קיצור ראשית חכמה רלז

לידו בשביל יראת ה' כאלו בו נברא העולם וע"ז אז"ל בושת פנים לג"ע אבל עז פנים לגיהנם והם אותם העושים העבירות ואין להם בושת פנים מהקב"ה שנאמר בו מלא כל הארץ כבודו וכתיב חופש כל חדרי בטן בוחן כליות ולב נמצא כי צריך לירא ולהתבושש מהשכינה שלפניו ולא יעבור על שום מצוה ממצותיו יתברך, והחסיד בח"ה אומר אל תמרה את אדונך והוא משגיח בך, ועל היראה כזו א"ה למען תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו. והבושה היא שאדם המתבייש בדברי העולם מפני אדם והוא צנוע במעשיו וכן כשמדברים עמו הוא מתבושש ואינו מסתכל בפני אדם מורה אימת מלכותו של מלך העולם וכן דבורו בנחת זו היא ענין הבושה ומזה ימשוך עליו יראת חטא, ירא חטא ר"ל שהוא ירא מן החטא כירא מן האויב ונרחק ממנו, ונ"ל שיראת חטא שירא לחטוא מפני גנות החטא בעצמו כי איך יחטא בפני המלך שלפניו ויביא לפניו פסולת ועבירות שהקליפה גרעין הנגרעת מן הקדושה ומי שהוא ירא חטא בזה זוכה לענוה ויקנה היראה כשיתבושש מלחטוא בעבור השכינה, וימשך היות עניו שלא ישיב על חרפתו אפי' יחרפוהו כי ירא ומתבושש להשיב לפני המלך שלפניו כמו שעשה מרבע"ה שנא' בו והאיש משה עניו מאוד נמצא שכל מי שיש בו יראת חטא ישנו בכולן ומי שאינו ירא שמים אין בו לא חסידות ולא ענוה

פרק ד' פרק זה יהיה בביאור כמה בחינות הם בענין יראת חטא, ראשונה צריך לירא שלא לבוא לידי שום חסא אפי' שוגג והטעם מפני היות הנפש הוי"ה דקה ורוחנית אצולה ממקום גבוה כל דבר שיפגום האדם אפי' שוגג מחשיך הנפש והיא כמשל השופך על בגדיו הלבנים והנקיים קיתון של שמן או של דיו אפי' שוגג שהכתם מחשיך הבגד ההוא וע"ז אמר שהע"ה בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך לא יחסר ולכך הכתוב מתמיה ואמר נפש כי תחטא מהו בשגגה מכל מצות ללמדך שכל החוטא בשוגג כאלו עבר על מצות ה' והאדם שחוטא נענש מב' פנים