קיצור ראשית חכמה רלט

שמגיע למעלה בשכינה ובס"ה הזוהר תאנא על תלת מילין מתעכבי ישראל בגלותא על דעבדין קלנא בשכינתא בגלותא ומהדרי אנפייהו מן שכינתא ועל דמסאבי גרמייהו קמי שכינתא ובענין הפגם יש ד' בחינות*) בחינה ב' וג' בענין הפגם הוא והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר והענין כי בהיות האדם פוגם למעלה הוא מחשיך האור ההוא בבחינת אותו האבר שבו פגם והרחמים מסתלקים משם והדין הווה ולכן צריך להשפיע הפגם ההוא למטה אם בהשפיע לו יסורין בגופו או בממונו או תהיה החשך והדין ההוא שמור להשפיע בנשמתו ע"י שתכנס באור גיהנם ושם תתלבן ותקבל כל הדין ההוא בשיעור מה שפגם וזהו וכאשר יתן מום באדם העליון כן ינתן בו.. והנה כדי לעורר לאדם ושישוב בתשובה מטמאים אותו ונותנים בו פגם מצד הערוה והפגם שפגם בדבר שהיא השכינה וזהו שאמר לא יראה בך פי' לא יתראה בגופך הפגם והערוה שפגמת בדבר אלא והיה מחניך קדוש שיהיה כל רמ"ח איבריו קדוש פי' כולם מיוחדים כאחד עד שנוכל לומר בהם שכולם אבר אחד קדוש, והענין כי בהיות האדם פגום אפי' באבר אחד נחשב כאלו פגם בכל הקומה כולה כי כל רמ"ח איברים מתייחדים כא' ולכן אפי' שלא חטא אלא באבר א' מטמאין אותו כל רמ"ח איבריו וכן לענין והיה מחניך קדוש מקדש עצמו מעט מקדשין אותו הרבה כי אפי' שלא קדש אלא אבר א' כל הרמ"ח איברים שהם מחניך לשון רבים מתקדשים בקדושה עליונה, הפגם הד' הוא ושב מאחריך כי דרך הנכונה**) ללכת לפני האדם לשמרו ודרך האדם ללכת אחרי השכינה כמ"ש אחרי ה' אלהיכם תלכו ובהיות האדם פוגם היא מסתלקת מלפניו ושב לאחוריו כי השכינה מסתלקת ממנו כי אינה שורה במקום פגום, מה שאמרנו למעלה שעל ג' דברים מעכבא ישראל בגלותא פי' מעכבא מפני שלא נגזר גלות שכינה אלא אלף שנה שנא' נתנני שוממה כל היום דוה הא' על דעבדין קלנא בשכינתא בגלותא פי' שהם מחללין את ה' כמו

שאמר *) בד"א כתוב כאן: "הא' כשישראל חוטאים מחלישים כח השכינה לפני הע' שרים ועל זה מתרעמת השכינה שמוני נוטרה את הכרמים וגו' ובהיות האדם פוגם אינה מצלת אלא אדרבה ח"ו נאמר בה ציר ילדך תשי. **) בד"א כתוב כאן: השכינה.