קיצור ראשית חכמה רה

שתגרשהו מביתך, עוד מטעם אחר ראוי שלא יכעוס כי נמצא מבטל מצות ליראה את ה' הנכבד והנורא כי מי שהוא לפני המלך וירא ממנו אינו כועס לפניו אלא בוש וירא ממנו ומניח כל עניניו אל המלך כי בידו לתקן הכל ושמא אותו המחרפו הוא ברשות המלך כמ"ש דהע"ה ה' אמר לו קלל וכן ארז"ל כל הכועס אפי' שכינה אינה חשובה כנגדו לא מבעיא נשמתו החצובה מתחת כסא הכבוד והמלאכים מכבדים אותו וחבריו העשוים בצלם ודמות וצריך לכבדו כי איזהו מכובד המכבד את הבריות אלא אפי' שכינה שמלא כל הארץ וצריך לירא ממנה

כאשר יתן האדם אל לבו שכל הסבות שיסתבבו בו הכל באים מאתו ית' כי הוא משגיח על כל פרטי לא יכעוס על מעשה ה' ועל כיוצא בזה אמר שהע"ה גול אל ה' מעשיך ויכונו מחשבותיך, עוד מטעם אחר ראוי שלא ישוב למי שיבזהו אזהרת שהע"ה אל תען כסיל כאולתו פן תשוה לו גם אתה וצריך לדקדק בכל דרכיו באומרו כסיל כאולתו ועוד מלת גם אתה מיותרת שכבר אמר פן תשוה לו ואפשר לומר כי נתן הכתוב ג' טעמים שלא להשיב להכסיל, הא' דקדק באומרו כאולתו והכוונה הוא שכיון שהוא כסיל הקליפה שהיא אולתו נתלבשת בו לומר הדברים ההם והוא דומה לכלב הנובח שאין ראוי לחוש עליו. ועוד טעם ב' פן תשוה לו שכיון שדבריו עשו פועל בתוך לבו להיות פוסק מהקדושה ומד"ת ולענות גם בלבו נכנסה הקליפה שמחמת הכעס ענה לו נמצא משתוה לכסיל ממש כי הכסיל שכעס וענה אולת ודאי שעשו לו דבר הראוי ולהקפיד עליו וענייתו קראו אולתו. גם החכם העונה לו מכח דבריו שעשו בו רושם הרי הוא כמוהו כי מן הראוי הוא שמי שהוא חכם בחכמת התורה שלא יעשה פועל בלבו דברי הבאי אע"פ שיהיה גנות לו, ועוד שלישית גם אתה דהיינו הנשמה שעמך וזה רמז במלת אתה שעיקר האדם שיקרא אתה הוא הנשמה כי הגוף כלה ואבד ואינו בעל קיום שיקרא אתה וכשאדם