ליקוטי מהרי"ל על בראשית שמות נז

מילה ויקר זו תפילין ויוכל להיות רמז תורה היינו פרנסה כי אם אין קמח וכו' וששון זו מילה היינו בנים ויקר זו תפילין היינו חיי כי הזהיר בתפילין הוא מאריך ימים נמצא בקריאת מגלה ג"כ נמשך על ישראל ענין שלש הנ"ל ובתוכם נכלל כל הצטרכות והנה ע"י חודש ניסן שהוא בגי' מזלא כנ"ל נמשך לישראל ענין כל הצטרכות וברחמי' כי שם הוי' כסדר מרומז על הרחמי' פשוטי' ובכן הפירש החודש הזה לכם היינו להנאתכ' ולטובתכ' וכנ"ל ראש חדשים היינו כמו ראש בתוכו המוח והחיות וכן הוא ניסן ראש חיות לכל החדשי'

פרשת פקודי

אלה פקודי המשכן משכן וכו' נ"ל בעזה"ש דהנה כתיב ונשלמה פרים שפתינו והיינו על ידי שאנחנו קוראים פרשת הקרבנות נחשב כאלו הקרבנו קרבן והנה לפ"ז נוכל לומר במה שאנחנו קוראי' פ' המשכן ועשייתו יהי רצון שיהי' נחשב כאילו עשינו משכן והנה בפשוט לכאורה ג"כ מוכח כגון שאמירת הקרבנות נחשב כאילו הקרבנו א"כ הלא צריך מקום לזה אלא וודאי שנחשב כאילו השיוי משכן וע"ז י"ל ששייך באם נימא שמקריבין אעפ"י שאין בית אך מן הסברא י"ל כך וגם יש ראי' דהא על כל המימרות הקדושים יש רמז בתורה וגם מי איכא מידי דכתיבי בנביאי ולא רמיזו באורייתא ונוכל לומר רמז מכאן אלה פקודי המשכן ע"ד וה' פקד את שרה כי פקידה וזכירה ענין אחד וזכירה היינו בפה כדאיתא בגמרא זכור לא תשכח לא תשכח היינו שכחת הלב וזכור היינו בפה ומצינו שאמר השי"ת ב"ה פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל ונוכל לומר כך אלה פקודי המשכן שאנחנו מספרים וקוראים בתורה ענין המשכן משכן היינו נחשב כאילו עשינו משכן נמצא ממילא כשאנחנו מספרים היינו שקוראים בתורה ענין ה הקרבנות אזי כאילו הקרבנו קרבן ובכן יה"ר שיבנה בית המקדש ב"ב ונקריב בפועל ממש קרבנות ויתרבה כבוד שמים מעתה ועד עולם עולמי עולמים אמן

עוד י"ל אלה פקודי המשכן וכו' עפ"י חז"ל שאמרו על פסוק אשכול הכופר וכו' מי שהכל שלו מכפר לי על עון גדי שכרמתי לי וכמאמרם ז"ל יבא זהב המשכן ויכפר על זהב העגל ע"ש הנה כפי האמת כאשר איתא בזה"ק שישראל לא הי' חייבים רק הערב רב ע"ש הנה הזהב שנתנו יוכל להיות שבדעתם הי' שביציאת מצרים שהש"י שידד המערכת אף שממצרים לא הי' עבד יוכל לברוח והיינו כי קשרו ע"י כישוף וישראל יצאו ממצרים חשבו ישראל שאי אפשר שיהי' עוד כישוף וא"כ לא יהי' עגל ואזי יתרבה כבוד שמים לכך נתנו זהב להראות שלא יהי' באפשרי שיהי' עגל והם לא ידעו שהרשעים מצאו טס שהי' כתוב שם והשליכוהו באש כמאחז"ל ואח"כ כשנתנו נדבה זהב למשכן וכיפר הקב"ה ועפ"י זה י"ל אלה היינו חטא העגל שאמרו אלה אלהיך עיין בזוה"ק ויחי שפירש ע"פ מי אלה ע"ש פקודי היינו נחסר מלשון ולא נפקד ממנו איש ע"י המשכן והיינו שנחסר החטא ע"י המשכן וכנ"ל משכן העדות אשר פקד על פי משה י"ל העדות מלשון עדי כי עדיים מהר חורב ידוע מאחז"ל שמשה זכה ונטלן עיין בפע"ח שאורות שקבל בשבת מחזיר לישראל שהאורות הם בפקדון בידו ופוקד לשון פקדון ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את המשכן וקשה למה לא הי' משה יכול לבוא אל אוהל מועד כי שכן עליו הענן הלא משה הי' יכול לעלות בדרגות גדולות הלא נאמר ויבוא משה בתוך הענן פירש"י שנעשה לו שביל וכאן לא הי' יכול לבוא אל אה"מ ונ"ל כי משה הוריד לנו התורה והמצות ועל ידו נתגלה לנו אלקות כמ"ש אנכי עומד בין ה' וביניכ' ומשה הי' אמר ובו נצמצם הדיבור וזהו הוא הטעם שנא' בכל המצות וידבר ה' אל משה לאמר כי הדבור הוא התפשטו' ואמיר' הוא צמצו' וזהו שנא' במעב"ר י' מאמרות בכל בריאה נאמר ויאמר לשון בצע אמרתו ויאמר לשון ויתלבש רצ"ל הקב"ה הוא מצמצם את הבריאה לבוש בתוך לבוש שאם הי' התפשטות לא הי' באפשר להיות הבריאה וזהו שנאמר וידבר ה' הוא (ה') התפשטות טית אל משה רצ"ל שמשה ה' ' מביא את הדיבור בצמצום שיוכל לאמור לבני ישראל וכשיגמור המשכן הי' בא מן השמים בהירות ואור גדול בהתפשטות עד שלא הי' באפשרי להביא בתוך צימצום וזה שנאמר ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד אוהל מועד הוא צימצום כי אוהל מועד בגי' יוסף מאה וששה וחמישי' ויוסף הצדיק הוא יסוד הוא שדי ושם זה הא מורה על צימצום שאמר לעולמו די וזהו שנאמר ולא יכול משה לבוא אל אה"מ כו' ר"ל לא הי' יכול להביא הבהירות בתוך צימצום כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את המשכן כלומר שהי' בהירות בשפע רב וזהו שנאמר ויקרא אל משה באלף זעירא כלומר הקב"ה הי' מצמצ' א"ע אז נאמר וידבר ה' אל משה לאמר כלומר אז הי' יכול משה להביא הדיבור בתוך הצימצו' לאמר לבני ישראל

חסלת ספר שמות