קיצור ראשית חכמה רצז

לאנוס את עצמו ולהוציאה מהלב ע"ש שלא יתכוון לגמור אותה בלבו, ולפי שהמחשבה הנגמרת היא המביאה לידי מעשה וחשובה עליו כמעשה וע"ז נאמר למען תפוש את ישראל בלבם וזאת היא הקדושה הב' שהזהיר הכתוב עליה והתקדשתם במעשה והייתם קדושים במחשבה, הא למדת שאין אדם נקרא קדוש עד שיתקדש במעשה ומחשבה, ועתה תבין ותדע כי לא יוכל אדם להגיע אל המדה הזאת עד שיניח במה שהוא מותר חלק מחלקיו ויגדור עצמו בגדר הדברים המותרים שהם דרך ומסלול להרגיל העבירה כענין שאמר כל המכניס ידיו למטה מטבורו תקצץ ור' יוסי לא נסתכל במילתו ורבינו הקדוש לא הכניס ידו תחת אבנטו וכל הפרישות הזאת היתה גדר מפני שלא יתגבר עליו הערוה תאותה לפי שהיצר מתקוטט עם האדם ומקטרג אותו להשיאו ולהסיתו וכך היא דרכו להשביע את נפשו ולמלא כל תאוותיו בכל המותר לו ואחר אשר למדו למלא כל תאותיו ברעבון נפשו כאשר לא תמצא ידו במותר בו יסיתנו למלא תאותו מן האסור הקל ומן הקל אל החמור ומן החמור אל החמור ממנו עד שיאמר לו לך עע"א ותכפור במי שאמר והיה העולם שאין דין ולא דיין ולא ג"ע ולא גיהנם ולא עולם אחר וע"כ צריך להתחזק ולהתגבר ולעמוד על נפשו להלחם בתאוותיו כדי שיהיה לו מעלה בנפשו על נפש הבהמה שאין לה מעצור מכל אשר תשיג לתאותה

פרישות היא בחינת סור מרע והוא נכלל בקדושה כמ"ש לעיל ולפיכך נאמר כי כוונת אמרו טהרה מביאה לידי קדושה פי' כי עיקר טהרה הוא טהרת כל אבר ואבר מהפגם כגון טהרת הלשון מלה"ר ושאר דברים הפוגמים וטהרות העינים מראות בערוה וכיוצא בשאר האיברים אבל קדושה הוא גדר אחר יותר פנימה כי מלבד שלא ידבר לה"ר ירבה בשתיקה וקדושת העין שלא יסתכל חוץ לד' אמות ועיין בשער קדושה וכיון שאדם מתדבק בקונו ימשך עליו ענוה בהכרח כי אם יחרפוהו ויבזוהו