קיצור ראשית חכמה רטז

שגבר את הוי גבר ע"כ. ומלבד שהוותרן בממונו מאריך ימים כדפי' גם מכפרים לו עונותיו שכן אז"ל בסנהדרין על ענין אחאב שכפרו לו מחצה על שהיה וותרן

אם יארע מקרה בין אדם לחבירו שאבד לו ממון בשוגג אם הוא דבר מועט ימחול ולא יזקיק לב"ד על דבר מועט, ויחשוב כי אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אא"כ מכריזין עליו מלמעלה ואם בכלל יסורין וראוי לקבלה בסבר פנים יפות ואם הוא דבר הפסד גדול והדבר נוגע לב"ד לא יטנף פיו בתרעומות על חבירו ומסורת דין עליו וקללות וכיוצא, ויכנס עם כל אדם לפנים משורת הדין ולא יעמיד דינו על דין תורה ועיין מעשה רבה בר חנן בבא מציעא פרק ז' ז"ל רבה בר חנן חברו ליה הנהו שקולאי חביתא דחמרא שקל גלימיהו אתא אמר לרב א"ל הב להו גלימיהו א"ל דינא הכי א"ל אין למען תלך בדרך טובים יהיב להו גלימיהו אמרו ליה עניי אנן וטרחינן כולי יומא וכפישן ולית לן מידי א"ל זיל הב להו אגרייהו א"ל דינא הכי א"ל אין, ואורחות צדיקים תשמור ע"כ, הרי כשיסתכל האדם במעשה הזה יסלק ממנו ממה שבינו לבין חבירו ובין בני אדם ומביתו כמה כעס וקטטות אשר בני אדם רגילים להקפיד מפני שאינם רוצים לעשות לפנים משורת הדין ואפי' אם יגזלו ממנו ראוי שימחול כשאי אפשר להוציאו בדיינין כדי שלא יתענש חבירו ויטריח להקב"ה לגלגל גלגולים עד שיבא הממון לידו, וכאשר יקרה לו היזק בממונו כגון נשברה ספינתו וכיוצא יקבל דין שמים באהבה ויחשוב במה שאמר איוב ערום יצאתי מבטן אמי, ענין ערום יצאתי הוא להורות שאין קשר ויחס האדם על ממונו כלל כי כמו שבא לזה העולם ערום מכל הון כן ישוב לקברו ערום מהון העולם הרי טענה אחת שאין ראוי לחוש על אבידת הממון כי סוף סוף ע"כ יניח אותי ולתועלת נשמתו לא מעלה ולא מוריד וא"ת טוב הממון למי שזכה בו שיש בו יכולת להטיב לעניים וללומדי התורה ולאלמנות ויתומים