קיצור ראשית חכמה ש

שצריך לאחוז ממדת החסד היא התורה שנמשכה ממנה שנא ותורת חסד על לשונה וכמ"ש רז"ל ולא ע"ה חסיד ופי' בר"מ פ' צו דבר מתוק בענין זה אמר כי התורה נמשכה מחכמה שהיא י' והחסיד יקרא חסיד כשיכניס י' שהיא חכמה בה, והיינו חסד י' ועם הארץ שלא זכה אל התורה לא זכה לחכמה ולכן אין ראוי שיקרא חסיד שחסר לו היו"ד, ועוד כדי לזכות צריך לעסוק בתורה מחצות לילה ואילך עד אור הבוקר כדי לקבל חוט של חסד הנמשך מהחסד על השכינה ועל העוסקים בתורה שנאחזו בה כמו שהאריכו בזוהר בכמה מקומות ובפרט פ' ויקרא, עוד ממדת החסד לאחוז בצדקה וגמילות חסדים בכל פרטיהם כמו שיתבאר במקומו ב"ה שכל אלו ענפי החסד, עוד צריך להתענות אם יש בו כח כמ"ש בתענית אי מצי מצער נפשיה נקרא קדוש וחסיד דכתוב גומל נפשו איש חסד ואי לא נקרא חוטא ופירש"י גומל נפשו שמפריש נפשו ממאכל ומשתה א"נ גומל לשון גמול שמשלים נפשו לקונו והטעם שיקרא איש חסד אפשר לומר במה שפי' בזוהר שמות (דף ב') שהיא דומיא השושנה שהוא אדומה ולבנה וכאשר מציקין אותה ע"י האש נהפך כולו ללבן שהמים היוצאים הם לבנים כן היושב בתענית וממעט חלבו ודמו וגובר עליו האש ריח העולה מפיו הוא כריח הקרבן שהיה מצטמק ע"י האש ונהפך ללבן ומתכפר לו נמצא בזה שהוא נקשר בחסד שהוא הלובן ובודאי אין דברי ריש לקיש שאמר שנקרא חסיד אמורים אלא במי שחטא וצריך לשוב בתשובה שאם יתענה נקרא איש חסד והטעם שכיון שחטא ע"י המזון שהשפיע לו מצד החסד צריך לגמול נפשו מהמזון ואכילה ושתייה ובזה משלם לה גמול מדה כנגד מדה במה שחטא חלק כי אין אדם חוטא אלא מתוך אכילה ושתיה אבל ת"ח שלא חטא אין לו להתענות וראיה מהלל הזקן כי מפני שהיה חסיד שמימיו לא כעס היה לגמול חסד וגם ריש לקיש עצמו אמר שם אין ת"ח רשאי לישב בתענית מפני שממעט במלאכת שמים שהוא חלש ואינו יכול ללמוד ובזמנינו אין