קיצור ראשית חכמה רמב

שנתן לו דרך טובה ודרך רעה ועזב את הטובה וגרם רעה לו ולנפשו בסבת חטאו כמו שאז"ל על פסוק תחטאני באזוב ואטהר ז"ל מכאן שכל העובר עבירה כאילו מטמא בטמא נפש ואין מזין כליו אלא באזוב ואטהר וכי נטמא דוד אלא העון שהוא חלל הנפש וכן הוא אומר ולבי חלל בקרבי, ולהבין ענין זה על תכונתו כיצד יפגום האדם בנפשו שנוכל לומר שהרג אותה ועשאה חלל הוא בשנדע מה שמוסכם בזוהר ובתיקון היות לאדם נפש רוח ונשמה ויש נפש רוח ונשמה מאופן חיה וכסא כדפי' בתיקונים (דף י"ח), וצריך לדעת כי כמו שבאדם הגשמי יש בו רמ"ח איברים גשמיים כן הנשמה המתלבשת ברמ"ח איברים אלו יש בה רמ"ח איברים רוחניים והנשמה היא הנקראת אדם באמיתות, ומצד היות הנשמה כלולה מרמ"ח איברים רוחניים תפעול ותתלבש בטפה ההיא ולהוציא כלי למעשהו ונמצא הגוף דפוס הנשמה ומפני זה ישתנו דיוקנאות האנשים לאלפים ולרבבות כפי מחצב נשמתם כדפי' בתיקונים (דף קכ"ח) והעד היות הנשמה כלולה מרמ"ח איברים הוא שפי' הרשב"י פ' תרומה ובכמה מקומות שהרוח יצטייר בג"ע תחתון בלבוש המצות המעשיות ויצטייר בדמות שהיה בעוה"ז ואומר שבג"ע התחתון מכירין הצדיקים זה לזה, ומאחר שידענו בחלק הרוח שהוא כולל שיעור קומה שלמה מרמ"ח איברים כן חלק הנפש שהיא בחצר מות וכן חלק הנשמה העולה בג"ע העליון כל אחת כלולה מרמ"ח איברים רוחניים ובהקדמה זו נבין ענין החטא שראוי שיקרא חלל בנפש שכמו שהאויב המכה בחרב בגוף האדם יקרא חלל כן חרב סמא"ל הנכנס ברמ"ח איברי הנפש עושה אותה חלל ומטמא והטעם כי כמו שטמא מת טמא מפני שנסתלק אור הנשמה הקדושה ושורה רוח הטומאה של סמא"ל שם מטמא טומאה חמורה אבי אבות הטומאה שהוא המת כן החוטא מסלק ממנו הנשמה הקדושה ושורה במקומו סמא"ל ולכך מטמא כמת ולטעם זה רשעים בחייהם קרויים מתים ולהבין למה קראה חלל ולא מת בנפש הענין הוא