מבוא שערים קו

ז"א ד' נוקבא והענין כי ז"א היה נמשך מו' ראשונה דאבא ונוקבא מד"ת דאבא כנודע כי גם בהיות הנקבה עם ז"א בסוד (אב"א) [אבא] אין בה רק בחי' ד"ת שבו כנזכר לכן נרמזו ז"א באות ו' ונוקבא באות ד' ושניהם במלוי יו"ד של היו"ד והרי בהיותן תוך אבא היה הז"א קודם לנוקבא ו' אח"כ ד' כי שם עלמא דדכורא והז"א גובר וכאשר הזריע אבא באימא ונותן טפה זו כלולה מזו"נ הנה הנקבה בהיותה בסוף יצאה תחלה כנודע מסוד שפופרת כמו שאמר רז"ל ביעקב נמצא כשאיש מזריע תחלה הוליד נקבה תחלה ואחר כך הזכר ולכן נתהפכו במעי אימא ושם נתהוו ד' על ו' שהוא צורת אות ה' והענין יובן ע"י שאלה אחרת והוא כי למה באות יו"ד לא נרמזו זו"נ רק באות יו"ד המלוי ובאימא שהיא אות ה' נרמזה באות ה' עצמה השרשית והענין כי כל בחי' זו שהיא תבונה לא נעשית אלא דעצמות הארת זו"נ שנתנו באימא שניהם ומהם נאצל עצמותה כנזכר בש"ד ח"ב נמצא כ בצאת תחלה בטפת אבא נעשית ממנה ד' ראשונה שבצורת ה' ואח"כ בצאת ז"א אחריה לא מצא מקום כי כבר יש בה שם הנוקבא וירד למטה בששה אחרונים שהם ו"ק שבה שהיא ו' צורת הו' העומדת תחת הד' של הה' וגם זה טעם כי להיותה עלמא דנוק' שלטא נוק' על דכורא וז"ס העוה"ב צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהן כי העוה"ב היא תבונה כנזכר בש"ד ח"ב ושם במקומה שהיא ה' ראשונה שבשם הצדיק העליון שהוא ז"א יושב שם ועטרה שלו שהיא נוק' על ראשו לכן אות ד' על ו' היא ממש כעין עטרה המקפת ראשו שהוא ו' שתחת הד' ואחר כך כשהזריע הנקבה שהיא כשהולידם והוציאם לחוץ אחר העיבור בעת הלידה אז חזרו להתהפך כי ו' בתוך הה' הוא הי' אחרון ויצאה תחלה וישב לה תחת ה' ראשונה ואח"כ יצאה אות ד' שהיא הנוק' והיא ה' אחרונה שבשם שתחת אות ו' כנודע כי ה' ד' הוית בקדמיתא כנז' בזוהר משפטים אלא שמן ד' נעשית ה' ע"י הגדלה והתיקון כנז' בש"ו נמצא כי אשה מזרעת תחלה יולדת זכר ואח"כ יולדת נקיבה והרי ג' הפוכים בדבר תחלה היה זו"נ במלוי יו"ד ו' על ד' אח"כ בצורת ה' ראשונה ד' על ו' כי ז"ס אדה"ר דו פרצופים נברא ונודע כי הבריאה היא בבינה והבן זה כי כשנכנסו בבינה אשר שם היתה בחי' בריאת אדם וחוה אז היתה בסוד דו פרצופין אך בהיותם בסוד אצילות שהוא בהיותם באבא שהוא נק' עולם האצילות אשר שם היו ו"ד ואחרי שנולדו נתהפכו ונעשו ו"ה ב' אחרונים דשם הוי"ה הכולל כל האצילות. ונבאר עתה ענין המזון איך היו ניזונים תוך בטן אימא כי נודע כי גם הולד יונק במעי אמו והענין כי כבר נת' לעיל פי"ג כי מוחין דז"א בזמן עיבור היו תוך נה"י דתבונה דבחי' כלים חיצונים שבה והנה בהיותה מלובשת בתוכו בסוד מוחין נמצא כי היסוד דתבונה הוא מסתיים בטיבור ז"א כמ"ש בח"ב בענין ג' נקודות שיש בז"א וו' הוא נקודות טיבור ז"א ששם הוא סיום יסוד דתבונה הנק' עוה"ב עלמא סתימאה ולכן נקודות הטיבור הוא סתום ואמנם בהיות ז"א בעיבור תוך אימא אינה עלמא סתימאה בהיותה שם למעלה במקומה ואז ז"א טיבורו פתוח ויונק בכח יסוד אימא הגנוז בתוכו ובצאתו לחוץ אחר שנולד נסתם הטיבור שבו כי שם יסוד תבונה הנק' עלמא סתימאה. ואמנם סוד מה שניזן הוא ממה שמבררת אימא מבחי' המלכים כנ"ל ובכל יום ויום מימי העיבור מבררת מעט מעט ומשם ניזון זו"נ עד שנגדלים מכח מה שמבררים ומכח המזון שניזונים עד שנשלם להתברר כל מה שיכול להתברר ואז מתברר ג"כ בחי' אחרת בסוד הלידה עצמה והדמים היוצאים ממנה ואח"כ מתברר יותר ע"י חלב שיונק בעת היניקה כמ"ש בח"ב ודע כי בהיות ז"א בסוד עיבור אז הוא בבחי' עשיה שבו כי כל בחי' ג' כליל בג' נק' עשיה כנזכר בדרוש אבי"ע וע"ש ואין שום בחי' דאצילות שלא תהיה כלולה מאבי"ע דבחי' האצילות:

תם ונשלם חלק א'. בעזרת השם יתברך:

חלק ב' בלידה ויניקה ונחלק לח' פרקים

פרק א אחר שנת' בחלק א' ענין העיבור דז"א איך היתה ונת' שם כי היה מתברר מדרגה אחר מדרגה עד שנשלם להתברר החלקים שיוכלו להתברר בזמן עיבור נבאר עתה ענין הלידה איך ילדה אימא עלאה לזו"נ והנה נודע כי בבוא עת הלידה אזי נפתח מקור האשה ויש בה דם לידה כמאמר רז"ל א"א לפתיחת קבר בלי דם והטעם לזה כנודע כי הזכר מזריע הלובן ובג' ימים ראשונים דקליטה מתבררת הלובן של טפה ההוא כנ"ל בסוד ארחי ורבעי זרית והנה טפת הלובן הוא המקפיא את החלב כדי שיתגבן ליעשה גבינה וכן בכאן שהאודם שבנקבה נקפא ע"י טפת הלובן של הזכר ומהאודם ההוא מצטייר הולד כי לכן בבינה היא המציירת הולד והיא נקודות צירי כנודע. וכל בחי' הבשר ודם שבולד נעשה מהאודם הזה והוא מן הבירורים שמתבררים מז' המלכים שמלכו בארץ אדום שהם בחי' דינים ואודם וכ"ז הוא נתברר בחדשי העיבור והנה נשארים בחי' שאינם מתבררים לרוב הסיגים שבהם ואותם הסיגים הם יוצאים לחוץ בעת הלידה בסוד דם לידה וז"ס ז"א הנק' רקיע אחר שנולד ואז נפרש ממנו עכירו דמיין עכירין כנז' ספ"ב והענין בביאור דע כי בחדשי עיבור נתבררו מז' מלכים לצורך זו"נ מעט מעט מדריגה אחר מדריג' בהמשך זמן חדשי עיבור בין בבחי' כלים ובין בבחי' אורות וניצוצים כמבואר בח"א והתחיל בירור מבחי' כתר דז"א עד שבחודש הח' נברר נצח דז"א נשארו הי"ם שנתברר מהם קצת אך לא כל החלקים שיש בהם שהם מבחי' ז"א דעולם אצילות כי בהכרח הוא כשנולד ז"א יצא שלם ברמ"ח אבריו ובי"ס אמנם הענין הוא שכל בחי'