נאות דשא יא

לפי מה שסתר כת"ר התירא דידי אין כאן על מה להשען בכחא דהתירא גם כח שיעור מיעוט זה לא ידעתי כי כעת לא הועד לפני רק על ג' אנשים שקורי' מנוחה ואולי מיעוט גמור בעינן קרוב לזה מחלק מהר"ב טראני בענין המיעוט' הובא בחל קת מחוקק סי' קכ"ט בתשובתו לבעל תי"ט בקשתי יעיין מר בכל דברי וישיבני ע"י מוקדם דברי אה"נ ומצפה לתשובתו ה"ק כו'

סי' ד'

הוסיף שנית ידיו הרב הנ"ל וזה אשר השיב על דברי

מאפס הפנאי וטרדות רבות אשר סבבוני אבא בקצרה ואבא על סדר קונדריסו. א מה דקשיא לי' למר תרתי חדא דבתחלת התשובה כתבתי דהי' ראוי לכתוב מנוחה דמתקריא נוחה ובסוף התשובה כתבתי דה"ה לכתחלה ראוי לכתוב שני גיטין. בא' מנוחה דמתקריא נוחה וא' נוחה לבד ועוד קשיא לי' דבשני הי' ראוי לכתוב נוחה דמתקריא מנוחה כמו ברובא מרים. הנה אה"נ הלא בתשובתו הראשונה כתב שנתוודע לו שעדיין קורין מנוחה מקצתן וע"ז פלפל שם לומר דאפי' למאי דס"ד מעיקרא שנשתקע מנוחה לגמרי סגי בדיעבד במנוחה לבד דלא מיקרי נשתקע הואיל והוא קיצור וע"ז השבתי תחלה דאף לפי הצעת השאלה עכשיו דמקצתן קורי' בשם הראשון אפ"ה לכתחלה הי' להם לכתוב מנוחה דמתקריא נוחה. ואח"ז באתי להשיב על פלפולו ההולך לקדמת הצעת השאלה הראשונה אי מיקרי נשתקע ודעתי דיש שני ספיקות חדא אולי אינו קיצור השם מעולם רק שם בפ"ע וגרע מאלחנן ואז הוי נשתקע בודאי שנית אף אם הוא לפעמים קיצור ודמי לאלחנן מ"מ דלמא באלחנן גופי' אם נשתקע וכתבו אלחנן לחוד פסול וע"ז השבתי דהי' ראוי לכתוב שני גיטין מספק דאולי מקרי נשתקע ולכך יש לכתוב בא' נוחה לחוד לצאת כל הספיקות ואל יתמה מעכ"ת על גימגום הלשון:. היות ידוע למעכ"ת שכל דברי מורקים מכלי אל כלי ויש בהם לפרקים טעות המעתיק והנה גם עתה חפשתי אחר כתבי הראשון שנתתי להעתיק וראיתי כי הי' כתוב על הגליון דברים אלו והי' רשום לכותבו אחר דין נשתקע דשייך להם והוא העתיק אחר סיום כל התשובה ולזה עלה על דעת כ"ת דקאי בלא נשתקע אבל באמת אינו כך דקאי על עיקר הנדון דהיינו בנשתקע

ב ומ"ש מע"ל דהי' ראוי לכתוב בגט השני המכונה נוחה לע"ד לא נהירא דאולי הוא קיצור ולא נשתקע וכיון שהוא שם קודש פסול המכונה. ובגט הראשון לא יצאנו י"ח אף דרובא נוחה אם הוא קיצור כאשר יתבאר אח"כ. ועוד כיון דכותבין בח' וה' הרי הוא ש"ק בעצמו ואיך נכתוב המכונה ולא דמי לסאייע דכותבין בה' ואעפ"כ כותבין המכונה משום דסאייע בה' אינו ש"ק בעצמו ומה שהאריך בדברי הב"ח. כבר האריכו בתשובת גאונים בתראי

ג ומ"ש מע"ל ליישב כוונתו הראשונה בפירוש הב"ש. דעיקר הכוונה דנוחה לא גרע מחנן והוא גם מצד הסברא וא"צ לראי'. אה"נ כבר כתבתי הנלפע"ד שהבאתי קצת ראיות דקשה להקל מצד הסברא לומר דהוא ודאי קיצור אם הוא שם הקודש. וגם מאבא אבלי יש ראי' ומלבד זה הלא כתבתי דאולי גם באלחנן אם נשתקע וכתב אלחנן לחוד דפסול. ק"ו בנוחה דלא ברירא לן כולי האי אם הוא קיצור ולא מצאנוהו מפורש בשום מקום וחיבור ועכ"פ לכתחלה יש לחוש ובדיעבד כבר כתבתי דיש לסמוך דהוא קיצור בדיעבד ועיגון ושעת הדחק

