דאגוד אינו רק בקדושין אבל לא לענין קנין קרקע ממילא בקדושין שפיר פסק רמ"א דלא הוי קדושין והיינו עפ"י שיטת הרמב"ן וגם ע"ז השיג הח"מ ופסק דהוי ס' קדושין מחמת שאר השיטות דלא ס"ל הסברא דאגוד משא"כ במכר מודה גם הרמב"ן דמהני משום דסברא דאגיד בי לא נאמר רק לענין קדושין ולא לענין מכר ומנא אמינא לה דבמכר ליתא להך סברא חדא דהמעיין שם בפ"ק דקדושין בדברי הר"ן בשם הרמב"ן יראה כך להדיא דבההוא דמנה אין כאן משכון אין כאן הביא פי' הרמב"ן הנ"ל ופי' הראב"ד דמפרש כפשוטו דכיון דלא נתחייב לו במנה דהוי מילי בעלמא לא קניא לי' למשכון במידי וסיים על פי' הראב"ד וז"ל ודכוותי' נמי הא דאמרינן בסמוך פרוטה אין כאן נסכא אין כאן