ליקוטי מהרי"ל על בראשית שמות יא

הוא באתכסייא והוא בעלמא דאתי בעולם העתיד שעתידה להתגלות אבל עדיין הדבר בהעלם והמשכת הדבר ההוא מן העתיד אל ההוה הוא באמונה ר"ל כיון שהצדיק מאמין בדבר שבודאי יהי' ובודאי יקיים ה' הבטחתו ומצפה ומחכה בכל שעה ומתלהב שיתקיים הדבר ההוא אותו התשוקה והתלהבות והצפוי של הצדיק הבא ע"י אמונה אותו הדבר מחבר המחשבה עליונה של הבטחה וממשיכו להאמונה וזה פי' הפסוק לעולם ה' דברך נצב בשמים ר"ל שהדיבור של הבטחת הטובה כשהיא (במחשב') הוא באתכסיי' ועומד בשמים אבל בזה שלדור ודור אמונתך ר"ל ע"י האמונה כוננת ארץ ר"ל עשית ותקנת כלי ונוקבא להתגלות הדבר והנה זה מצינו באברהם אמירה ודיבור אמירה הוא בחשאי כל זמן שהוא בדבקות באתכסייא ודיבור הוא באתגליא וז"ש רש"י בצחות לשונו כאשר אמר בהריון (ר"ל שהי' אצל דברים הריון) ר"ל כשהי' הדבר עדיין במחשבה באתכסייא לא המשיך רק הריון שהוא ג"כ באתכסייא וזה בחי' אמירה אבל ויעש ה' לשרה ר"ל תקנה ועשאה כלי לקבל הדבר ובא להתגלות וזה בחי' דיבור ומזה בא הלידה והבן

וה' פקד את שרה כאשר אמר ויעש ה' לשרה כאשר דבר נראה לרמז בזה ע"ד שאיתא בעשרה מאמרות נברא העולם וגם הלוחות נתנו בעשרת הדברות בבריאת עולם נקראו מאמרות ובמתן תורה נקראו דברות ואיתא ויהי ערב ויהי בקר יום הששי כל העולם הי' תלוי עד ששה בסיון אם יקבלו ישראל את התורה מוטב וכו' ולהבין שישראל נקרא שרה לשון שרתי בגוים וזה רמז הכתוב וה' פקד את שרה הם ישראל כנ"ל כאשר אמר ר"ל בשעת בריאת עולם אז נקראו מאמרות שאז לא הי' רק פקידה ויעש לשרה ר"ל ויעש לשון תיקון שתיקנם בתיקון הראוי כאשר דבר ר"ל בשעת מ"ת שאז יקראו דברות אז תיקנם כראוי ודו"ק

פרשת חיי שרה

ויקם אברהם וישתחו לעם הארץ וכו' ובסמוך קאמר וישתחו אברהם לפני עם הארץ ונ"ל כך דהנה צריך להבין הענין שאברהם השתחוה לעם הארץ ונ"ל ע"ד דאיתא בזהר והוא עבר לפניהם וישתחו וכו' היינו שיעקב השתחוה להש"י ב"ה וב"ש ולפי"ז י"ל כאן ג"כ כך שאברהם השתחוה להש"י והנה אח"כ כשביקש מבני חת שיפגעו בעפרון בן צוחר וכו' ויען עפרון וכו' הנה לכאורה לא הי' צריך השתחוי' לפני עם הארץ רק לפני עפרון אך אברהם השתחוה לפני עם הארץ הגם שלא דברו עבורו לעפרון ואפשר בשביל ששמעו את דבריו של אברהם לא קפח שכרם ועשה השתחוי' שהם סברו שלהם השתחוה לכבודם והאמת הי' שלשמים השתחוה ולפ"ז לא קשה אמאי לא השתחוה לעפרון במכוון דהנה איתא מודים מודי' משתקין אותו ולפי הנ"ל שלשמים השתחוה א"כ אם הי' משתחוה לעפרון ואח"כ הי' משתחוה לע"ה הי' כמו מודים מודי' ולכך השתחוה לפני עם הארץ והי' השתחואה לעפרון במכח כש"כ כי אותו היום מנהו שוטר עליהם וכיון שהשתחוה לע"ה לא היה צריך להשתחות לעפרון

ואברהם זקן בא בימים וה' בירך וכו' בכל וכו' הנה איתא בגמרא בן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו ב"ה וב"ש וחד אמר בן מ"ח שנים הכיר וכו' ויש לומר שלא יהי' פלוגתא רחוקה אדרבה מא"ח ומא"ח ול"פ כי ידוע מן שלש שנים מלמד האב לבנו תורה ואברהם שלא הי' אביו מלמדו ומעצמו הכיר את בוראו והיה זה הענין פלא גדול ואתא זה המ"ד לאשמועינן כשהיה בן מ"ח הכיר ג"כ את בוראו והנה יש להבין הגם שהכיר כשהיה בן ג' שנים ואח"כ ודאי בכל יום ובכל שעה עבד את הבורא ב"ה ומכל מקום כשהגיע למ"ח שנים היינו כי ארבעים לבינה ושמנה שנה מרומז שבא בבחי' בינה שהוא שמינית עכ"ז הכיר את בוראו והיינו כי גדולת הבורא ב"ה וב"ש הוא אין שיעור ואין ערוך ואין סוף ומה יעשה אזוב הקיר במה יתגאה כשיש לו איזה שכל והנה אברהם אבינו כשהיה זקן והיה משיג שערי חכמה ורוממת אל והיה נראה לו שאינו עובד הבורא זמן רב רק איזה ימים כי היה נראה לו כי מה שעבר לא היה כ"כ כראוי ובכל יום היה נראה לו אפשר היום עשיתי להבורא ב"ה תענוג כי אתמול לא היה לי שכל כל כך והגם שהיה כל כך במעלה שבן ג' שנים הכיר וכו' ובן מ"ח וכנ"ל ועוד היה לו מעלה שהש"י בירך אותו בכל היינו הן ברוחניות והן בעניני גשמיות אבל כשהיה לו ברכה מהש"י בענין רוחניות בענין חכמה ובינה ודעת עכ"ז היה נראה לו שאינו עובד מכבר והיינו גודל השגתו ברוממת אל ית"ש

ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו וכו' שים נא ידך תחת ירכי נ"ל דיד מרומז על האמונה הקדושה דהנה ביד יש י"ד פירקין כמנין י"ד אותיות ה' אלקינו ה' והנה יסוד הוא בניקוד שורק בואו ושמעתי שורק מרומז על קשר והנה אברהם היה שלח את עבדו לעשות ענין זאת ליקח אשה לבנו והכל עם כוונות ויחודים השייכים לזה הענין והיה חושש שלא יתקלקל אליעזר בדרך והיה עושה התקשרות גדול לכך אמר שים נא ידך היינו האמונה תחת ירכי היינו התקשרות עמי ומה שהיה לו קפיצת הארץ אפשר היה טעם כדי שיהיה הדבר נגמר מהרה וגם כדי שלא יתקלקל העבד

ויאמר ה' אלקי אדוני אברהם הקרה נא לפני היום וכו' הכתוב צריך ביאור הקרה נא וגומר מה יקרה ובאמת בפשוט סומך על הכתובים שאחריו ונראה עוד שהעבד חשש עצמו שאינו ראוי באפשר שיעשה