ד ומ"ש מעכ"ת דנ"ל באלחנן אף אם נשתקע כותבין אלחנן דמתקרי חנן הרי אלחנן עיקר אף בנשתקע וא"כ ממילא בדיעבד כשר באלחנן לחוד הנה אה"נ במ"ש בנשתקע כותבין אלחנן דמתקרי חנן אף שדעתי העני' מסכמת לזה וקרוב הדבר להיות כן כאשר כתבתי לבסוף דבמנוחה אני מפקפק דלא סגי בנשתקע במנוחה דמתקרי נוחה דאולי נוחה הוא שם בפ"ע הא לא"ה הוי סגי במקום עיגון ושעת הדחק אף בנשתקע מ"מ אין הדבר פשוט ולקמן אעתיק מה שנראה דעתי ודעת הג"פ בזה אמנם מה שהוליד והצמיח מזה דלפי"ז אם כתב אלחנן לחוד ג"כ כשר זה ודאי אינו והנה מרגליות פעריל הוי תיובתא דאם כתב מרגליות המכונה פעריל כשר ומרגליות לחוד פסול. וכבר הארכתי בתשובה הראשונה לחלק ג"כ בין כותב שניהם לכותב אחד ולקמן אבאר בארוכה ומ"ש שאין לחלק לענין דיעבד בין קריאת המיעוט לנשתקע יתבאר לקמן בהעתק דעת הג"פ

ה ומ"ש מדברי מעכ"ת על משמרתו יעמוד דאם נוחה הוא שם בפ"ע הוא לעז ומעולם לא ניתן שם נוחה קודש בפ"ע לאשה: פלא גדול בעיני מי גלה לו רז זה. ובעיני ברור דיש להסתפק יותר ויותר דאולי לפרקים קורין לאשה מעריסתה נוחה שם קודש מלהסתפק אולי הוא לעז ועכ"פ דמי לאלחנן חנן וע"ז סובבים הולכים הראיות שלי שהבאתי בראשונה ומ"ש דבהכרח כתבוהו המחברים משום ספק אולי הוא לעז ליתא דהרי העתקתי מדבריהם שכתבו נוחה בה' שם אשה ואין לומר דכתבו כן מספק דאולי נוחה היא קיצור דהרי שום מחבר לא הזכיר ספק זה זולת הנ"ש והוא בעצמו לא הזכיר אולי היא לעז וגם מקצתן לא הזכירו מנוחה כלל ועוד הרביתי ראיות. וקשה לכפול הדברים ואם יעיין היטב בהם יראה שהם מכריעות ושעכ"פ לפרקים קורים בשם נוחה לחוד מעריסה והוא שם קודש. ו ומ"ש דלכך כ' הב"ש מנוחה מכונה נוחל משום דגם נוחה הוא לעז וכן נוחה והיא כינוי למנוחה לענ"ד כ"ש דתקשה דאמאי כ' המכונה נוחל ולא כ' המכונה נוכא

זיין ומ"ש על מ"ש דאין להקשות אמאי לא הוי נוחל קיצור השם לנוחה. וכ' רומעכ"ת דמאן לימא לן דלאו הכי הוא כו':

הנה אה"נ א"א לומר כן חדא דא"כ ה"ל למיכתב דאשה שקורן נוחל. יש לחקור אחר עיקר שמה אם הוא מנוחה הוא כינוי ואם נוחה הוא קיצור ועוד דבאמת גם בנוחה יש לכתוב המכונה נוחל אף שהוא קיצור כיון שהוא כינוי למנוחה כמו פלטיאל או פולטא. במקום שמכנין פולטא לאלימלך ויעקל לאליקים ושלמה זלמן ושלאמקא ויצחק אייזיק ויחיאל מיכל ומיכאל:

