מבוא שערים צא

יש בה י"ס ובחי' היסוד שבה הוא החיך המזדווג עם הגרון שהוא הבינה דכללות דפרצוף א"א והוא המלכות דחכמה הנז' וכבר ידעת כי כל מקום שיש כללות הי"ס יש בהם ד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שהוא כחב"ת מ' שבי"ס ההם א"כ גם באלו י"ס דחכמה הנז' דא"א יש בהם הד' ע"ס"מ"ב והנה נזדווג חכמה דא"א בסוד הנשיקין עם מלכות שלה שהיא הבינה בערך כללות א"א הוא הגרון הנז' כדי להוליד או"א ולהוציא' שיהיו מלבישין את א"א מהגרון שלו עד טיבורא דיליה הנה אז יצאתה טפת ההולדה הנז' משם ע"ב שבחכמה זו כי לעולם הטפה הזרע אינה נמשכת אלא משם ואותה הטפה היתה בחי' או"א ונתנה חכמה לבינה שהוא סוד הגרון לעולם בכ"מ כפי איזה בחי' שתהי' ובינה זו היא שם ס"ג ונתלבשה אותה טפה שם בסוד עיבור ואז יצאו או"א שם מהגרון הנזכר ויצאו שניהם שוים כחדא נפקין וכחדא שריין וטעם הדבר מפני שיצאו משם ס"ג לבדו שהוא הגרון כנזכר ואמנם כשנזדווגה החכמה הנזכר עם הבינה שהוא הגרון לצורך זו"נ לא היתה ע"ד הנז' לפי שהי' מוכרח שיהיה ב' מאורות אלו בלתי שוי' ויהי' זה גדול מזה זה מאור הגדול וזה מאור הקטן להנהיג התחתונים לכן בזה הזיווג של עתה לא שמש שם ס"ג רק מעבר לבד ויצאה הטפה משם ע"ב כי כל טפה אינה אלא משם ועברה דרך מעבר בעלמא דרך שם ס"ג וירדה למ"ה וב"ן של זו החכמה ושם קבלה הארה משניהם כי הם שורש זו"נ ואז משם מ"ה נמשך הז"א ומשם ב"ן הנקיבה ועתה בהיות שיצאו מב' שמות נפרדים שהם מ"ה וב"ן ולא משם א' לכן יצאו בלתי שוים במעלת' הז"א גדול מהנקבה ולא כאו"א שיצאו שוים להיות' יוצאים משם ס"ג א'

ונבאר עתה מציאות טפה זו הנה נודע כי כל הטפות הם בחי' צורת י' קטנה ויש לה ג' קוצין והם סוד ג' אותיות יה"ו שהם סוד חב"ד כי גם משם נמשכה טפה זו כנודע ולהיות כי טפה זו לא יצאה רק מג' שמות ע"ב מ"ה ב"ן כי שם ס"ג לא הועילו לה כלום רק למעבר בעלמא לכן צריך שיהיו בטפה זו כללות ג' יה"ו א' מע"ב וא' ממ"ה וא' מב"ן ואמנם להיות כי עבר הדרך מעבר בשם ס"ג לכן גם שם ס"ג נרמז בטפה זו דרך רמז בלבד להורות כי עבר בו דרך מעבר והוא כי ג"פ יה"ו אלו הם גי' ס"ג. ואמנם ג' יה"ו אלו סדרן כך כי מג"ר דחכמה דא"א נמשכו ג' אותיות יה"ו הראשון ולכן הוא במלוי יודין דע"ב כזה יוד ה"י וי"ו והוא בגי' נ"ז שהוא סוד עלמא ב' מהנהו ג' עלמין דבתיקונא קדמאה דא"א שיצאו מחכמה דא"א הנזכר ואותו עולם הב' שהוא א"ל הוי"ה גי' נ"ז נמשך מזה השם יהיו דיודין ואח"כ מג' אמצעים דחכמה הנז' נמשך שם יה"ו א' דמלוי אלפין כזה יו"ד ה"א וא"ו והוא בגי' ט"ל וכשיורד יה"ו הא' דיודין עד מקום זה נמשך בזה שם יה"ו הב' שבג' אמצעים ונעלי ומתלבש בו