מנחם ציון נ

למלאות רצונה ובזה מבואר מה שחל משה זכור לעבדיך לאברהם וגו' שקשה וכי צריך להזכיר דבר להשי"ת שאין לפניו שכחה ושורש הדבר בעבור שיצר לב האדם רע וקשה לו לפרוש מן העבירות ע"כ הטביע השי"ת בלבנו כשיצייר האדם לפניו דיוקני אבותיו אינו יכול עוד לחטוא שיכנס בושה בלבבו ויתבושש מפניהם ולזה התפלל דהמע"ה בנאות דשא ירביצני דש"א דיוקנו של אביו. ובעבור זה אי אפשר לאדם לשכוח מלהתפלל אחת מהשלש תפלות שתקנו האבות אע"פ שטבע האדם בשכחה. והוא בעבור שהאבות מתפללין וכמ"ש אליהו הנביא שצריך להקימם להתפלל. וממשיכין הקדושה הזאת לבניהם וע"כ כשעמד משה בתפלתו והעתיר ארבעים יום ולבסוף נתן השי"ת עצה טובה בלבבו להמשיך כח האבות לצייר דיוקניהם לפני כל אחד מישראל שלא יוכלו לחטוא ואז נענה וזו היתה תפלתו באמרו זכור לאברהם שישפיע עליהם קדושת האבות ולזה יסד הפייטן זכור לי שקלי עפרון שלא על חנם פזר אברהם סך רב ארבע מאות שקל כסף הלא דבר הוא לכוונה מיוחדת להתעורר אותן ת' עלמין דכסיפין שיכספו ויתעצם תשוקתם לעבודת הבורא וז"ש וזוכר חסדי אבות שזוכר ומשפיע עלינו חסדיהם לעולם וזהו כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם שהאבות נקראו ראש בני ישראל וכשיכניס הפקידה והתשוקה הזאת בלבבם לצייר בלבבם לפניהם דמות דיוקני אבותיהם לבלתי יחטאו. ואז ונתנו איש כופר וגו' בידוע שכב' נתנו כופר נפשותם לה'. וכבר יצאו ידי חובתם

פרשת ויקהל

ויקהל משה את כל עדת בני ישראל וגו' אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם ששת ימים תעשה מלאכה וגו' כבר דקדק בזה"ק על פסוק ששת ימים עשה ה' שהיה לו לומר בששת ימים לזה גם בעינינו יפלא פה על אמרו ששת ימים תעשה מלאכה ולא אמר בששת ימים ומהגם שנא' אשר צוה ה' לעשות הלא אינו מחוייב לעשות מלאכה בימות החול. ע"ק שכאן נאמר לעשות ובמלאכת המשכן נאמר