קיצור ראשית חכמה נט

וכיוצא בזה פי' שם שאע"פ שאנו אומרים שהוא סגור ששת ימים אין הכוונה שאור האצילות נסתם מכל וכל שזה מורה סלוק ההשגחה אלא האור העליון מתעלם מבפנים והוא כמושב המלך שהוא בהיכלו בפנים ומצוה לעבדיו שיעשו כך וכך נמצא שכל מה שיעשה הכל ע"י המלך ומאמרו והוא משל למלך שפעמים משתמש בכלי כסף או בכלי נחשת ופעמים בכלי זהב

על מציאות קדושת ו' ימי החול שפי' ז"ל ואמרו זכור את יום השבת לקדשו תהא זוכרו מאחד בשבת שאם יתמנה לך מנה יפה תהא מתקנו לשם שבת הכוונה שצריך לזכור קדושת שבת בכל הו' ימים שאם יתמנה לך מנה יפה מתקנה לשבת וכמו שבגשמי מתקן ומקדש המנה יפה בשבת כך יתקן נפשו שתשרה עליו קדושת שבת והטעם השבת היא דוגמת העוה"ב, וקדושת שבת בעה"ז הוא כי ע"י שמירת האד' השבת כהלכתו ירגיש תוס' נשמה בנפשו והיינו וינפש והוא עונג לנשמה ולגוף עד שאז"ל שהשבת הוא א' מס' מעין העוה"ב כי המנוחה והתענוג שירגיש בו הצדיק הוא אחד מס' לאותו התענוג הנפלא והטעם כי בעוה"ז מפני גשמיות א"א לנו להשיג יותר מזה כי הנשמה מלובשת בגוף החומר הזה אבל אחר שיפשיט הנשמה לבוש העכור הזה ישיג עדון העוה"ב בשלימותו ובזה נבין משה"כ אח"כ בינו ובין בני ישראל אות היא לעולם והכונה הוא שהשבת הוא אות ומופת לנו לעולם שכלו ארוך כי מעין המנוחה הזו יהיה מנוחה הבאה ועוד כי כמו שהשבת הוא בא אחר ו' ימים כן שתא אלפי שני הוי עלמא וחד חרוב שהיא דומה לשבת, ואחר שידעת שהשבת הוא מעין קדושת העוה"ב הי' כונת האלהית לתת לנו קדושת שבת להודיענו שאין עיקר דירת האדם בעוה"ז כי בעוה"ז הוא גר, ועיקרו הוא בעולם הנשמות שהוא עוה"ב ולכן שיבת ממלאכה המורה על עניני העולם ומקדש יום השבת להראות שמתקדש ואין לו עסק בעניני העוה"ז כי כל מציאות קדושה הוא פרישות כנודע, ואחר שכוונת קדושת שבת היא זו בכל יום ויום חייב לחשוב ולזכור