ליקוטי מהרי"ל על כתובות וקידושין קכד

מקודשת להחכמים ובאמת סוברים דאומן הוי ש"ש ולפ"ז יש לתרץ בעזהש"י קושית המהרש"א על הרא"ש הנ"ל דהנה לכאורה קשה על התוס' דפירשו דאין להוכיח דהלכה דישנה לשכירות מדקאמר דכ"ע ישנה לשכירות ז"א כלל הוכחה דהא לא מצי למימר דכ"ע אינה לשכירות דא"כ אמאי סוברים החכמים דאינה מקודשת עכ"ל התוס' ונ"ל לכאורה דהלכה דישנה לשכירות מוכח מהכא דהא לכאורה מצי לומר דבאמת אינה לשכירות אלא לבסוף והא דסברי חכמים אינה מקודשת היינו משום דמיירי בהוסיף לה נופך משלו בשעת הקדושין ומיירי שבעת שעשה לה שירים כבר נתאכל הפרוטה וא"כ שפיר אינה מקודשת אפי' אם אינה לשכירות אלא לבסוף משום דלסברת התוס' הנ"ל דכל היכא דלא נגמר הקדושין אזי הוי כלא בא לידה בתורת קדושין וא"כ בעת שנתן לה הנופך משלו אז לא עשה לה שירים עדיין ולא נגמר הקדושין וא"כ הוי כלא בא לידה הנופך בתורת קדושין וא"כ אפי' כשעשה להשירים ואף אם שכירות אינה לבסוף ע"ע הא כבר נתאכל הנופך שנתן לה והוי אותו הנופך מלוה וא"כ לרבנן דאמרי מלוה ופרוטה דעתה אמלוה א"כ אף שנותן לה עתה שכירות וזאת אין מלוה אם שכירות אינה אלא לבסוף מ"מ דעתה אמלוה היינו הפרוטה שנתן לה כבר ואכלתה דהוי מלוה ולכך אינה מקודשת לחכמים ולר"מ מקודשת משום דסובר דדעתה אפרוטה והיינו דדעתה אשכירו' ולא אמלוה ושכירות אינה מלוה אם אינה אלא לבסוף ושפיר מקודשת וא"כ לכאורה הא מצי לאוקמי בהכי פלוגתייהו ודכ"ע אינה לשכירות ומדקאמר ישנה לשכירות א"כ לכאורה מוכח דהלכה הוא דישנה וכו' וא"כ מה קאמר התוס' דאינה מוכח הא שפיר מוכח אמת שלפי אוקימתא דלעיל דכ"ע ישנה לשכירות ופליגי באומן שפיר לא מוכח דהא לא מצי למימר דכ"ע אינה לשכירות משא"כ לאוקמיתא דפליגי בהוסיף לה וכו' א"כ לכאורה שפיר מוכח דהלכה דישנה לשכירות וא"כ קשה על התוס' אך ז"א דהתוספות פריך שפיר דאין להוכיח דהנה נ"ל סברא פשוטה אליבא דהתוס' דבאמת צריכין אנו להבין דזהו ודאי אף לרבנן דמוקמי השתא דסברי דדעתה אמלוה היינו דמיירי בנתאכלו המעות היינו הנופך שנתן לה ובכי הא שפיר יש סברא דחכמי' סברי דדעתה אמלוה משום דהפרוטה שנתן לה כבר נתאכל ואינו בעין לכך אינה רוצה להתקדש באותה פרוטה דיש תרתי לרעותא שאינו נותן לה עתה הפרוטה וגם נתאכל לכך אין דעתה להתקדש באותה פרוטה רק במלוה מאחר שנותן לה עתה המלוה אבל אם אינה לשכירות אלא לבסוף ודאי לא דעתה אפרוטה שכבר נתאכל ואינו בעין רק אדרבא דעתה להתקדש במה שהוא בעין ואין להקשות דא"כ מ"ט דר"מ דסובר דמקודשת הא אם מיירי בנתאכל הפרוטה א"כ אף דסובר דדעתה אפרוטה מ"מ הא גם הפרוטה הוא מלוה דהא כבר נתאכל ז"א דר"מ סובר דבשעת מעשה כשנתן לה הפרוטה אפילו קודם שעשאו להשירים אזי דעתה היא להתקדש באופן זה שכשיעשה לה השירים תקדש באותה פרוטה שנתן למפרע וא"כ שפיר מקודשת משום דהוי כמו בהתקדשי לי בפרוט' אחר שלשים יום דמקודשת אפי' בנתאכל המעות משום דבא לידה בתורת קדושין וה"ה הכא ואין לומר דלסבר' התוס' הנ"ל דהיכי דלא נגמר הקדושין הוי לא בא בתורת קדושין ז"א דהא באמת נגמר הקדושין בפרוטה זו דהא היא רוצה שתתקדש כשיעשה לה השירים אזי תקדש באותה פרוטה לחוד לא בשכירו' והוי השכירות רק כמו תנאי ולכך סובר ר"מ דמקודש' וחכמים סברי דאינה מקודשת אף דלסברא הנ"ל דדעתה מה שנותן לה בעין וא"כ בשעת שנותן לה הפרוטה אזי הי' בעין הפרוטה וא"כ לפי סברא הנ"ל ודאי הי' דעתה להתקדש כשיעשה לה באותה פרוטה שנותן לה בעין וא"כ אמאי אינה מקודשת ז"א בזאת ודאי מבואר גבי לאחר שלשים דיכולה לחזור בתוך שלשים וא"כ כאן דמיירי בנתאכל הפרוטה קודם שעשה השירים א"כ וודאי מעת שאכלה לא הי' דעתה להתקדש בפרוטה הנ"ל וא"כ שפיר אינה מקודשת משום דסברי דמלוה ופרוטה דעתה אמלוה ולא אפרוטה וא"כ במה תקדש ואף שבא לידה בתורת קדושין כנ"ל מ"מ הא אין עכשיו דעתה על הפרוטה באשר שכבר נתאכל ומה מהני שבא בתורת קדושין הא עכשיו אין דעתה להתקדש באותה פרוטה מאחר שאינו בעין ור"מ סובר דדעתה אפרוטה עכשיו אע"פ שאינו בעין מ"מ דעתה עלי' ומקודשת דהפרוטה אינה מלוה משום דגם מתחילה הי' דעתה להתקדש כשיעשה לה השירים שתקדש באותה פרוטה וא"כ בא לידה בתורת קדושין וא"כ מהני אם דעתה עכשיו להתקדש באותה פרוטה וא"כ לפ"ז שפיר פירשו התוס' דאין להוכיח מכאן דהלכה דישנה לשכירות דהא לא מצי לאוקמי לומר דכ"ע אינה לשכירות דא"כ אמאי אינ' מקודשת לחכמים וא"ל משום דסברי דדעתה אמלוה והיינו אפרוטה שכבר נתאכל ז"א דהא אם אינה לשכירות אלא לבסוף א"כ עתה נותן לה מעות בעין ובוודאי דעתה להתקדש באותה שכירות דדעתה אמה שנותן לה עתה והוא בעין והא דלפי אוקימתא עכשיו סברי רבנן דדעתה אמלוה ולא אפרוטה היינו משום דהפרוטה אין בעין שכבר נתאכל וא"כ פירשו התוס' שפיר דאין להוכיח דהלכה דישנה לשכירות