מנחם ציון יד

ידגו לרוב בקרב הארץ לנטלם ולנשאם להרבו' כבוד שמי' ישמח ה' במעשיו

פרשת בא

דבר נא באזני העם וישאלו וגו' ואשה מאת רעותה וגו' כרחמי האב על הבן שיש לו געגועים על אביו. וכשרואה אביו ממנו איזה תנועה טובה הוא מונה שבחו. וכותבה לזכרון עולם לא זז מחבבו גם הלום כתוב בתוה"ק שעשו ישראל כדבר משה וינצלו את מצרים ובאמת לכאורה צריך להבין מה שבח יש בזה הלא עשו בשביל עצמם לישא את כל טוב מצרים. וביאור הדבר כי בוודאי אותו הדור שיצאו ממצרים יצאו בשמחה גדולה זולת דתן ואבירם שפרסמן הכתוב. וא"כ היה להם לעשות כל הטצדקאות לבלתי יצטרכו לשוב עוד. וגם שלא יצטרכו לראות פני המצרים עד עולם והם לא כן עשו רק שאלו מהם עוד כלי כסף וזהב בדרך שאלה דהדרא בעינא וכך נצטוו מפי משה: ובוודאי ידעו שהמצרים ירדפו אחריהם שאדם בהול על ממונו. ואעפ"כ לא שינו מצותיו של משה וע"כ נאמר דבר נא לשון בקשה שבקש מהם לעמוד בנסיון ומכל מקום צריך לפרש הלא הציווי של משכו וקחו לכם וגו' היה נסיון יותר גדול מזה שלקחו את היותר חשוב בארצם מה שעשאום לתועבותם והישראל סחבום וכפתום ואח"כ שחטום לעיני המצרים ולא סקלום ושם לא נאמר דבר נא. אבל שורש הדבר הוא שמצות עשיית פסח אמר להם משה בשם הקב"ה. וא"כ לא היה חידוש כ"כ ששמעו בקולו. כי כך הוא מדת כל ישראל למסור נפשם לעשות רצון קונם וחפץ צורם אבל מצוה זו אמר להם משה מפי עצמו כי אם נצטווה מפי הגבורה למה אמרה להם בדרך עצה טובה. וע"כ נאמר ויעשו בני ישראל כדבר משה ולא נאמר כאשר צוה ה' את משה. וזהו הוא שבחן אע"פ שלפי מראה עינים היה הדבר הזה לרע להם מכל מקום סמכו על משה אחרי שהוא איש אלהים קדוש האמינו בו שלא יוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן וכל דבריו כגחלי אש: