קיצור ראשית חכמה קצב

לישנא דנופל להראות שהוא כדרך הנופלים שנופלים ממקום גבוה למקום שפל ואין לך יותר שפל מגיהנם וסימן לדבר אין למעלה מענג ואין למטה מנגע, וכבר נודע שנגעים באים על גסות הרוח. והטעם לזה כי האדם מתחלת ברייתו לא נברא אלא כדי שיכיר גדלו של הקב"ה ויעבדהו כעבד המשמש את רבו כי אין ראוי לעבד להתגאות לפני רבו והנה אין גאות אלא לפני אדון הכל שהכל משועבדים אליו אמנם כל הנאצלים ונוצרים ונעשים הכל מודים בהשגחתו ומשועבדים למאמרו שיודעים שכל חיותם ושפעם ממנו ית', אמנם מי שהוא מתגאה מורה שאין לו אדון נמצא עוקר עצמו ממקום הקודש למקום הטומאה שהם כופרים בהשגחתו שהרי הנחש כפר בהשגחה כשהשיא לאדם ולאשתו כאמרו והייתם כאלהים יודעי טוב ורע שאמר מאילן זה אכל הקב"ה וברא את העולם הרי הורה שניות וכפר בעיקר הכל, ולכן צונו רז"ל מאוד מאוד הוי שפל רוח שאע"פ שבשאר המדות הטובות המדה הממוצע הוא הטוב שבמדות בענין הגאוה צריך אל קצה האחרון בענין שיתרחק מן הגאוה לגמרי כדי שלא יתדבק בו שמץ מהקליפה ולז"א לא במיני' ולא במקצתי' מי זוטרי מ"ד תועבת ה' כל גבה לב ותועבת היא ע"א כי כתיב ולא תביא תועבה אל ביתך ואמר כל אדם שיש בו גסות הרוח כאלו עע"א וכאלו כופר בעיקר וכאלו בנה במה ועיין במדרשי רז"ל כמה האריכו בגנות גסות הרוח ובפרט במס' סוטה ותראה כמה גדול עונשו כאשר יתן האדם אל לבו כל העונשים הנזכרים וגדול שבגדול שאין לו תקומה בתחיית המתים ישפיל רום גאותו ויתן אל לבו כי נוח לו שלא נברא כי תקנת האדם הוא שיחיה בתחיית המתים והמתגאה נתדבק כ"כ בקליפה שצריך לחוש שכמעט אותו הגוף לא יחיה ומלבד כל העונשים האמורים כאשר יתן האדם אל לבו מה שנז' בסוף המאמרים הנזכרים במימרת ר"י כי האדם הוא בשר בושה סרחון רמה. או בשר בושה שאול רמה והכוונה כי אין בושת כבושת העונות כאשר יראו לו לפני כל פמליא