מבוא שערים צח

בבית קיבול בתוכה אותה הטפה, שנעשית עתה בחי' מים שלא יתפשטו ויתפזרו לכן אלו המים הם צריכים למשורה א' שתעש' בבית קיבול כשיעור אותם המים בסוד עיבור כדי לציירם ונעשה כלי הגוף המקבל אותה בתוכה את המים היפך מה שנעשה אח"כ פנימים אל הז"א אחר שנולד והז"א נעשה גוף המקבל אותה בתוכו בזמן המוחין כי אז נק' מדה ולא משורה. ונבאר עתה איך הז"א נק' מים ואח"כ נבאר איך הבינה נעשית משורה. והענין כי הנה נת' כי טפה זו נמשכה מהחכמה שהוא שם ע"ב דיודין גי' חסד ונודע כי החסד הוא בחי' מים הרי איך נתפשטו ונעשים בסוד החסד הנק' מים והענין כי הנה הז"א נעשה בבחי' ג' כלילין בג' ואלו הג' הם סוד ויס"ע ויב"א וי"ט שמהם יוצא שם ע"ב וזה נרמז בתוספתא על פ' בשלח על פסוק ויסע וז"ל תלת רוחין דכלילין בי תלת הוי שקיעין כו' בע"ב אתווין אהדרן לאתרייהו ע"ש והבן היט' ענין שם ע"ב אשר בחסר מה ענינו והענין כי כל שם ע"ב זה אע"פ שנחלק לג' בחי' כי הרי פ' ויס"ע הוא בחסד ויב"א בגבורה וי"ט בת"ת עכ"ז כל שם ע"ב הוא בחסד כנודע והטעם כי הוא בחסד שבחסד וחסד שבגבו' והחסד שבת"ת והבן זה היטב כי עם שהיות שם זה בחג"ת הנה הוא בבחי' חסד שבכ"א מהג' אלו ולכן כל שם ע"ב הוא כולו בחסד והנה אלו המים היה בהם בחי' ע"ב מיני מים ההם כולם העורבים יחד בטפה ההוא ומעורבים זה בזה ולכן הבינה נעשית בחי' משורה לכ"א מאלו הע"ב מיני כוחות מים האלו כדי שכ"א יהיה נבדל מחבירו וז"ס של ע"ב גשרי' של מימי החסד כי הגשרים הם בחי' צינורות אשר בתוכם בית קיבול אל המים ההם שיתפשטו ע"ב מיני כוחות שיש במים ההם בע"ב צינורות כל בחי' א' בצינור א' המיוחד אליו וז"ס מי מדד בשעלו מים וכו' ונרמז בפ' תרומה ובפ' ואתחנן וז"ל גליף ואתתקין כ"ה אתווין ברזא דיחודא דכתיב בשמע ישראל וכו' יעקב בעא לתקנ' לתתא אינון ב"ש כמל"ו כ"ד אתווין כו' כד אשתל' משכנ' לא מליל אלא ברזא דכ"ה אתווין פי' כי הנה פ' ש"י הוא נגד ו' סיטראי דז"א וב"ש כמל"ו הם ו' סיטרין דנוק' כי עתה בסוד העיבור הם בסוד ו"ק כו' וכנז' בפ' תרומה וז"ל וע"ד דוכרא בו' סיטרין בקרא דשמע ישראל דאינון שית תיבין ונוק' בו' סיטראין ב"ש כמל"ו שית תיבין ונמצא כי אלו המים שהם בבחי' זו"נ הם מדתן נש"ב כ"ה לדוכר' וכ"ד לנוק' שהם מ"ט וכד הוי משכנא בשלימא אשתלמת אף איהי לכ"ה והוי נש"ב ונמצא כי הבינה נעשית נ' שערים לקבל ג' מיני מים אלו משורה אליהם בסוד נ' שערים שבה המקבלים נ' מים שבטפה הנז' וז"ס מי מדד בשעלו מים כי הבינה נק' מ"י כנודע והוא בסוד נש"ב שבה כמנין מ"י וע"י מ"י שערים אלו מדד בשעלו מים ונעשה המדידה שהיא המשורה הנז' בית קיבול אל