מבוא שערים לא

מלביש הז"ת לבד כנ"ל תוך חלל עיגולים והוא מלביש ע"ג א"מ דז"ת דעתיק מן הבינה דעתיק הנ"ל [פי' שעיגולו א"א הלבישו ע"ג א"מ ז"ת דעתיק. שאור זה בא מן בינה דיושר דעתיק כדאמרן הכא]. ובמ"ש בש"א ח"א פ"ד כי אור מקיף דיושר דעתיק הוא מקיף על עיגולי אריך זה בחי' א"מ לכל הי"ס דיושר דעתיק. (פי' מקשה הלא אמרינן ח"א פ"ד כי אור מקיף וכולי. והאיך אתה או' כאן להיפך ומתרץ זה בחינות אור מקיף לכל הי"ס וכולי וזה יובן היטב בפ' ה' הבא]. ואמנם הא"מ לז"ת דעתיק לבד [פי' שבא] מן הבינה דעתיק כנז' הנה אור זה המקיף הוא ממש דבוק עם ז"ת דיושר דעתיק. ועיין סוף פ"ה. ואח"כ בא הא"א והלביש הז"ת דעתיק וכל א"מ שלהם הנז' ואמנם יצאו תחלה הי' עיגולים תוך עיגולי עתיק והם בחי' נפש ובבוא אח"כ יושר דא"א נמשכו ג"ר דיושר שלו בעובי י' עיגולים דוגמת עתיק וז"ת שבו נמשכו באורך בחלל שתוך י' עיגולים ומהכתר שבו נמשך אור פנימי לי' עיגוליו ומהחכמה שבו א"פ נמשך לז"ת דיושר ובינה שלו א"מ לז"ת דיושר שלו כנז' בעתיק. אח"כ יצאו או"א והלבישו לא"א מהז"ת שבו עד טיבור דא"א ע"ג א"מ דז"ת דא"א ותחלה יצאו העיגולים והם בחי' נפש ובבוא היושר נמשכו ג"ר דיושר שלהם בעובי העיגולים והז"ת נמשכו בחלל שתוך עיגוליהם ולא בכולו כי אם עד טיבור דא"א כנז' ואז מן הכתר שלהם דיושר נעשו א"פ של עיגוליהם כנז' בעתיק וא"א. ואח"כ יצא ז"א והלביש או"א על א"מ דז"ת שבו ותחלה יצאו העיגולים וכו' ע"ד הנ"ל וכן הענין בנוק' דז"א ודי בזה כי הוא מובן

פרק ה ובו נבאר ענין האורות המקיפין שבכללות העולמות איך הם מסודרים ומקיפים ומה עניינם ובשער א' ח"ב פ"ב התחלנו לבאר קצתו וגם עיין בש"ג ח"ב פ"ב והענין כי כל העולמות הם כולם שרשים זה לזה וזה לזה ומעולם העליון ירדו האור מה שלמטה ממנו כנודע כי מהא"ס יצא האור ומאיר בא"ק בבחי' א"פ ומקיף ומן הא"ק יצא האור לשאר העולמות הנז' בשערים הנ"ל ומהם יצא אח"כ האורות אל עולם הנק' אצי' ויצא מהם ב' אורות א' אור העיגולים וא' אור היושר ולכ"א נעשה א"מ וא"פ וכן הענין עד סוף העשיה אמנם סיבת היות א"פ וא"מ זולת טעמים הנ"ל הוא להאיר הכלים מבית ומבחוץ ע"ש. עוד יש סיבה אחרת עיקרת והוא כי האור העליון גדול מאוד ולא יוכלו הכלים לסובלו בתוכו ולכן בהמשך האור אל תוך הכלים נכנס חלק א' ממנו אל תוכו שיעור מה שיוכל להכנס וכמש"ה מי מדד בשעלו מים ועיקר האור שלא יכול להכנס מבפנים נשאר מבחוץ מקיף לו להאיר לו בחוץ ג"כ וזה הנשאר מבחוץ ודאי שהוא בחי' עצמות האור שמרוב גדולתו ומעלתו אינו יכול להכלי להחזיקו בתוכו וזה האור לא נכנס מעולם אל תוך הכלי ההוא ובחי' א"מ הזה היא אור ישר