מנחם ציון צח

נקראת התורה עץ חיים שנותנת עצה בלב איש ועצה ופריה שוין לטובה. ובעבור כן נכתבו כמה כתובים שלא בדקדוק בכדי שנלמוד מהדקדוקים ההם עצות טובות ודרך החיים גם במקרא שלפנינו איכא למידק טובא: שהתחיל בלשון רבים וסיים בלשון יחיד וגם שהתחיל לחשוב ראשיכם שבטיכם וגו' המדריגה העליונה ואח"כ חשיב מדריגה פחותה מהם שהם טפכם נשיכם וגו' וסיים מחוטב עציך עד שואב מימיך וזה קשה להולמו שאין זה מדרך הלשון הלא שני מדריגות הללו חוטבי עצים ושואבי מים קרובים זה לזה ואין אחד מהם גדול מחבירו ומדרך הלשון כשרוצים לכלול דברים רבים אומר למגדול ועד קטן או להיפך וא"כ כאן הול"ל מראשיכם עד שואב מימיך אבל מה שתפס מחוטב עציך שואב מימיך זה לא יתכן כלל וביאור הענין הוא כך שבכל מקום שנאמר היום הוא מורה על אותו יום וכמו שדרשו חז"ל ופסקו כמו כן בש"ע על פסוק אשר אנכי מצוך היום על לבבך שצריך להפסיק בין היום לעל לבבך וצ"ל מצוך היום שבכל יום יהיו בעיניך כחדשים והאמת כן הוא שבכל יום השי"ת מצוה ומכריז לעשות ולקיים מצותיו ומן הצוויים נעשים כרוזים רק שנאטמו ונכבדו אזנינו משמוע אבל תדעו נאמנה שבכל פעם שהאדם נותן אל לבו ומחשב בדעתו לעשות איזה מצוה כגון להניח תפילין וללבוש ציצית הוא בעבור שמזלו חזי ושומע הכרוזים הנ"ל וממילא יוכל האדם לקחת מוסר השכל שאם היה שומע באזניו הגשמיים הכרוזים והצוויים שבכל יום בלתי ספק שלא היה שב ומניח מלעשותם בעד כל הון. כי טוב ה' לכל וחפץ מאוד בצדקת ברואיו ועל כן מקרב הוא בכבודו ובעצמו אליהם מידי יום יום השכם ודבר אף כי לנו עם קרובו וחלק נחלתו שנשמות ישראל חצובות מתחת כסא כבודו וראיה לדבר שנאמר ושבת עד ה' אלהיך דהיינו עד הכסא הכבוד ובמקום אחר אומר כי קרוב אליך הדבר מאוד אבל אמת נכון הדבר שהצדיקים בעצמם הם הכסא הכבוד והם מרכבה לשכינה כמו האבות הקדושים ולזה אמר אתם נצבים היום כלכם שלכלכם יהיה לכם היום תקומה ראשיכם וגו' כל איש ישראל