ח ומ"ש רומעכ"ת דדברי הג"פ אין מכריעין לפסול כו' דאדרבא דהג"פ מיירי בנשתקע ובתחלה סתר דברי הלחם רב כו'. והאריך עוד בזה הנה מוכרח להאריך להעתיק דברי הג"פ אם אמנם כי הוא בארוכה מאוד אמנם אעתיק בקיצור היוצא מדבריו לפע"ד. הנה האריך בס"ק ס"ו על מ"ש בש"ע ביצחק חקין א"צ לכתוב חקין הכריח דמיירי דרובא חקין ופורתא יצחק אח"כ נסתפק בכולא חקין ונשתקע שם יצחק והביא שלשה דעות דעת ת"ה דכיון דידוע דשם עריסה יצחק. אין כותבין רק יצחק וכן בשרה שערליין ודעת הלחם רב דאף אם כתב שניהם פסיל ויכתוב שם הקיצור לדעת מהרי"ט דיכתוב שניהם והוא הסכים דדעת הב"י כדעת מהרי"ט וכ' שכן יש לפסוק שהוא סברא ממוצעת ובדיעבד אם כ' שם עיקר לבד לא ביאר דעתו ואפשר דס"ל דמעכב בדיעבד וכמ"ש בחשובה הראשונה אח"ז כ' באם אין ידוע אם קראוהו מעריסה יצחק ואולי מעולם קראוהו חקין. אע"ג דאין ספק דהוא קיצור מיצחק אפ"ה אם כתבו יצחק דמתקרי חקין פסול וכשר אם ידוע דמעולם לא קראוהו יצחק זה יוצא מדבריו ס"ק ס"ז וכן האריך והעלה בס"ק ס"ח. וכ' כבר כתבתי דמרן מיירי אע"ג דרובא חקין ופורתא יצחק אפ"ה א"צ לכתוב שם דנערות דהדבר ידוע ומפורסם דאין זה שמו המובהק דשמו המובהק הוא יצחק ויש לחקור אם רובא חקין ופורתא יצחק וחתימה ועלי' לתורה חקין ג"כ והעלה דצריך לכתוב המכונה חקין ואפילו מחדא מינייהו או דעלי' לתורה חקין וחותם יצחק או להיפוך דעלי' לתורה יצחק וחותם חקין ורובא חקין ופורתא יצחק בכולהו צריך לכתוב המכונה חקין או דמתקרי וכן כ' לחם רב. עוד כ' שם ולפע"ד כו' ומ"ש מרן דא"צ לכתוב שם דנערות כגון יצחק חקין איירי דוקא דבעלי' לס"ת לעולם קרינן לי' בשם המובהק. וכן לעולם חותם בשם המובהק לבד ורובא דעלמא קרי לי' בשם חקין כה"ג הוא דאמרינן דא"צ לכתוב שם הקיצור אבל אם חותם בשם הקיצור או קרי לי' לס"ת בשם הקיצור בכולהו גווני צריך לכתוב דמתקרי או המכונה על שם הקיצור וכן האריך שם וסיים שנית כן וכן האריך בס"ק קל"ב והעלה ברובא חקין כותבין יצחק לחוד ובנשתקע יש ג' סברות ואם הקיצור הוא שם עריסה כותבין הקיצור לבד ובדיעבד מעכב תו כ' בס"ק ע"ה בד"ה מיהו כל קיצור השם שהוא שם בפ"ע כ' דה"ה יוסף יוסי הואיל ושם יוסי אינו מצוי בינינו אם כ"ע קרי לי' יוסי יש לחקור אם ע יקר שמו יוסף וכן חנניה חנן וברכי' ברוך וכ"כ בספר שמות בשם מהרש"ל דאם נקרא ברוך ועולה לס"ת בשם ברכיא וכן חותם אז יש לכתוב דמתקרי ברוך ולא אמרינן שהוא קיצור השם כיון דשם ברוך הוא שם בפ"ע ואח"ז כ' ויש לחקור אם לא כתב קיצור השם דהוא שם בפ"ע אם הגט כשר או פסול ויראה דלכתחלה דווקא הוא דכותבין אלחנן דמתקרי חנן ואם לא כתב אלא אלחנן לחוד כשר כיון דידוע דעיקר שמו אלחנן ובס' שמות בשם מיכאל דקרי לי' מיכל כ' בשם ד"א דאם לא כ' מיכל הגט פסול וצ"ע עכ"ל. הנה העתקתי דבריו דכתב בהדיא דגם המחבר בדין יצחק חקין מיירי דוקא בלא נשתקע וגדולה מזו כ' דמיירי בחותם ועולה לתורה בשם יצחק א"כ ממילא הא דכ' הרב בהגה"ה מיהו כל שהוא שם בפ"ע כו' קאי ג"כ על דברי המחבר ומיירי בגווני דמיירי המחבר וכן המשמעות בס"ק ע"ה להדיא דמביא על דברי רמ"א דברי הספר שמות ודברי מהרש"ל גבי ברכי' ברוך וא"כ גם הספק שנסתפק הג"פ מיירי גם בכה"ג ובלא"ה ע"כ מוכרח לומר כן כמ"ש בתשובתי הראשונה דאל"ה הי' לו להביא דברי הלחם רב ומ"ש מע"ל דסומך עצמו על מ"ש גבי חקין דלא מיקרי נשתקע אין לזה טעם כלל חדא דענין א' רחוק מחבירו כמה דפין ואיך לא הזכירו עכ"פ לרמז עליו כדרכו ולכתוב ועיין לקמן ס"ק ס"ז ועוד דל"ד להדדי כאוכלא לדנא דהרי בהדיא כ' בס"ק ס"ז דעיקר הטעם שהשיג על הלחם רב דלא מיקרי נשתקע משום דשם מולי אינו שם עצם כלל וכ"כ להדיא בס"ק ס"ז וז"ל דידוע דמולי הוא קיצור שמואל וכן בס"ק ס"ח לחלק דביבאנטי הוא לפרקים שם בפ"ע אבל מולי אינו שם בפ"ע והוא ידוע ומפורסם דשם מולי הוא קיצור שמואל וחקין הוא קיצור השם המובהק יצחק ובס"ק פ"ח האריך להשיג על הלחם רב וסיים לבסוף כיון דכ"ע ידעי דאין מולי שם עצם לשום אדם כלל אלא הוא קיצור השם לשמואל ולכך אם כ' שמואל דמתקרי מולי כשר הרי מבואר דעיקר טעמו דלא מיקרי נשתקע משום דאינו כלל שם בפ"ע וא"כ איך אפשר לומר