מבוא שערים כו

כי כיון שנשארו שם י' אותיות דמיה עם י' אותיות דס"ג הנה גם מספר של שם מ"ה ירצה לעלות עם שרשו שהם עשר אותיות דמילוי מ"ה בצורתן ואז ישאר כלי ת"ת בלי הארה ולא יכול לקום בעת התחי' כי המספר נגרר אחר האותיות ולכן אנו מעלים כל אלו הניצוצות דנה"י בת"ת שהם בגי' מ"ה ויתקשרו עם מספר מ"ה שבת"ת ועי"כ ישאר המספר דמ"ה בכלי הת"ת ולא יתבטל לגמרי. וא"ת למה גם בשם ע"ב דיודי"ן אין אנו חוששין שהמספר שלו עלה להדבק אל שרשם עם י' אותיות דמלוי דע"ב ומטעם פחד זה היה ראוי שיעלה ג"כ י' אותיות דמלוי ס"ג למעלה עמהם כדי לקשרם דוגמת נה"י שעלו אל הת"ת ומטעם הנז'. והענין מבואר כי בשם ע"ב הי' אותיות דמלוי הם באצי' ומספרם ירדו בבריאה ואין פחד שיוכלו לעלות מעולם הבריאה לעולם האצי' אך בשם מ"ה הי' אותיות גם מספר' הם בבריאה ואז אנו מתפחדים שיעלו המספר להתחבר עם האותיות כי בבריאה עצמה הם יכולים לעלות מספי' אל ספי' אמנם לעלות מבריאה לאצילות א"א כי מה שירדו מעיקרא אלו הניצוצות בבריאה הוא יען לא היה בהם כח לקבל אור האצי' הקרוב אל המאציל וזה פשוט ועתה צריך לתת טעם כי הרי מה שעלו הנה"י אל הת"ת הוא כדי שלא יעלה מספר דמ"ה עם שרש' שהם י' אותיות דמלוי מ"ה וא"כ הי' צריך שבאלו האורות דנה"י יהיה בהם ג"כ בחי' י' אותיות דמלוי כדי שיהי' במקום י' אותיות דמ"ה שעלו אל הסיג ועי"כ ישאר המספר דמ"ה במקומו. וענין מבואר כי בב' שמות של י"ה יש י' אותיות בסוד מלואים כזה יו"ד ה"א יו"ד ה"א והם במקום י' אותיות דמלוי מ"ה ואע"פ שיש ה' אותיות יתירות כי ג"פ י"ה במלואם הם ט"ו אותיות הנה אין חשש, אלא שלא יפחתו מי' אך אם יוסיפו אין בזה חשש ונמצא כי להיות שכל אורות נה"י נשארו למעלה בכלי הת"ת לכן אין נחשבים בפ"ע ונמצא עתה שיש מספר רפ"ח ניצוצין הנזכר בכ"מ שהם ע"ב ניצוצין משם ע"ב מבחי' מספר אותיות המלוי וע"ב ניצוצין משם ס"ג שהם י' אותיות המלוי ומספרם שהם ס"ג וע"א ניצוצין משם מ"ה שהם מספר הד' אותיות שהם כ"ו ומספר הי' אותיות המלוי שהם מ"ה וע"ב ניצוצין משם ב"ן שהם מספר י' אותיות אחוריים הפשוטים הרי רפ"ח ניצוצין: החלק השלישי בהתחלת תיקון הנקודים שהם המלכים ונחלק לט' פרקים ואלו הן

פרק א הנה כאשר רצה המאציל העליון להחיות המלכים דמיתו ולהחזיר את נפשם בקרבם אשר יצא מהם בראשונה יען לא הי' כח בגופ' הם בחי' הכלים לקבל את אור הנפש לסיבת הנז' בחלק שעבר ובפרט בש"ד ח"א פ"א ע"ש ולכן רצה להחזיר להם את נפשם ע"י שיתוסף בהם בחי' הרוח שעדיין לא נכנס בהם בתחלה כנ"ל בח"ד פ"ג. ואמנם להמשיך בהם רוחין חדתין צריך שיהיה זיווג העליון להוציאם