ליקוטי מהרי"ל על ויקרא במדבר דברים עב

וישמע משה וייטב בעיניו וישמע זו תורה שבע"פ משה זה צדיק שבכל דור ודור וייטב בעיניו זו תורה שבכתב שהוא דבר הנראה לעיני' כלומר שהצדיק מטיב וממתיק תור' שבע"פ בתורה שבכתב שיהי' שניהם במדת החסד

או יאמר וישמע משה וייטב בעיניו ע"ד ששמעתי מאדמו"ר בוצינא דנהורא הרב הקדוש בעהמ"ח ספר נועם אלימלך עיני ה' אל צדיקים רצ"ל הקב"ה נתן כח בצדיקים שיכולים בעיניהם לפעול בכל מקו' שהם משגיחי' בעיניה' הם משפיעי' ברכות והצלחו' ורב טוב ונ"ל שזהו רימז לנו הכתוב עיניך ברכות בחשבון רצ"ל עיני הצדיקים הם משפיעים בעוה"ז שנקרא חשבון כי עולם הבא אין סוף והנה ידוע אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא כלומר שאין באפשרות לעשות המצוה בשלימות כמו שהי' הציווי מאתו ית"ש אעפ"כ צריכין רצוננו וחפצנו כל מה שיש באפשרי לעשות רצון יתברך בשלימות והצדיק יש לו רצון חזק מאד לעשות רצון הבורא בשלימות כמ"ש אשרי האיש ירא ה' במצותיו חפץ מאד ואיתא במדרש הנה שמוע מזבח טוב בראתי לך אזנים שתשמע מצותי הרי אזנים רפואה לכל הגוף וזהו רימז לנו הכתוב וישמע משה רצ"ל הצדיק שהוא בבחי' משה שמע וחפץ לעשות רצון הבורא ב"ה וייטב בעיניו בכל מקום שהצדיק משגיח בעיניו משפיע ברכות והצלחות וכל טוב אמן: פ' תזריע

וידבר ה' וכו' אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותה תטמא ויום השמיני ימול בשר ערלתו יש לדקדק הלא הכתוב וכל הענין מדבר מדין אשה יולדת ומה שייכות יש כאן וביום השמיני וכו' וכי שייך להזכיר דין מילה שחיוב מוטל על הבעל הלא הענין אינו מדבר אלא מן האש' ונ"ל דאיתא בגמר' ת"ח מותר להיות לו גאות שמיני' שבשמינית וקשה מה זה שמינית האיך אנו יודעים כמה הוא שמיני' שבשמינית הי"ל לכתוב ת"ח מותר להיות לו מעט גיאות מעט מזער וכתב מהרש"א ז"ל בחדושי אגדות גיאות היא ג"ס גימ' ס"ג ושמיני' שבשמינית הוא חלק מס"ד נמצא שאסור להיות לו גיאות כלום ולי נראה ע"ז הענין זאת הוא ידוע מתחילה כשאדם מתחיל לחנך א"ע לעבודת הבורא ילמוד ויתפלל ואל ישגיח על עצמו כלום בין שיש לו גאות ממעשיו או ענוו' אלא יעשה כל מה שיש בידו לעשות כדאמרינן לעולם ילמוד אדם שלא לשמה שמתוך וכו' כשבא בימים וכבר הרגיל א"ע בעבדות הבורא אז ישגיח על עצמו בעינא פקיחא שלא יהי' לו שום גיאות ממעשיו הטובים או מתורתו שילמוד אלא אדרבה שימצא בעצמו תמיד כמו חסרונות שלא עשה כראוי לעשות באמת עד שיהי' שפל בעיניו אבל כשצריך לעשות עבודת הבורא ית"ש אזי ישכח כל החסרוכו' והשפלות כדי שיוכל להתפלל ולעשות העבדו' בשמחה ומותר להיות לו מעט גבהות כמ"ש ויגבה לבו בדרכי ה' וכו' כמו שאיתא בס' נועם אלימלך של אדומו"ר בפסוק הרגני נא הרוג ואל אראה ברעתי רצ"ל דדוד אמר ולבי חלל בקרבי ודחז"ל שהרג היצה"ר ולכאורה היצה"ר הוא מלאך ואיך אפשר שהרגו אלא פי' שהעבירו מאומנתו שהי' מסית אותו וכן כל צדיק וצדיק הורג היצה"ר היינו שמעביר מאומנתו שלא להסיתו ודרך היצה"ר כיון שרואה שאינו יכול להתגבר על האדם באיזה דבר שמסיתו וירא כי לא יכול לו אז הוא מתהפך לאומנת אחרת ונעשה מוכיח להצדיק ומראה לו תמיד חסרונות איך שמעשיו אינו עולה כהוגן וכוונתו בזה למען יבוש הצדיק וירא מלהתפלל וזה שהתפלל משה הרגני נא הרוג היינו היצה"ר שנקרא הרג שהרגו כבר כנ"ל רק שנתהפך עליו למוכיח ומראה בו חסרונות ורעות כדי שיבוש ויירא מלהתפלל לכן הרגהו גם אתה בזה שלא יראני שאני מקלקל ואהי' מתפלל לפניך בכל לב ובכל נפש וזו ואל אראה ברעתי שלא אמצא בי חסרונות ע"כ ולהבין שספירת הוד הוא שמיני מכתר ועיקר הספירה שאסור בתספורת הוא עד ל"ג יום כמו שאיתא בש"ע מי שנוהג באיסור עד ר"ח מותר אחר ל"ג בעומר וכל מי שנוהג וכו' וכל הספירה בגימ' לב טוב שהוא בגי' מ"ט היינו שיהיה לנו לב טוב לקבלת התורה ובל"ג בעומר הסוד של ספירה הוד שבהוד והוא הלולא דרשב"י כי איתא בזהר רשב"י הוה לי' אותו אור שהי' למשה רבינו ע"ה בלוחות אחרונו' היינו הוד שבהוד ונתת מהודך עליו אבל למשרע"ה הי' עוד אור בלוחות ראשונות תפארת שבתפארת והוד ותפארת הם לשון יפה ונאה וזה שאיתא בזה"ק משה מלגיו יעקב מלבר רצ"ל כי יעקב הי' לו גם בחי' תפארת אבל למשה הי' לו בחי' תפארת שבתפארת היינו מלגיו וזהו כליל תפארת בראשו נתת לו בעמדו על הר סיני רצ"ל כל התפארת ובשבעה עשר בספיר' הוא תפארת שבתפארת האור שהי' למשה במ"ת וזהו ותרא אותו כי טוב ודוק ולהבין הוד הוא לשון שבח והודאה היוצא לנו מזה כ' אדם צריך כל היום להיות שפל בעיניו אבל כשבא להתפלל מותר להיות לו מעט גבהות להודות לה' בשמחה באמת ולא להתפאר ח"ו וזה הוד שבהוד היינו הודאה באמת לש"ש וזהו רימז לנו בגמרא ת"ח מותר להיות לו