ליקוטי מהרי"ל על בראשית שמות יח

שונים להיות בעולם כמה מיני צדיקים אשר כל אחד אינו דומה לחבירו וכ"א ממונה על דבר אחר זה הצדיק ממונה למשוך חכמה בעולם חיות לעולם וזה למשוך חסדים טובי' לעולם וזה למשוך גבורות ל לעולם וזה ניצוח לעולם כל מיני המשכות והשפעות בכל מדה ומדה זה הי' העובדא של יעקב שעשה למטה להתעורר השורש הרוחני כנגדו והסתכל באחדות של כנס"י עד סוף כל הדורות עד ביאת משיחא ואח"כ ראה יעקב ברוח קדשו הירוס וחורבן של כנס"י כמו דאיתא במדרש על פסוק ויקח מאבני המקום שראה חורבן ביהמ"ק וגדול חרון אף והדינים חלילה אשר עברו על זרע ישראל וז"ש ויצא יעקב מבאר שבע ר"ל שיצא מאותו הסתכלות של היחוד עליון אשר משם נובע שפע לכל השבע מדות המכונה באר שבע וילך חרנה והסתכל באותו הבחי' של החרון אף אשר יהי' ח"ו על כנס"י והי' לו צער גדול מאוד בהרגישו גודל הצרות אשר יסבלו זרעו בגלות ויהי' להם יי וידה ח"ו וז"ש ויפגע במקום ר"ל לבד מזה הצער שהרגיש שיהיה לזרעו אך מיד פגע והרגיש בצערו של מקום כביכול מקומו של עולם אשר בכל צרתם לו צר וחשש יעקב מאד על צער השכינה כביכול וז"ש וילן שם כי בא השמש הי' לו לינה ר"ל שנחשך לו האור שם מחמת צער של ישראל וגלות השכינה ועי"ז נפסק מהדביקות ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו הניח מחשבתו על דבר זה ולכך כתיב מאבני לשון רבים כי זה קאי על הירוס כנס"י שנפרדו וז"ש ויחלום לשון חיזוק ר"ל שהתגבר יעקב מאוד במחשבתו על דבר ההירוס הנ"ל מחמת שזה הדבר הוא גדול בכמות אף שלעיני בשר נדמה שהגלות אינו אלא למטה בארציות וז"ש והנה סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה אבל באמת שורש של הילות נוגע עד רום השמים עליונים כי בעת הגלות יש תשות כח למעלה כביכול ונפגמו חלילה בשפע עליונה והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו ר"ל שבאמת ע"י הגלות יש עלי' לכמה ניצוצות הקדושות אשר הם עולים מעומקא דתהומא ולא גלו ישראל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים כמ"ש חז"ל אבל על ידי ירידת ישראל יש ח"ו ירידה לכמה כי"ק הנקראים מלאכי אלהים אך יעקב הזכיר א"ע והנה ה' נצב עליו שכל מקום שגלו ישראל השכינה עמהם ועמו אנכי בצרה וא"כ כיון שהש"י עמנו והוי שמירה בבעלים א"כ אין לנו אלא צערו של מקום והנה הוא יתברך ראה שיעקב הפסיק מחשבתו מחמת צער השכינה, וזרע ישראל ואז הבטיח לו השם אני אלקי אברהם אביך כו' הארץ אשר אתה שוכב עלי' כו' ר"ל מה שאתה דואג עלי' בוודאי אתננה לך ולזרעך והנה אנכי עמך ושמרתיך ר"ל אף שהם בגלות אנכי אהי' עמהם ואשמור אותם והשיבותיך אל האדמה ר"ל אף שגלו אשוב את שבותם ואקבץ את נדחם מקצה השמים עד אם עשיתי את אשר דברתי וייקץ יעקב משנתו ר"ל מבחי' שינה שהי' בהסתלקות המוחין מחמת חשכו של הילות וצערן של ישראל ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי שאנכי דמיתי כי ח"ו כשהם בגלות הקב"ה עזבם והם בהסתר פנים ואין משגיח עליהם אבל אכן אני רואה שהשם במקום הזה ששכינת עזו הוא עמם בגלותא ואין זה כ"א בית אלקים א"כ בוודאי הוא לטובתם ואז חזר יעקב למחשבתו הראשונה ויקח את האבן אשר שם מראשותיו ר"ל זה היסוד אשר הניח ראשו ומחשבתו עליו וישם אתו מצבה ר"ל שפעל והעמיד איתו קומה שלימה ויצק שמן על ראשו ר"ל שהמשיך להמעשה וכעולה הלזו שמן הוא כינוי לחכמה עליונה ומשם משך שפע וחיות וקדושה ויחוד המחשבה הוא חכמה עליונה לכנס"י אשר היא אבן היסוד ונעשה ממנו בנין שלם בכל חברים ופרקים וחדרי' המפוארים ובנה מדור לשכינה ויחוד להמקום ב"ה להתיחד עם כנס"י קוב"ה ושכינתי' וז"ש ויקרא שם המקום בית אל שהוא בית ומדור אל השכינה הנקרא אל וזש"ה ואולם לוז שם העיר לראשונה ר"ל דבאמת שגם קודם שעשה יעקב זה ג"כ היו כל הדברים בכח ביחוד עליון כי הוא היתה ראשית המחשבה ושורש של כללות כנס"י דור ודור עד עקבות משיחא רק שהיתה בבחי' לוז כי אבר אחד יש באדם ששמו לוז והוא נקרא נסכה אשר מזה האבר נתהוה בנין האדם שהוא עולם קטן כל רמ"ח אבריו וגם לעת התחי' יבנה כל הגוף מזה האבר כי זה האבר אינו נרקב א"כ מדכל הגוף נבנה ממנו ע"כ יש באבר הזה כח וחיו' של כל הרמ"ח אברים והוא כמו היולי הכלול מכל הצורות כן הוא אבן הראשה שהיתה ראשית המחשבה הכוללת ומקיפות הכל מה שהיה ומה שעתיד להיות רק שיעקב פעל זאת והוציא הדבר מכח אל הפועל אבל לא נתחדש שום דבר כי הכל היה אז בכחו ית' בבחי' לוז אבל יעקב בנאו בית ויקרא שמו בית אל ביתא דשכינתא ויותר אין להאריך

או י"ל ויקח מאבני המקום כו' דהנה אחז"ל עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים וכ"א מראה באצבע זה אלקינו כו' להבינך, מה הענין של המחול הזה ונראה דהנה אמרו חז"ל דכ"א נכווה מחופתו של חבירו ולכאורה מה זה גמול ותענוג כיון דא"י לכנוס במחיצת חבירו ואף ששם הוא עולם שאין בו לא קנאה ולא תחרות אבל מכל מקום אין זה שלימות האמיתי כיון דלכ"א חסר שלימות ותענוג חבירו אך ידוע דמחול הוא