ליקוטי מהרי"ל על בראשית שמות ג

פרשת בראשית

ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא כו' עץ פרי עושה פרי למינו כו' ותוצא הארץ כו' ועץ עושה פרי כו' פירש"י עץ פרי שיהיה טעם העץ כטעם פרי והיא לא עשתה כן אלא ותוצא הארץ עץ עושה פרי לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על חטאה עכ"ל וכבר צווחי קמאי דהאי לפיכך שהביא רש"י אין לו שייכות כלל אל מה שקודם וגם מה שייכות יש חטא הארץ לחטא האדם ונראה ליישב דברי רש"י הנ"ל בטוב טעם ובזה יתבארו הרבה כתובים דהנה לכאורה יפלא מאד מאין בא זה שהארץ חטאה נגד קונה דבשלמא באדם בשר ודם שייך חטא מחמת יצרו הרע הטמון בקרבו ומטהו מן הדרך הישר והוא יתברך נתן לאדם הבחירה חפשית איזה הדרך שירצה יבחר הן לטוב או הפוכו חלילה אבל שאר הנמצאים כל הנאצלים והנבראים והיצורים והנעשים כולם הם ששים ושמחים לעשות רצון קונם ואין להם שום יצה"ר להטותם מדרך הטוב ומאין בא לה חטא וביותר לפגום מעלתה שהקב"ה פקד עלי' לטובתה שגם העץ אשר תוציא יהי' טוב למאכל והיא קלקלה ונתנה טעם לפגם

ובשום לב יש לומר דהארץ לא חטאה כלל ואדרבה עשתה עבדות גדול ומסירת נפש שלא חשה לקילקולה וכעין שאמרו חז"ל גדולה עבירה לשמה דהנה הארץ הסתכלה וראתה בריאת אלקים כל מעשה בראשית כי נורא הוא כל מיני נפלאות מראשית הנקודה כל השתלשלות העולמות עד תהום ארעא אשר כמה מיני נמצאים ודומים וצמחים ועשבים וחכמת אלקות והנפלאות וחכמת הבורא ית"ש ועל כולם הוא האדם אשר גופו נלקח עפר מן האדמה ונשמתו הוא מאוצר הנשמות החצובה מתחת כסא כבודו יתברך והכל בידי אדם ותלוי במעשיו כי יש ביכולת ביד האדם אם ילך בדרך ישר וטוב אז יהי' עלי' לכל העולמות ולכל הנמצאים ואם ח"ו יקלקל ממעשיו אז ע"י מעשיו נפגם הכל ויורד למטה כל הנבראים הרוחני' והגשמי' בבחינה התחתונה אז אמרה הארץ בלבה שח"ו שכיון שאדם קרוב לחטוא מחמת יצרו הרע ואז ח"ו יבוא פגם גדול לשורש נשמתו ולא יועיל לו שום תיקון ותשובה על זה התחכמה האדמה ושינתה תחילה את ציווי הבורא כדי שיהי' לאדם אח"כ אמתלא על חטאיו מחמת דשורש גופו הוא מן האדמה אשר שינתה תחלה רצון הבורא ותולין הקלקלה במקולקל ולא יתלו הסרחון בנשמה רוחני וחסה הארץ על כבוד שמים ועל האדם להקל מאתו החטא מחמת דשורש של האדם אשר נלקח ממנה הרע את מעשיו ואז אין להאשים את האדם כל כך וא"כ עשתה הארץ עבדות גדולה ולשם שמים נתכונה ולכן לא נענשה הארץ תיכף כי קמי שמיא הי' גליא אשר הי' כוונתה עבור כבוד יוצרו אך כשחטא האדם אז נפקדה על עונה להוציא רצון הארץ מכח אל הפועל דאם לא נתן לה הש"י עונש א"כ לא הי' נתגלה הדבר כלל שחטאה והי' חטא האדם קשה ולא הי' נשלם רצון הארץ אשר חטאה עבור זה וזה שכתוב רש"י לפיכך כשנתקלל האדם על עוונו אז נפקדה גם האדמה כדי להוציא רצון הארץ מכח אל הפועל ולהקל מאדם עונשו מאחר שנלקח מן האדמה אשר חטא בתחלה ונמשך האדם בטבע החומר אחר האדמה אשר לוקח ממנה ודברי רש"י ז"ל נכונים

ובזה תבין דברי שהע"ה שאמר בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו אשר לכאורה אין זה מצד השכל שהטוב והשמחה המגיע מהבן חכם יתייחס להאב וצער ותוגה מבן כסיל יהיה על האם אך הוא הדבר אשר דברנו דהרי עינינו רואות כשאדם הולך בדרך הישר וטוב בעיני אלקים ואדם אז כל רואיו יאמרו כמה גדלה נשמתו הק' של אותו האיש ומייחסין הטוב אל הנשמה וכשאדם ח"ו הולך בדרך בלתי טוב אז מרגלא בפומא דאינשי כמה חומרו עכור ותולין הקלקלה בחומר המגושם מאדניה וזה פעלה הארץ במעשה ידיה שכל פעולות הרעות אשר יעשה האדם יתלה בה דהיא האם והשורש להגוף בחומר אבל מעשה הטוב יתייחס להאב דהוא השורש של הנשמה חכמה עילאה וז"ש בן חכם ישמח אב כשהבן הוא חכם והולך בדרך טוב אז ישמח אב הוא הנשמה הבאה מחכמה עליונה המכונה בשם האב אבל בן כסיל בחושך הולך אשר מקלקל מעשיו זהו תוגת אמו דהוא השורש אשר הולידה את הגוף דהוא האדמה אשר היא האם להגוף ותולין בה הקלקלה

ועפ"ז תבין דברי הכתוב וזכרתי את בריתי יעקב כו' והארץ אזכור דבשלמא זכירת האבות ניחא דזכות מעשיהם הטובים יגן עלינו אבל מה אהני מן זכירת הארץ אך לדרכנו ניחא דר"ל דאזכור את הארץ אשר חטאה וממנה לוקח האדם וא"כ חטא הארץ גרם לאדם שיקלקל וילך אחר חומרו הרע אבל מצד נשמתו הק' לא הי' האדם חוטא כלל כמש"ל באריכות

ובזה י"ל פירוש הכתוב בפ' קדושים וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל דהאי כל עץ אינו מובן ולדברינו הנ"ל ניחא דהנה כיון דהארץ נתכונה לטובתנו וקלקלה את עצמה שלא להיות טעם עצו ופריו שוים רק עושה פרי ולא עץ פרי וקבלה עונש עבורנו לכן ראוי ומוטל עלינו לתקן את פגמה וכגמול ידה ישוב לה וכי נבוא לארץ מחויבים אנו לתקן את האדמה וז"ש ונטעתם כל עץ מאכל ר"ל שכל העץ יהי' ראוי למאכל ולא הפרי לבד אלא יהי' טעם עצו ופריו שוים והמעיין המשכיל יעיין בכתבי האר"י בפע"ח בשער ק"ש על המטה ימצא קצת מדברנו אלה

ויקרא האדם שם אשתו חוה כי היא היתה אם כל