ליקוטי מהרי"ל על כתובות וקידושין קיא
Likkutei Maharil (Ketubot Kiddushin) 111 · ליקוטי מהרי"ל על כתובות וקידושין · free full Hebrew text
Open in the reader →דגם אחר שבת לא יוציא ויתן כתובה ולכאורה י"ל פשוט הפשט בדברי התוס' כיון דאסורה ליהנות עכשיו וכו' אף דאין חיוב להוציא אזר שבת א' מטעם שהוא מגירי דיל' ג"כ כנ"ל מכ"מ קשה לאחר ל' תהנה ותאסור כמו שפי' תוס' לעיל וא"ל דאם תהנה תהי' אסורה למפרע בתשמיש ועבדי איסורא במה ששמשו קודם לכן ז"א דהא הדין דאסורה בתשמיש מדרב יהודה דשמא תהנה וא"כ לא שמשו תוך ל' וא"כ קשה תהנה ותאסור אחר ל' יום וק"ל
בתוס' דיה שנדרה היא וקיים לה איהו וכו' ונראה לר"י דהשתא לא איירי בתלינהו בתשמיש אלא שנדרה הנאה באחד מכל מיני פירות וכו' דאם נדרה לעולם א"כ מה תרויח במאי שיוציא אע"ג דבנדר של תשמיש ממתנת בנדר של פירות אינה יכולה לסבול אפי' יום א' קשה לי לסברת המקשן דמקשה על ר' יוסי וסבר ר' יוסי וכו' א"כ קשה בממ"נ האיך איירי הך דקישוט אם בנדר הוא וע"כ תלה בתשמיש אזי ימתין לשמואל שנה א' ואח"כ שבת א' לב"ה ואם בנדרה היא ולא תלאו בתשמיש מ"מ תמתין שנה א' כיון שאפשר לה לסבול להיות שבה בלא קישוט כיון דחזינן דאם נתן קצבה על שנה דתמתין ולא יוציא א"כ ה"ה בלא נתן קצבה דתמתין לשמואל שמא תמצא פתח לנדרה דהא לפירוש ר"י לא ידע המקשן דמסני סני לה וגם סברת רש"ל דאם ניחא לה למשקל כתובה לא תבקש פתח לנדרה גם קשה על ר' יוסי דבעניות שלא נתן קצבה וכו' וא"כ מה תרויח במה שיוציא דהא לא נתנה קצבה לנדרה א"ו ע"כ צ"ל אף לפר"י לעיל בהך בבא ע"כ צריך להיות הטעם דמסני סני לה
הב"ש בס"ק ק' הקשה על הטורי זהב דפירש דהרמב"ם דסובר בנדרה הוא וקיים לה איהו אם רוצה לישב ולא תאכל מאותו מין תשב ואם אומר וכו' היינו לכך תשב משום דסובר הרמב"ם כמ"ד דהיא נתנה אצבע ב"ש והקשה הבית שמואל דא"כ אמאי קאמר הרמב"ם דאם אומר אי אפשי באש' נדרנית יוציא ויתן כתוב' אמאי צריך ליתן כתובת' כיון דהיא נתנה אב"ש ונ"ל לתרץ בפשוט דהא הרמב"ם פוסק דנשאלין על ההיקם אפי' אחר כמה ימים וא"כ אף דמתחלה בעת שנדרה אזי היא נתנה אב"ש מ"מ אם רוצה הבעל יוכל להפר והיינו שישאל עכשיו על ההיקם ואם אינו רוצה לשאל על ההיקם אזי הוא נותן אב"ש וי"ל פשוט בהרמב"ם בפשוט אם רוצה שתשב עמו כך דלא איכפת לי' אזי תשב ואף די"ל ישאל על ההיקם מ"מ הא אין לו חרטה כיון שרוצה לישב עמה כך משא"כ אם בא להוציאה בשביל שאמר אי אפשי באשה נדרנית א"כ יש לו חרטה ואזי יוכל לשאל על ההיקם וא"כ אם אינו רוצה לשאל אזי הוא נותן אב"ש ולכך צריך ליתן לה כתובה ולא קשה על הט"ז והר"ן החולק על הרמב"ם בדין זה אזיל לשיטתו דסובר אין נשאלין על ההיקם רק ביום שמעו להנדר ופשוט הוא
פירש"י ד"ה אלמא בעל מצי מיפר וכו' עיין בפ"י בא"ד ולפי זה קשה לשיטת הרמב"ם דפוסק שיוציא ל"ד רק ברצונו תליא וא"כ מה פריך הגמרא ודוק
דף ע"ב ע"א: בגמרא מאכילתו שאינו מעושר וכו' מנא ידע והקשה הראב"ד דילמא מיירי שהודה ותירץ דאין אדם משים עצמו רשע והקשה הר"ן ז"ל דלהפסיד כתובתה נאמנת בהודאת בע"ד כמאה עדים וכו' ונ"ל לתרץ שיטת הראב"ד דבאמת אם אמרינן לא פלגינין דיבורי' אזי גם לענין כתובה אינה נאמנת כיון דאינה נאמנת לשווי' עצמה רשע רק דהא פסקינן דפלגינין דיבורא גבי פלוני בא על אשתי עיין בסנהדרין דף י' והנה בתוס' דף י"ח ע"ב בד"ה ואין אדם וכו' פי' דכיון דקיום שטרות דרבנן לא פלגינין דיבורא כדי לפסול השטר והנה לפ"ז הכא גבי מאכילתו שאינו מעושר דמה שיוצא בלא כתובה היינו מטעם קנס ומדאורייתא לא מפסדת כתובתה אף אם נימא פלגינין דיבורא רק מדרבנן הוא מטעם קנס א"כ אם נימא פלגינין דיבורא תפסיד כתובתה א"כ כיון דהוא רק מדרבנן לא אמרינין פלגינין דיבורא להפסיד כתובתה ואף אם נימא דכתובה דרבנן א"כ לכאורה לא שייך כנ"ל י"ל דמיירי בדכתב לה דהוא כתובה דאורייתא ודוק
ע"ב בד"ה המקדש וכו' ע"מ שאין עליה נדרים וכו' אינה מקודשת ולכאורה קשה מקמ"ל פשיטא דאינה מקודשת כיון דהתנה בפירוש אפשר לומר דקמשמע לן דאף אם הלכה אצל חכם אחר הקידושין והתיר לה הנדרים אינה מקודשת אף שחכם עוקר מעקרו ונמצא לא הי' עלי' נדרים כלל מ"מ אינה מקודשת כיון דבשעת קידושין הי' עלי' נדרים וא"כ לא חלו הקידושין כלל ועוד יש לומר משום דיוכל לומר אי אפשי באשה נדרני' אף שחכם התיר לה קודם הקידושין מ"ע אי אפשי באשה הנודרת וזה פשוט ואפשר לומר לסברא הנ"ל דאשמעינן דאף אם התיר לה החכם אחר קידושין מ"מ אינה מקודשת והיינו משום דאין ברירה והיינו שבשעת קדושין לא הוברר שהחכם יתיר לה ולא יהיה לה נדרים ואם נימא דיש ברירה אזי מקודשת משום