ליקוטי מהרי"ל על בראשית שמות ל

טובות וכל מיני חסדים טובים כי הם עיקר ושורש כל הבריאה והם כלולים ברצונו הפשוט במחשבה קדומה לכל קדומי' וראשון לכל הסיבות ותחילה לכל הויות והנמצאים שבעולם שבשביל מחשבה זו שעלה ברצונו הפשוט ולהטיב לברואיו ברא וסדר כל מעשה בראשית ועבורם נאצלו כל העולמות כדי להוציא המחשבה מכח אל הפועל וזה שמצינו בתיקוני זה"ק על פסוק ותרב חכמת שלמה מכל חכמת בני קדם דהנה עיקר העבדות של זרע ישראל בקיום התורה והמצות צריך להיות כדי להוציא מן הנקודה טמירא ומן הרצון הקדום מכח אל הפועל לבא הדבר אל התגלות ולהתעורר הרצון של הטבה עליונה ולהמשיך משם דרך כל העולמות שפע רצון ממקור החכמה עילאה להשפיע אל חכמה תתאה ומשם בא לנו שפע ברכה וכל טוב כל מיני חסדים טובים וכל מיני ישועות של חיים ושלום בעולם וכל מיני גבורות קדושות להיות כח ביד כ"א מישראל להתגבר על יצרו ולהכניע כל חלקי הרע תחת הטוב וכשישראל זוכים לזה הבחי' והשיגה ידם לפתוח את הנקודה ומושכין מן הראשית החכמה מן הסתום אל הגילוי ואז יש תענוג גדול להבורא ועי"ז נתגדל מחשבתו אשר חשב על היהודים להטיב להם דכל זמן שהיא עדיין בהעלם כמוסה במחשבה אז הוא בחי' קטנות שאין אנו יכולין להשיג הרצון עליון ולא נשלם התענוג של הבורא שרוצה להשפיע רק צריך אתערותא דלתתא ואז מכונה בשם גדלות המוחין היינו שחכמה ומחשבה סתומה נתרבה ונתגדל וזהו ותרב חכמת שלמה מחשבה של המלך שהשלום שלו נתגדל ונתרבה מההוא שקייא וזה בא מחכמת בני קדם ממחשבה קדומה ובזה תבין מה שמצינו במקום אחר בתיקונים על פסוק פתחי לי אחותי פתחי לי באות ב' דהנה ב' דבראשית אית נקודה בהיכלין דהוא מרמז על המחשבה סתומה לומר דכל מעשה דבראשית אשר נבראו הכל הוא בשביל המחשבה ונקודה זו מהכל הוא כלול בראשית וגנוז וטמיר בתוך הנקודה פנימיות של ה' שהוא רצון הקודם אשר הוא שורש לכל מעשה בראשית וזה שאחז"ל בשביל ישראל שנקראו ראשית ר"ל שהם נכללו בבחי' הראשית ובנקודה זו שראשית המחשבה היה בשביל להטיב לישראל ובעבורם ברא כל העולמות האלה כדי להוציא הטבה זו מן הראשית ולפתוח זה הנקודה להביא זה הראשית אל הגילוי להשפיע לזרע ישראל כל צרכם וזהו שהבורא יתברך מבקש דרך חיבה ואהבה לכנס"י פתחי לי ר"ל פתחו ליו"ד ר"ל שהיוד הוא הנקודה והא מרמז לחכמה סתימה וזהו שאמר באות [ב'] ר"ל את כנס"י תראה לפתוח הכל ולהוציא מן הנקודה הפנימית כל הטובות הגנוזים שמה ולהוציא אותו מן הכלל מנקודה טמירא מן פלא עליון אל המעשה להתגלות הדבר וזהו שנרמז בראשי תיבות של הפסוק והנה בתיבת בראשית יש בו ששה אותיות נגד ששת ימי המעשה והנקודה של תוך הבית הוא מכוון נגד יום השבת שהוא הפנימיות והשורש של הששת ימי המעשה דמשבת בא חיות מזון לכל הו' ימים וכל הו' ימים הם כלולים ביום השבת שהוא הנקודה שלהם וזהו שמצינו בתיקונים פעם אחד פתחי לי ביומא קדמאי כו' שראשי נמלא טל זהו יומא שביעאי והכל הולך אל כונה אחד כמש"ל באריכות מזה וז"ש המדרש וירא מלאך ה' אליו בלבת אש כי קב"ה וכנס"י הם בבחי' ודוגמא של איש ואשה שבהם שני א"ש ושם י"ה מחבר אותם והנה היו"ד הוא דכר והוא המחבר והוא נקרא לב שהוא שורש כל העולמות כמו הלב הוא שורש לכל האברי' כמו כן היו"ד הוא נקודה ומזה הנקודה מתהו' כל האותיות כל אות שתרצה לצייר צריך אתה להתחיל בנקודה היוד ולהמשיך מן הנקודה שהיא היוד כל אות שתרצה וא"כ כמו שהוא שורש לכל האותיות והוא הראשית בבחי' לב ולכך מצינו בקרא שמכנה להקב"ה בשם לב ע"ד שאמר דוד לך אמר לבי כו' וזהו שהשם הראה א"ע אל משה בתוך לבת אש ר"ל מתוך לב של האש מן המחשבה והנקודה סתימא אשר משם בא הטבה לזרע ישראל וזה הי' צריך משה לפתוח זה הבחי' מרצון עליון אשר הי' בשביל ישראל להטיב להם ועי"ז גאל אותם משה ע"י שהמשיך עליהם שפע רחמים מנקודה ומחשבה עליונה מפלא עליון כמו שיתבאר בסמוך על פסוק כי אהי' עמך ע"ש וזה שאמר המדרש אני ישינה מן המצות אע"פ שכנס"י הם בבחי' שינה שאינם עושין מצוה לעורר השורש עליון אבל מ"מ ולבי הוא הקב"ה שהוא חמדת לבי ער לעשותן מעורר אותי מן השינה שאראה לעשותן שחפצו ורצונו מאד שכנס"י יפתחו את הנקודה ולפתוח הלב ולהמשיך מן ראשית המחשבה אל המעשה וידוע דהכל נברא בדיבור כמ"ש בדבר ה' שמים נעשו ואנו צריכים לקיים דיבורו של הקב"ה שיוצא מפיו כביכול להביאו אל המעשה בפרטות לקיים התורה והמצות ולעורר הרצון עליון

והנה באמת ע"י שאנו קבלנו בכללות ישראל התורה מפי הגבורה והסכמנו יחד לומר כל אשר דבר ה' נעשה ע"י שקיבלו עליהם שיקיימו דבר השם ויביאו את הדיבור אל המעשה עי"ז הי' תענוג גדול להבורא שנשלם רצונו ומחשבתו וז"ש במדרש פתחו לי כו' תמתי שנתממו עמי בסיני ר"ל שנשלמו עמי בסיני כלומר שבהר סיני נשלם ונגמר הרצון של הבורא במה שהבטיחו להביא הדיבור של השורש אל המעשה וזהו דבר ה' ר"ל שלבו מעורר