שיורד ונמשך מלמעלה למטה עד סוף העולם ההוא ולכן אה"מ גדול מאוד מאוד מאור הפנימי והוא נשמ' לו וכן הענין במקיפין עצמן כי המקיף החיצון מחבירו הוא גדול ונשמה אל היותר הפנימי ועיין בש"ג ח"א פ"ה. ונבאר ענין זה בעולם האצי' וממנו ית' לשאר העולמות כולם הנה האור העליון היורד מא"ק אל עולם האצי' הנה אותו האור נק' א"ס כי כל האורות שהם עליונים נקראים א"ס לבחי' עולם אשר למטה ממנו והנה האור הא"ס הזה קודם שנכנס בעולם האצי' החלק המעולה והגדול מאוד הוא הנשאר למעלה מקיף אל כל האצי' מלמעלה למטה בחי' אור ישר והחלק היותר קטן ממנו אשר יש כח בכלי לסובלו נכנס בעולם האצילות. וכבר ידעת כי פרצוף עתיק יומין היא נעלמת ומתלבש תוך שאר פרצופים דאצי' אשר כולם מגיעים רגליהם עד סיום עולם האצילות ולכן חלק אור הא"ס הנכנס בפנימיות האצילות נכנס תחלה תוך עתיק יומין ומתפשט עד סיום רגליו המסתיים בתחתיות עולם האצילות ואחרי רדתו שם אין כח דעתיק עדיין לקבל את כולו בפנימיות ואז חזר אור שירד עד למטה וחוזר ומתפשט מתתא לעילא בסוד אור חוזר עד שעולה ויוצא למעלה בראש ע"י וחוזר ומתפשט מלעילא לתתא מבחוץ את עתיק יומין לבדו וחופף עליו. אמנם אה"מ היושר הראשון אשר לא נכנס כלל בעתיק זה מקיף ע"ג כל עולם האצילות וכל פרצופים האצילות עומדים בתוכו וזכור זה היטב והבן מ"ש בש"א ח"א פ"ד כי יש חילוק בין מקיף למקיף. וא"ת אחר שסוף זה האור הפנימי היה לצאת אחר כך בסוד אור חוזר ומקיף אותו וא"כ מה צורך לכניסתו בתחלה כדי שיצטרך לצאת אח"כ ויותר טוב היה שלא יכנוס גם הוא כלל וישאר מבחוץ כמו הא"מ הגדול כנז'. אך הענין לב' טעמים כי כוונת המאציל העליון היה שיהיה ב' מקיפות לעולם האצי' והא' יהיה מקיף כולל לכולם ביחד והשני יהיה מקיף לכל פרצוף ופרצוף בפני עצמו והנה אם היה האור הזה המקיף הב' נשאר למעלה ולא נכנס מבפנים הנה היה אורו עדיין גדול מאוד והיה גם הוא מתפשט עד סוף כל האצי' כמו המקיף הגדול האחר. גם סיבה אחרת שהיה יכול לחזור ולעלות בשרשו העליון בא"ס ולא יאיר למטה לכן עתה שנכנס מבפנים נסתלקו הסיבות האלו לפי שעתה ע"י שנכנס האור בפנים וירד ונתפשט בי"ס דעתיק ושארית האור חוזר להתפשט ג"כ מתתא לעילא בבחי' אור חוזר התפשטות אחרות של י"ס ואחר שיוצא אור חוזר להתפשט מבחוץ מעילא לתתא בי"ס דעתיק הרי נחלש כוחו ונתמעט ע"י ג' התפשטות אלו ובזה הרווחנו שלא יעלה עד א"ס (קול הרמ"ז. לכאורה קשיא דלמה אין אנו מפחדים ג"כ בא"מ הראשון שגם הוא יעלה בשרשו כיון שלא נכנס כלל בפנים וא"כ כיון שבו לא מצינו יראה זו גם כאן במקיף הזה נאמר כן. אמנם התשובה לזה כי הנה גם המקיף השני נמשך מן הראשון