וכשנתחברו שם נמצא כי ט"ל ונ"ז גי' צ"ו ומכאן נמשך העולם הג' מהני ג' עלמין ר"ל שהוא א"ל אדנ"י גי' צ"ו ואח"כ יורדים אלו הב' ער ג' אחרונות ושם מתלבשים ונעלמים בשם יה"ו הג' שהוא מלוי ההין כזה יוד הה וו בגי' מ"ב וכשנתחברו שלשתם שם נ"ז וט"ל ומ"ב נעשו חל"ק והוא סוד כי חל"ק ה' עמו שהוא ישראל כי נשמותיהם נמשכים ממקום זה כי מהם נעשו זו"נ ומשם נמשכו נשמותיהם של ישראל ואחר שנכללו ג' יה"ו יחר ונעשו כאן חל"ק ירדו אל היסוד שבחכמה הנ"ל והוא החיך שבפה דא"א ושם נעשו בסוד גיכ"ק שהם אותי' החי"ך כנודע והנה גיכ"ק עם הד' אותי' והכללות עם התיב' הם גי' קל"ח ולהיו' שיות' נגל' שבשלשתן הוא יהיו דב"ן הג' המלבי' לב' יה"ו הא' והב' והוא גי' מ"ב לכן יסוד חכמה דאריך נק' חי"ך שהוא אותי' כ"ח כי לעולם כל כח הוא בחי' מ"ב כנודע כי הד' אותיות הוי"ה של הפשוט עם י' אותיות המלוי י"ד וכשתצרפ' עם כ"ח אותיות שיש במלוי המלוי הם מ"ב ונמצא כי גם בשביל בחי' זו נק' מ"ב זיווג' כמ"ש בע"ה. והנה אחר שירדו ג' יה"ו אלו ביסוד דחכמה שהוא החיך אז נותנים בסוד הזיווג למל' שבו שהוא הגרון שהוא הבינה כללות אריך כולו. גם תבין עתה סוד חקל תפיחין קדישין הוא לעולם סוד המלכות בהיותה יונקת מן הג"ת נה"י שאז נק' חקל כמבו' אצלינו בענין קבלת שבת והוא בסוד יה"ו אלו שנעשים חק"ל בהיותם יחד בנה"י. והנה כבר נת' כי כיון ששם ס"ג משמש ג"כ למעבר בעלמא ונרמז בג' יה"ו הפשוטים שהם בגי' ס"ג לכן גם במילואם נרמז בדרך רמז והוא כי יה"ו דמלוי ס"ג כזה יו"ד ה"י וא"ו גי' מ"ח ועם חק"ל הנז' הוא מקו"ם שהום שם הוי"ה יפ"י הפ"ה ופיו הפ"ה וז"ס הנה מקום אתי ע"י אות הי' כי הטפה זו יצאה מחכמה נק' י' וגם הטפה עצמה היא י כנז' ונעשים מקום ונמצא כי עיקר אור שנגלה מטפה זו הוא יה"ו דההי"ן שהוא מ"ב כנז' ובו מתלבשים ב' יה"ו האחרים וז"ס מ"ד היוצא מן החיך שהוא יסוד דחכמה דא"א לגרון דא"א שהוא מלכות דחכמה והיא בינה דכללות פרצוף א"א ואלו הם בחי' מ"ב זיווגים הנז' בזוהר בראשית. והנה נודע כי אין טפה יורדת מלמעלה שאין טפיים עולות מלמטה כנגדם וצריך שמהגרון שהיא מלכות דחכמה כנ"ל יעלו ב' טפות דמ"נ ויהיו ב"פ מ"ב והענין כי הנה נת' כי מהגרון הזה נעשה ב' כתרים דאו"א כנודע ונודע כי הבינה שהיא שם של אהי"ה וכיון שאו"א נמשכין מגרון שהיא בינה דאריך צריך שיהי' שם ב' בחי' א' בצד ימין הגרון שממנו יונק אבא וא' בצד שמאל הגרון שממנו יונקת אימא. ולהיות כי גרון זה הוא מבחי' בינה לכן ב' בחי' אלו הם ב' בחי' אהי"ה והם פה בגרון זה בב' צדדיו ב' שמות אהי"ה דוגמת דשם יה"ו שבחכמה שהוא שם מ"ב והנה ב' טפות המ"נ הנז' הם ב' אהיה הנז' אשר שניהם גי'