מבוא שערים ה

המאציל כנ"ל והנה כל בחי' ודביקות הנאצלים במאציל דיבוק גמור ממש הוא ע"י הקו הזה הנמשך מהא"ס עצמו הסובב ונכנס בפנימיות הנאצלים וזהו דיבוק גמור ונשארו האצילות באמצע בין אור הפנימי לאור הסובב. אך קשה א"כ על מה זה נסתלק הא"ס לגמרי וצימצם עצמו לעשות אותו המקום כולו פנוי לגמרי בלתי קו כלל והיה די שיניח אותו הבחי' של אותו הקו הפנימי העתידה לחזור ולהמשיך בתוכו ולא תסתלק משם ומה שבין הב' האורות לבד שם היה לצמצם עצמו להאציל שם העולמות ולמה הוצרך הא"ס להסתלק לגמרי ואח"כ לחזור ולהתלבש בפנים דרך הקו הנזכר. והתשובה בזה מבוארת כי הנה הטעם הצימצום היתה כדי להסתלק משם מן המקום ההוא אור הא"ס ועי"כ יוכלו הכלים של הא"ק להצטייר שם כנ"ל פ"א כי אם היות שאין בחי' הכלים נזכר עד אצילות וכו' עכ"ז שרשי הכלים ברשימו והעלם מתחילין מכאן דאל"כ במה יפרד א"ק מהא"ס הזה ובהכרח שמא"ק ואילך התחילו העולמות להתברר כי זה היה כוונת האצילות כנזכר ולכן כיון שכוונת המאציל היה להתחיל מכאן התחלת הכלים בהעלם נמרץ לכן סילק כל האור למעלה כי הנה הסיבה שאין הדינים והכלים נגלים בא"ס הטעם הוא כי רוב האור ההוא מבטל וא"כ אם הא"ס היה נשאר שם בסוד אור פנימי ואור מסבב לא היו הכלים מתהווים בנתיים והיו מתבטלין מרוב הארה. אמנם אח"כ שכבר נתהוו הכלים ונצטיירו אז אף אם יחזור הא"ס דרך הקו ההיא לא יתבטלו כיון שכבר נתגשמו והקרישו וגם כי לא היה חוזר האור למקומו ממש כבתחלה אלא באמצע דרך הקו הנ"ל. והנה עד"ז היה בעולם הנקודים בעשיות. הכלים שלהם ועיין בח"ג פ"ג ובש"ב ח"א פ"ב: (הגה"ה ונלע"ד עם הנז' אצלי בהגה"ה בפ"א כי הנקודה האמצעית שהוא העלם שורש היין נשאר שם במקומו והאור החסד ההוא שנסתלק וצמצם אל הצדדים והנקודה האמצעית היא נשאר' בחי' אויר שאינו נתפס כנודע כי גם האור נבר' ממשי הוא ואינו נפרד בלתי יתברך ואז בהיותו יחידה בלתי החסד אז נתגשמו הכלים ונתהוו ואח"כ חזר אור החסד לתוכו ונעשה בחי' א"ק ושאר העולמות): שער שני

פרק ראשון הנה נודע כי העשרה נקודים יצאו מן האור שעלה מן נה"י דא"ק למעלה מן הפרסה מהטיבור דא"ק ולמעלה שהם בחי' עינים דא"ק שהם גבוהים ולא יצאו תחלה ר"ל קודם העקודים שהם מאח"פ כי עיקרם היא מאור הפנימי המתפשט מטיבור א"ק ולמטה אלא שחזר ועולה עד העינים ויוצא משם וכמ"ש בע"ה בפ"ב. ואע"פ שנמשכו מן העינים אינם מתגלים היטב אלא מטיבור א"ק מבחוץ בסיום עולם העקודים ונמשכים עד סיום קומת א"ק כמ"ש בע"ה בפ"ב. והנה דבר נרגש הוא כי מן האוזן והחוטם והפה יוצאים הבלים ממש מתגלים עד שיש הפרש ביניהם כי הבל האוזן ממועט מן הבל החוטם והבל החוטם ממועט מן הבל הפה כנ"ל ש"א ח"ב פ"ג. ואמנם העין אינו מוציא הבל ממש להיות בחי' הנקודות דס"ג כנ"ל שאורם ממועט מאור הטעמים דס"ג שהם אח"פ ואמנם עכ"ז מצינו שיש כח ממשי בהסתכלות העינים כבנות היענה מחממת ביציה בהסתכלות עיניה בהם בלבד ומוציאים אפרוחים ולכן מן זה הסתכלות נתהוו עולם הנקודים. וזהו מ"ש בתקונים תיקון ע"ד קמ"ב וז"ל וגבות' מלאות עינים אלין נקודים ואתוון מלאות עיני' $ציור בספר$ כו' ע"ש. והענין כי כל הוויות שהם בבחי' עינים הם בבחי' האותיות מצויירות מנקודות העיגוני' כצורת עינים שהם עיגולים ונמצא כי אלו הנקודות הם הנקודים משם ס"ג ונודע כי שם ס"ג בבינה דכל דינין נפקין מינה ולכו ביטול הכלים ושבירתן האמיתי היה בעולם הנקודים כי אלו הן ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום וימת וימלוך וכו' כמ"ש בפרקים הבאים בע"ה ונמצא שביטול היה בס"ג דס"ג כי הוא עיקר הדינים וז"ס כולו ס"ג יחדיו נאלחו כי להיות כל הבחי' בחי' ס"ג כי הכללות כולו דא"ק מאוזן ולמטה הוא סיג וגם בפרטות הוא ס"ג שהם סוד עינים ולהיות הכל בחי' ס"ג לכו יחדיו נאלחו המלכים ונתבטלו וכן הבנת ביאור מלת ס"ג מורה על זה כי האורות של הכלים נסוגו אחור ונשברו הכלים וכמ"ש בש"א ח"ב פ"ג כי כל האורות של הנקודות הם אורות נקבות ומ"נ ובפרט אלו שהם נקודות דשם ס"ג אשר הוא עצמו נקודות בלבד דכללות וכן נת' בחלק ג' פ"י ע"ש. ולכן כל המיתה היתה בהן סוד רגליה יורדת מות כי כל הקליפו' הנק' מות מסיטרא דנוק' יצאה ונוסף ע"ז כי לא יצאה רק בבחי' נפש שלהם בלבד שהיא נקבה כנז' בפ"ג ולכן נשברו הכלים שלהם כי הם פרטי הנקבות של נוק' כמו שבפ"א ח"א נתבאר איך נרמז שם ס"ג באח"פ וג"כ נבאר פה שם ס"ג בעין ולבאר נאמר תחלה ענין אחד ובו יתבאר זה והוא כי הלא כאשר נתחיל למנות שם הוייה בקומת א"ק יהיה אות י' במוחין והוא שם ע"ב. ואות ה' ראשונה הם כל אלו הבחי' דשם ס"ג מאוזן א"ק ולמטה עד רגליו. ואות ו' שהוא שם מ"ה שיצא מן המצח לתקן עולם הנקודות כמ"ש לקמן ח"ב. ואות ה' אחרונה הוא שם בין שהוא הנקודים אחר התיקון כמ"ש לקמן. והרי זה הוי"ה של כללות דא"ק ואמנם הוי"ה