מנחם ציון מג

ארבעים שנה ועוד רבו הדקדוקים פה כאשר יבוארו עפ"מ דאיתא בגמ' בארבעה פרקים בשנה העולם נידון בפסח על התבואה וגו' וקשה הא תנא דידן בארץ ישראל קאי ושם התבואה בניסן קרוב לגמר ולמה דנין אותה דווקא בעת הזאת. ואפשר שגם זה כוונת המקשן בגמ' שהקשה כל הני הרפתקאי דעדו עלה אימת איתדין. ע"ק הא כבר דנו את התבואה בחג שנידונין על המים והנראה לתרץ כי עינינו לנוכח יביטו שמזון האדם הוא כל האוכל אשר יאכל הוא הנותן לו כח וחיות תמורת הניתך ולכאורה השכל יכחיש זאת הלא בהמאכל עצמו אין בו חיות רק התהוות ומציאות והאיך יקבל האדם חיותו וכחו ממנו ומי פתי יסור לשאול מחבירו דבר שאינו ברשותו אבל שורש הדבר הוא כך כי כמו שחיות האדם וכח המחזקו לבל יתפרדו חלקיו וישוב מיש לאין הוא חלק העליון אשר נפח באפיו נשמת חיים נפש רוח ונשמה ויהי האדם לנפש חיה ורוח ממללא. פירוש הדבר כי משכן הנשמה היא במוח והיא המחשבה חכמתו ובינתו ודעתו של כל אדם אשר בהם הוא דבוק בחיי החיים ב"ה וב"ש ואח"כ הוא מוציאם בהתגלות יותר אל הדיבור בדבר ה' יקום לעולם ואח"כ מחשבתו נכרת מתוך מעשיו בדברים מוגשמים כל אשר יעשה יצליח להתקדש ולהתעלות חלקי נפש רוח ונשמה שלו המחיים אותו והמהוים אותו אשר מתלבשים בפעולותיו במחשבה דבור ומעשה כמו כן בכל ברואי מעלה ומטה נסתר ונעלם אור האלוהיית וקדושתו ורוממותו הממציאם והמהוום מאין ליש והניצוצות הקדושים ההם מתלבשים ומתעטפים בפנימיותם בלתי נראים לעינים ומשכיל על דבר היודע רבונו ומתכוין לעשות רצונו באכלו המאכלים ההם על ידי הברכות שלפניהם ואחריהם והמצות התלוים בהם הוא מקבל קדושתם הנעלם והנסתר בהם והוא המזון המחיה אותו. וע"כ בדברים הטמאים נאמר ונטמתם בם שמטמטמין את הלב לפי שאין חיותם מסטרא דקדושא ע"כ הוא ההיפוך מן החיים וע"ז אמרו רשעים בחייהם קרוים מתים אשר בצאתנו ממצרים היינו מוגשמים ונעכרים. ומאהבת השי"ת אותנו רצה לזכות את ישראל לעשותינו לגוי קדוש ועם