קיצור ראשית חכמה רעט

שביום טוב מתגלה אור חדש כמ"ש בזוהר אמור (דף כ"ו) בתיקון בענין מקראי קודש ובפרט בחג הסוכות שנקרא זמן שמחה ולא יהיה עצב: מתנאי שמחת המועדים שלא יהיה שמח בשחוק וטיולים כמנהג שמחת הכותים בחגיהם שנא' אל תשמח ישראל אל גיל כעמים אלא יהיה בשמחת המועד עצמו שהם ימי מקראי קודש כדפי' לעיל והוא כאדם שהיה עומד בחושך שישמח בבוא אליו אור חדש כך צריך שיהיה השמחה בשמחת התורה במועד יותר משאר הזמנים כדפי' ז"ל שלא נתנו י"ט לישראל אלא לפסוק בתורה ודע כי מציאות השמחה גורם היחוד שא"א שיתקרבו העלולים עלה בעלול אם לא יהיה ביניהם שמחה שתחפץ העילה שיתקרב עלולה אצלה וכן שמחת העלול להכלל בעילתו כדי שיאיר ממנו, ועיין בתיקונים (דף ל"ד) ובזוהר קרח בסוף נמצא כי עיקר השמחה הוא יחוד וקשר האצילות כלו כא' והארתו ע"י המאציל שזהו כל השמחה שיאירו ויתיחדו כלם כא' עד שיאיר בהם המאציל כראוי, ובזה נבין מ"ש המשורר שמחו בה' וגילו צדיקים כי עיקר שמחת הנפש היא בהיותה מאירה מאור האצילות כלו הנכלל בה' כנודע

לכן מי שירצה לשמח את נפשו יתבודד מקצת היום לחשוב בגדולת אותיות יהו"ה כמ"ש בשער קדושה פרק ה' כי הנשמה שלנו אצילותא משם יהו"ה כאמור בנים אתם וגו', ולכן בחושבו ששם יהו"ה הנשמה מאירה ומתצחצחת בצחצוח נפלא והיא שמח ומכח ההארה ההיא יש בה כח לתת התנוצצות אפי' לבשר באופן שאף בשרי ישכון לבטח שלא ישלוט בה רמה וזו היא מעלת הצדיקים הדביקים בשם ה' שאפי' במיתתם קרוים חיים כי מפני התדבקותם בשם יהו"ה שהוא מקור החיים יתנו קצת חיות אפי' לבשר באופן שיקראו חיים אפי' במיתתם. מהדברים הגורמים דביקות הוא בהתבודד האדם מקצת היום כי כשיחשוב בגדולת יוצר הכל כמ"ש בשער היראה ויאמר בפיו מענות איוב האחרונים ויאמר אותם בהבנה ובנחת ובקול רם וכן כמה פסוקים ממזמורי דהע"ה המספרים