ונודע כי אין זיווג בלי מ"נ ולכן תחלה העלה מ"נ לצורך זיווג והוא כי כבר ביארנו בח"ב פ"ה אין האורות שהם נפשות של הז' מלכים עלו למעלה באותו התפשטות שנתפשטו ג"ר בסוד האחוריים שלהם כנז' שם ועתה כשרצו להעלות משם מ"נ האסיף אליו כל התפשטות ההוא ועלו כל ההתפשטות שהם כל האחוריים ההם עם כל האורות שבתוכם שהם של ז' מלכים ועלה הכל במקום ג"ר בלבד שהי' בראשונה קודם התפשטות. ואמנם העליה האמיתיות של כל זה הוא בבינה אימא עילאה ונכנסו לתוך בטן המלאה כי שם העלאת המ"נ וכבר נודע כי בהיות' בעיבור שם הם עומדים בבחי' תלת כלילין גו תלת כמ"ש כ"ז באורך בע"ה בש"ה ח"א פ"ו ומשם תלמוד לכאן. והנה כמו שהאורות עלו כולן בבינה כך עלו הז' כלים שנפלו בבריאה ועלו עתה באצי' כי בעליות עתה האורות למעלה העלו עמהם את הכלים אך לא במקום הג"ר כמו שעלו האורות רק באצי' בסוף וגם הם בבחי' תלת כלילין גו תלת כיצד עלו הכלים דחסד ונצח דרך קו ימין באצילות ושניהם עומרים כלולי' זה בזה במקום נצח דאצי' ועלו כלי הגבורות והוד במקום הוד דאצי' ועלו כלי הדעת ות"ת במקום יסוד דאצי' ועלו כלי היסוד והמל' במקום מל' דאצילות הרי שגם הכלים הי' בבחי' תלת כלילין בגו תלת והמל' עמה בסוד פסיעה לבר ונמצא שלא הי' ג"כ עתה הרחק בין האורות והכלים רק ג' מדרגות שהם חג"ת הפנימי' ע"ד הנ"ל בח"ב פ"ה. ואמנם לא עלו כל הכלי' אלא בזמן מ' יום דיצירת הולד כיצד בי' ימי' ראשוני' עלה קו ימין דחסד ונצח ובי' ימי' השני' עלה קו האמצעי דעת ות"ת ובי' ימי' השלישי' עלה קו שמאל גבורה והוד ובי' ימי' הרביעי' עלה יסוד ומל'. והנה עליות האורות למעלה בבינה הם בחי' המ"נ האמנ' להיות כי התיקון אינו היה אל ז' המלכים לבד כי כל הי' נקודי' נפגמו עם שאין בחי' חסרונ' שוה כנז' בח"ב ולכן כל הי' נקודות צריכין תיקון וכולם צריכין לעלות למעלה בסוד מ"נ במקום עליון בשרש' אשר יצאו מהם כנז' בח"א ח"ב ושם בפנימיותו דא"ק העלו מ"נ בטעמים דס"ג שלו בבחי' פנימיות האדם לא בהבלי' היוצאים ממנו חוץ לו אלא בשרשי האורות בפנימיות הא"ק שאלו הם ס"ג שלו שהם בחי' נוק' כנודע כי אלו הטעמים לא היה בהם שבירה כלל ואז נזדווגו הטעמים דס"ג הנזכרים בע"ב דא"ק שהם דכורא ג"כ בבחי' פנימיותיו שהם המוחין שלו ואז ע"י זיווגם הולידו אור חדש והוא שם מ"ה דא"ק והאור הזה יצא מבחי' מצח דא"ק כי הנקודי' יצאו תחלה מן העינים וזה האור חדש נמשך מן המצח שלו. וכבר נתבאר בש"א ח"ד כי האוזן וחוטם והפה היוצא מהם הבל הנרגש ומהעין יצא ההסתכלו' עם שאינו הבל ממש כנז' בש"ב ח"א פ"א. אמנם מן המצח אינו יוצא לא הבל ולא ההסתכלות רק הארה בלבד וזהו