מנחם ציון י

אם זך וישר פעלו. וזה"ש הנני ממטיר לכם וגו' כינה את המן בלשון מטר גם המטר הוא רוחניות כשיורד מלמעלה למטה רק שמתערב עם המים התחתונים ששואבים העבים מלמטה ואז נקרא גשם וזהו למען אנסנו שאין בידו דבר שיוכל לנסות את עצמו במה יתרצה אל אדוניו. והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו והיה משנה שיחזרו על הראשונות על הכלל ועל הפרט כל אשר עבר עליהן בימות החול כאדם החוזר על מעשיו ומתעשת ומקבל על עצמו לתקן מעשיו מיום ההוא והלאה והימים הראשונים יפלו ולכוונה זו כיון רש"י עמ"ש רז"ל שיש בשבת נשמה יתירה ופירש"י שתאב לאכול הרבה. והוא כי הושט כששבע אינו יכול לאכול עוד משא"כ הקנה שהוא בחינת דבור וברוב דברים לא יחדל. בשגם כל הדברים יגיעים היינו דברי שוא ותפל אבל דבורים קדושים הנפש לא תשבע מהם ודבר ה' יקום לעולם

ויצא יעקב וגו' ויפגע במקום וגו' אמרו חז"ל אין פגיעה אלא תפלה שיעקב תיקן בפעם ההוא תפלת ערבית. דבריהם צריכין ביאור איך יתכן שמעולם לא התפלל עד היום ההוא שהיה אז בן ס"ג שנה. גם על מ"ש שאברהם תיקן תפלת שחרית ויצחק תיקן מנחה קשה לומר שלא התפללו רק בעת ההיא גם זה מתנגד למה שאמרו צלותא דאברהם מכי משחרי כותלי והענין הוא שבאמת בפני עצמן היו מתפללין כל היום רק כשהיו מתפללין על פרסום אלהותו בזה היה עיקר עבודתם כל אחד לפי מדתו ומדריגתו קבעו להם שעה מיוחדת ביום שבאותו הזמן מתעוררת המדה ההיא ועי"ז תקובל תפלתם ותחזקנה ידיהם להוסיף אומץ ויצליח חפץ ה' בידיהם. והוא כי אברהם אבינו עליו השלום כשראה והתבונן בכל יושבי תבל שאינם מכירין את בוראם כלל ואינם משימים אל לבם שיש מנהיג לבירת אלהי עולם ה'. ואעפ"כ יש להם כל טוב ולא יבצר מהם כל חמדת תבל ומלואה היה הדבר קשה בעיניו מאוד ומזה שפט בדעתו כי דבר זה מורה על גודל חסדו וטובו של הבורא ב"ה המנהג עולמו בחסד וברחמים. וע"כ למד דעת את העם במדת אהבת חסד