מבוא שערים ג

שער א פרק א השער הא' בו נבאר במה שהוא קודם האצילות והם הי"ס הנזכרים בכל מקום ונחלק לג' חלקים: החלק הא' בעצמות א"ק ופנימיותיו: החלק הב' באורות היוצאים חוץ לא"ק מן האוזן ומן החוטם: החלק הג' האורות היוצאים מן הפה של א"ק והם הנקראים עולם העקודים: והנה חלק הא' נבאר עצמות א"ק לב' פרקים ואלו הן

פרק ראשון דע כי טרם שהאציל המאציל את האצילות האלו אשר עכשיו נאצלים ונבראים ונוצרים ונעשים הנה אז טרם שנאצלו היה הא"ס ממלא כל המקום הזה אשר בו עומדים די עולמות אבי"ע האלו ולא היה שום דבר חוץ ממנו ואפילו ריקות ואויר פנוי בתוכו או בשום צד מצדדיו לא היה בשום אופן בעולם כי אותו אור לא היה לו סוף כלל ועיקר. וכיון שהכל היה ממולא מן האור ההוא הנקרא א"ס א"כ לא היה הפרש בו מקצותיו אל קצותיו עד שיצדק בו בחי' מעלה ומטה פנים ואחור כמו שיצדק עתה אחר אציל' הי"ס והטעם כי הרי כל האור היה שוה באחדות ובהשוואה גמורה ואין בו לא התחלה ולא סוף עד שנא' כי מקום ההתחלה תקרא מעלה ומקום הסוף נק' מטה. וגם כיון שהכל אור א' לא היה שייך בו שום שם או כינוי כי השם מורה על דבר קצוב ומיוחד להכיר ההפרש שבין ספי' זו לחברתה אמנם כיון שהכל אור א' לא היה שייך בו שום שם או כינוי או אות או נקודה. ולא שום דמיון ותמונה כלל. וגם לא נוכל לכנות בכינוי רחום וכו' כי כיון שלא היה נבראים על מי ניכר רחמנותו או שאר כינוים. וזה נרמז בפ' פנחס דף רנ"ד ב' וז"ל אוף הכי מרי עלמא קודם דברא עלמא ובריין דילי' על מה אתקרי רחום וחנון וכו' ע"ש. אמנם כאשר עלה ברצונו הפשוט להאציל עולמות ולהוציא כוחותיו אל הפועל כי אינו יכול להקרא רחום או מלך או חנון או דיין וכיוצא בו אלא אחר בריאת העולם כמ"ש במבוא שערים אז הוצרך תחלת הכל לברוא המקום החלול והפנוי להאציל אח"כ העולמות תוך החלל ההוא כאדם הבונה בית חתנות לבנו ואח"כ מכניס לתוכו ועושה לו חופה. ובתחלה ברא ועשה המקום של כל העולמות כולם מראשית א"ק עד סוף העולם העשייה ואח"כ ברא העולמות עצמם. והנה אחר שהא"ס היה בתחלה ממלא מקום העולמות כולם שברא אח"כ ולא היה אז מקום פנוי והוצרך שהא"ס יצמצם מציאותו ואורו ויניח מקום, פנוי להאציל בתוכו העולמות ואמנם הצימצום ה"ה לא היה בשום צד מצדדיו זולתו באמציעותו ממש בנקודה אמצעית שבו וצימצם בעצמו אל הצדדים בשוה בכל צדדיו כי כל האור א"ס הוא בהשוואה אחת כנזכר ונשאר המקו' פנוי באמצע והנה כיון שהצימצום היה באמצע מכל צד כי כל האור א"ס הי' מכל צדדיו בשוה א"כ בהכרח שבמקום שנשאר פנוי יהיה עגול לגמרי כי אם יהיה במרובע בזוויות יהיה המקיפו אינו שוה בחלקי עצמותו. גם היה המקום עגול לסיבת העולמות הנאצלים בתוכו כדי שיהיה אור הא"ס מאיר בהשוואה א' על כולם. וע"ז אנו אומרים שא"ס מאיר בשוה לכל העולמות והוא מלמעלה ומלמטה ומכל הסביבות כנודע בזוהר ובר"מ. ואמנם הבט נא וראה ענין הצימצום הזה מה עניינו ויובן בפסוק מי מדד בשעלו מים וכו' כי הבינה נק' בוצינא דקרדוניתא לפי שהוא שורש הדין ומינה דינין תליין והיא הנק' מ"י ולהיותה גבורה ודין לכן כל מדת האצילות היה על ידה לפי שמדת החסד מתפשט בלי גבול אמנם הדין אינו מאיר אלא במדה ובמשקל לפי הראוי לכל א' לפי מעשיו וא"כ נמצא כל הצימצום הוא דין. ומזה תבין כל הצימצום שיבואו אח"כ שנבארם במקומם כמו צימצום א"ק שצימצם עצמו להוציא עולם הנקודום כמ"ש במקומו ש"ב ח"א פ"א גם הוא בחי' דין. ונמצא כי מעת התחלת צימצום א"ס לעשות המקום חלל התחיל שורש הדין להתגלות קצת עם היות שאסור להזכיר בחי' דין זולת מן האצילות ולמטה להיות כי שם התחילו הכלים להתגלות והעיקר הצימצום והגבלה הוא ע"י הכלים. אמנם מה שאנו מזכירין כאן בחי' דין הוא שורש הדין בהעלם גמור בערך הא"ס אמנם כאן היא רחמי' פשוטים נמצא כי הצימצום הזה היה כדי שיוכלו הכלים דא"ק הזה להתגלות ולהתהוות כי האור מבטל הוויות הכלים שהוא עב וחשוך מן האור ואח"כ בעת חזרת האור הקו של הא"ס להתלבש בתוכם כמ"ש פ"ב אז חזר האור דעצמות דא"ק ונתלבש תוך הכלים שלו ונשאר בבחי' העצמות וכלים עם היות שאסור להזכיר כאן שום כלי כי אין גילוי כלים רק בעולם הנקודים אבל אנו קוראים עתה כלים בערך אור של עצמות הגדול הזך ממנו המתלבש בתוכו. והענין משז"ל כי תחלה ברא העולם במה"ד ואח"כ שיתף עמו מדה"ר והנה כי בעת עשיות מקום ע"י הצימצום היה במה"ד ואח"כ שנאצל העולמות בתוך המקום ואור א"ס נתלבש בתוכם כמ"ש בע"ה אז היה מדה"ר. והנה גם הצימצום הזה היה דין נקרא מקלקל ע"מ לתקן כי היה בהכרח להתגלות שורש הדין אז תחלה כי כל כוונות האצילות העולמות היה לברר העולמות כנז' במבוא שערים והנה זה היה הצימצום הראשון של האצילות כל העולמות. ונלע"ד כי הנקודה האמצעית דא"ס שם היה בחי' שורש הדין שנתגלה אח"כ למטה וממנו נעשה מקום שהוא דוגמת הכלים ומה שסובב על הנקודה ההוא נמשכו חיצוניות העולמות ויהיותר סובב נמשך פנימיות ודי בזה שלא נחטא והזהר שלא תחשוב כי שם בנקודה ההוא היה דין או גילוי דין ח"ו ע"כ

פרק ב ואחר שהא"ס האציל והניח מקום לברוא