מנחם ציון מח

מתוך מעשיו ולעומת זה ניתן לנו שלש רגלים שבכל אחד מהם הזמן ההוא מסוגל לתקן אחד מג' אמות הנ"ל דהיינו שבחג השבועות כל העובדות במחשבה לקבל עליו עול מלכות שמים ותורה ומצות ולדבקה בו. ובסוכות נתקן המעשה שכל עובדותיו במעשה המצות ומיד בתחלת החודש מתחילין בזה במצות שופר ואח"כ סוכה ולולב' וחג הפסח בא לתקן הדבור לספר ביציאת מצרים ושבחו של מקום וע"כ נקרא פה סח ובחסד עליון קבע לכל אחד זמן בפ"ע שבאם נתקן כ"א במועדו ובזמנו יהיה נקל לו להתחזק בזה כל השנה והענין הוא כמו למראה עינינו שקבוע זמן לחרישה וזריעה וקצירה לכ"א זמן מוגבל בחודש אדר חרישה ובאייר זריעה ובאב קצירה וא"א לזרוע או לחרוש בעת הקצירה וכן להיפך כמו כן במדות הנפש הכל יפה עשה בעתו והעיקר הוא הדבור אשר נתקן בחודש הזה. והנה אמרו חז"ל שהישראל בחרו לעצמן לשון הקודש עם כתב אשורית ואמרו מאי אשורית כתב ליבונאה פירוש כשכותבין כתב לבן. הלא הלבנית היה ג"כ מקודם בנייר ההוא והאותיות היה כתובין שם ולא נעשה שום שינוי בהן רק שהיה בהעלם לפי שהיה בהתפשטות בלי צמצום שכל אות נגע בחבירו. וע"י הקוים השחורים שעושין סביב האותיות הלבינות מגבילין האותיות להכירן וכמו כן היה בסדר הבריאה של כל העולמות שהוצרך להמאציל לצמצם א"ע שאל"כ לא היה אפשר להשיג ממנו אפילו מציאותו ונוכל לומר שכעין זה היה הכתב שעל הלוחות שהיו כתובין מעבר לעבר כמו כתב ליבונאה והנה ידוע שבמצרים היה הדבור בגלות שלא היה ביכולתן לפרסם אלהותו בעבור תעתוע גילולי מצרים לא היה ביכולתן להשיג ענין הדבור ההוא ולא היה להם עסק שמיעה מזה כמ"ש ולא שמעו אל משה וגו' מקוצר רוח הוא הדבור כמ"ש רוח ה' דבר בי. וע"כ ניתן להם המן שהיה אוכל מן השמים להחזיר הדבור ליושנו שיוכלו לדבר יראי ה' איש אל רעהו לפרסם אלהותו כמו שנעשה על ידי אברהם אבינו ע"ה שהיה לו מסירת הנפש לפרסם אלהותו בעולם. וא"כ היה דבר מזוכך וענין שכלי והיה לו ג"כ בחינה זו של כתב ליבונאה