מנחם ציון מא

וטעמו כצפיחת בדבש. אמרו חז"ל שדבש היא א' מששים ממן ולפ"ז יפלא האיך המשיל את המן לדבש הלא הדבש. פחות ממנו הרבה ולתרץ זה נקדים מאמרם ז"ל אילו היה נותן בה קורטוב של דבש אין אדם וגו' ולמה אין מערבין וגו' וזה צריך ביאור הלא כבר תירץ קושיא זו מפני שלא היה אדם יכול לעמוד מפני ריחה ובאמת הא לא קשיא דמ"מ היה לו לערב בה דבש כיון שנותן ריח טוב כ"כ ומי שלא יהיה יכול לסובלו מה לנו בכך לכך פירש לנו שגזירת המלך הוא ואולם טעם מצוה זו צריך תלמוד דבשלמא שאור שנתרחק הוא משום שסממני הקטורת נעשו בשביל אהבה וזריזות שע"י הסממנים האלה ומדתן ומשקלן וכוונת הכהן בצירופי שמות היוצאין מהן ומן העשן שלהן נעשו אותיות כשעלה והם היו האותיות של הצירופי שמות שהיה הכהן מכוין ומהם נעשים צינורות להוריד השפעות והארות וכמ"ש בכתבי האריז"ל שלכך אומרים פטום הקטורת קודם התפלה שמביא אהבה וזריזות בלב האדם אבל השאור הוא מחמץ אחרים ומביא עצלות וע"כ לא ירצה לקרבן ה': אבל בדבש צריך טעם וטעמא דמלתא שהדבש הוא קטנות מצומצם שהיה א' מששים במן וכבר בארנו אמש עמ"ש חז"ל שהמן היה גבוה ששים מיל שמורה על הששים מסכתות שהתורה שבע"פ כלולה מהם ובהקרבת סממני הקטורת לא בחר ה' בצמצום וקטנות רק בגדלות והרחבה ולפ"ז יפה המשיל את המן בדבש שהיה מסכת אחת שהרי אי אפשר ללמוד כולן בבת אחת רק בזה אחר זה. וקובץ על יד ירבה

ויאמר משה וגו' מלא העומר ממנו למשמרת לדורותיכם למען יראו את הלחם להבין מקרא זה נקדים לפרש מ"ש ויאמר משה לקטו ממנו וגו' עומר לגלגולת וגו' וילקטו אותו בבוקר בבוקר וגו' וחם השמש ונמס גם הלום קשה ל"ל תיבת לגולגולת כיון שנאמר איש לפי אכלו. ע"ק למה לא נאמר בעשייתם ג"כ וילקטו ממנו עומר לגולגולת ועוד מהו בבוקר בבוקר והענין הוא כך כי בצאת ישראל ממצרים לא ידענו את ה' ולא היה לנו שום שכל להבין ולהשכיל שמץ מעבודתו ואיך לעשות