המים. וביאור זה הנלע"ד כי נודע כי טפת הזכר הוא ה"ח הנמשכים מע"ב שבחכמה ולהיות' משם הם בסוד ע"ב מיני מים כמנין שם ע"ב וכמנין חסד ובבחי' היותם נחלקים לה"ח וכ"א כלול מיו"ד נעשים חמשים מיני מים וטפת הנקיבה היא ה"ג הנמשכים מאימא והם סוד ה' אצבעות היד ואלו נק' שעלו שהיא המידה של האדם ע"י ה' אצבעותיו ואלו הה"ג נעשו בית קיבול אל הה"ח ונודע כי החסדים מגדלים את זו"נ לכן נחלקים לנ"ה ולכ"ד והבן כ"ז אע"פ שנת' בקיצור. והנה גם משורה זו נק' מדה אלא שהוא מדת הלח לכן מדה גי' מ"ט שהם כ"ה דז"א וכ"ד דנוק' כי הבינה נעשים מדה ומ"ט אתווין דמימי זו"נ וכד אשתלים משכנא ונעשו כ"ה כ"ה שהם נ' אז הוא ע"ה של תיבת מדה כי לכן נק' מדה לב' בחי' כי היא לבדה נק' מ"ט וזה כד לא אשתלים משכנא וע"ה של התיבה הוא בגי' נ' שהוא כד אשתלים משכנא והבן זה וז"ס בפ' תרומה ע"פ מי מדד בשעלו מים ר"ח מתני הכי דא חסד כי מי חוזר אל הבינה ומים אל החסד וע"ש ותבין רוב המאמר. והנה אעפ"י שנת' כי מים נק' בעת העיבור ואחר שנולד נעש' רקיע עכ"ז גם בעיבור עצמו היה בו ג' בחי' בדרך כללות עם שכולם נק' מים והענין כי הנה המים לא נתפרשו מהם הקליפות ועכירו דבהם עד דאתקרשו ואתעבידו רקיע כנז' פ' תרומה והנה תחלה היתה אור ואח"כ נעשו מים וזהו בג' חדשים הראשונים ובהיותה מים עדיין הקליפות נעלמות בהם ומתערבות בתוכה בסוד משארז"ל ג' חדשים הראשונים קשים לאשה ולולד מפני הרע אשר שם בסוד ג' שנים הראשוני' הנק' שני ערלה ונודע למה הם ג' בסוד ג' קליפין ונמצא כי בג' חדשים הראשונים אז העכירו דאינון מים אתגלו יען כי עתה מתחילין מים להתקרש ונעשה רקיע והוא סוד עור התינוק שמתחיל להתפשט אחר ג' חדשים הראשונים. ונודע כי העור מן הרקיע כנז' פ' יתרו גם הוא דמיון הרקיע המתפשט ומשוך על מה שבתוכו והענין כי הקליפה אשר היתה מתחלה מעורבת במים יצאתה לחוץ ונתגלית בסוד שער שעל העור ונודע כי לית ס"א דלית ביה נהירו דקיק דקדושה ואות ו' שבתוך אותי' רע הוא ההוא נהירו זעיר שבקליפות העור וחיבורם יחד נקי עור ולא עלה זה עד אחר ג' חדשים הראשונים שיצא הרע לחוץ בסוד העור עם ההוא זעיר דנהירו דסיטרא דקדושה הנק' ו'

פרק יב אחר שנת' בפרקים הקודמים איך נתקן העובר במעי אמו והיו בו ג' עיבורים די"ב וז' וט' לג' בחי' שהם אנ"ך ושם יעדנו לבאר ענין המוחין של העובר איך גם הם נתקנים בג' עיבורים אלו כי גם יש בהם הג' בחי' שהם אנ'"ך וצריכין אנו לבאר בתחלה מה ענין אלו המוחין בכללם ואח"כ ית' כל בחי' ובחי' במקום הראוי לה. דע כי הנה נת' כבר כי ג' זמנים יש אל הז"א א' הוא עיבור הא' הב' זמן היניקה הג' הוא זמן עיבור הב' דמוחין